תחנת כוח לאגירת אנרגיה בסין / צילום: Reuters, CFOTO
במסגרת המאמצים הגלובליים להשגת יעדי האקלים ומעבר לאנרגיה נקייה, יותר ממשלות משקיעות בפתרונות לאגירת חשמל, אשר מחפים על מגבלות שקשורות לרוב למזג האוויר. אולם לפי דוח חדש של בנק אוף אמריקה, בינתיים השליטה של סין בתחום היא מוחלטת.
● 18 מיליארד דולר ל-50 מטוסים: ארה"ב מתקדמת לעסקת ענק עם ישראל
● "המשמעותי ביותר מאז קאסם סולימאני": כל הפרטים על חיסול הבכיר האיראני בלב סוריה
התורה היא כזאת: לוקחים את ההספק שלא נצרך בשעות השפל, שומרים אותו במתקנים כאלה ואחרים בקרבה לאזורי הביקוש - ובעת הצורך מזרימים אותו ברשת החשמל לפי הדרישה. כך, פוחתת התלות ברשתות הולכה ארוכות, ואם יש הפסקת חשמל אפשר להתגבר עליה באופן מיידי. בד בבד, אגירת אנרגיה חשובה במיוחד בישראל בכל הנוגע לאנרגיות המתחדשות, שמתבססות בכ־96% על סולאר.
פתרונות האגירה מאפשרים לשמור את עודפי הייצור משעות האור, ולהפחית את התלות בתחנות כוח פוסיליות. בבנק אוף אמריקה צופים כי ככל שקיבולת הסוללות כחלק מרשת החשמל תגבר, יפחתו תעריפי החשמל בשעות שיא, ומחירי השפל יישארו יציבים יותר. זאת, משום שאלו מפחיתים את הצורך בדלקים.
בשבוע שעבר נחשפה בגלובס תוכנית נגה - ניהול מערכת החשמל, להטמעת כ־2,500 מגה־וואט (מיליון וואט־לשעה) למתקני אגירה. זו תוכנית ראשונה בישראל, אך בקנה מידה בינלאומית היא זניחה לעומת העולם. היקף ההשקעה העולמית בפתרונות האגירה זינק מפחות מ־5 מיליארד דולר ב־2020 ליותר מ־36 מיליארד דולר ב־2023, כשהמובילה היא כאמור סין. לפי בנק אוף אמריקה, בתום השנה שעברה עמדה סין על 33 ג'יגה־וואט (מיליארד וואט־לשעה) בפתרונות אגירה, יותר מפי שניים מארה"ב. לצורך ההשוואה, לפי נתוני נגה, ההספק המקסימלי של תחנות הכוח בישראל עומד על כ־17.5 ג'יגה־וואט, וכ־5 ג'יגה־וואט של אנרגיות מתחדשות. יתרה מכך, בשנת 2023 לבדה, סין הוסיפה 22 ג'יגה־וואט - פי ארבעה יותר מ־2022.
מרימים פרויקט בשנה
סין היא צרכנית האנרגיה הגדולה בעולם, בהיקף שגדול פי 1.6 מארה"ב שמדורגת במקום השני. במבט צופן פני עתיד, הפער בינה לבין העולם רק צפוי לגבור: כיום, יש 72 ג'יגה־וואט שנמצאים בשלבי תכנון או בנייה, לעומת 36 ג'יגה־וואט בארה"ב. בה בעת, מרגע ההכרזה על פרויקט אגירה בסין, לוקח בממוצע כשנה לחבר אותו לרשת, מול כשלוש שנים בארה"ב.
לפי התוכניות, האמריקאים צפויים לסיים את 2024 עם 30 ג'יגה־וואט ואת 2025 עם 40 ג'יגה־וואט - יותר מפי 20 מהמצב ב־2020 ברמה הגלובלית, הספק פתרונות האגירה העולמי כיום עומד על פחות מ־10% מההספק שהוסיפה סין ב־2023 בלבד. בשנתיים הקרובות, צפויות מדינות העולם שאינן ארה"ב להוסיף כ־17 ג'יגה־וואט פתרונות אגירה בלבד.
מן הזווית הישראלית, ניתן ללמוד עד כמה דווקא מדינות שטופות שמש בארה"ב מובילות את הטמעת פתרונות האגירה, עבור תחום הסולאר. קליפורניה היא המובילה, עם 5.6 ג'יגה־וואט אגירה מותקנת בתום 2023 - פי עשרה מב־2020. עם זאת, מי שצפויה לעקוף אותה כבר בשנה וחצי הקרובות היא טקסס, שרק בשנה הנוכחית צפויה לחבר לרשת החשמל 7 ג'יגה־וואט פתרונות אגירה.
במסגרת התחום יש פתרונות שונים, כמו אגירה תרמית או מכאנית, אך עיקר המוצרים מתבססים על אנרגיה כימית - סוללות. בתוך הסוללות ישנם סוגים שונים שמשפיעים על קצב הטעינה או הפריקה, אך בבנק אוף אמריקה מציינים כי 99.8% מהאגירה הכימית בארה"ב מתבססת על ליתיום־יון.
מגמה מעניינת שעליה מצביעים בבנק אוף אמריקה, היא שמחירי מערכות אגירה לארבע שעות התייקרו בין השנים 2023־2021 ב־21%. מנגד, המחירים בסין צנחו ב־34%, וביתר העולם ירדו בשיעור מתון בהרבה - 3%.
אנרגיות מתחדשות
לצד סוללות, אחד מכלי אגירת האנרגיה שעומדים לרשות מנהלי המערכת בישראל ובעולם הוא אגירה שאובה. פרויקטים מסוג זה הם תחנות כוח הידרו־אלקטריות, שבהן נפילת מים מגובה גורמת להנעת טורבינות המייצרות חשמל. המתקן מאפשר ייצור בשעות העומס, באמצעות שאיבת מים מחזורית ממאגר במפלס נמוך למאגר מים במפלס גבוה. היתרון המרכזי של אנרגיה שאובה היא היכולת להפעיל אותה באופן מיידי לפי דרישה.
במדינת ישראל, עומדת לרשות נגה תחנת האגירה שאובה במעלה גלבוע, בעלת הספק של 300 מגה־וואט. פרויקט דומה בכוכב הירדן, בעלות של כ־1.7 מיליארד שקל, סובל מעיכובים. כפי שפורסם בגלובס, לוחות הזמנים להקמה התארכו בכמה חודשים בשל עזיבתם של כ־70 מהנדסי חברת GE (ג'נרל אלקטריק) האמריקאית בעקבות המלחמה.
בבנק אוף אמריקה אמנם מציינים כי ברשות מנהל המערכת האמריקאי עומד הספק אגירה שאובה גדול משל הסוללות, אבל בטווח הארוך - האנליסטים לא רואים היתכנות ארוכת טווח בתחום בשל ההשלכות הסביבתיות של מיזמים מסוג זה.