בגיל 12 עותמאן אלשייך ניהל משק בית לבדו ● כיום הוא עומד בראש סיראג' טכנולוגיות, שמספקת שירותי פיתוח תוכנה, ורוב עובדיה בדואים: "יש כאן טאלנטים שרק מחכים להזדמנות"
בגיל 12 בלבד החל עותמאן אלשייך את דרכו בעולם כאדם עצמאי. הוריו, שגרו במועצה המקומית תל שבע שבדרום, שלחו אותו ללמוד בבית ספר פרטי בנצרת כדי שירכוש השכלה איכותית, ושכרו לו דירה בעיר. "כבר בגיל צעיר ניהלתי משק בית בעצמי", משחזר עותמאן, כשחיוך עולה על פניו.
המרחק מהמשפחה, כמו גם הקושי לחיות לבד, לא מנעו ממנו, ואולי דווקא דרבנו אותו, להצטיין. לאחר התיכון בחר אלשייך ללמוד תואר במשפטים וחשבונאות באוניברסיטת תל אביב. במקביל ללימודים, הוא אף שימש במגוון תפקידים באקדמיה, בהם רכז סטודנטים ערבים במועצת התלמידים, שופט בבית הדין לערעורים באוניברסיטה, חונך ועוד. "כל העבודה והלחץ, ריבוי המשימות, זה מה שבנה אותי", הוא מעיד.
כיום, כשהוא בן 32 בלבד, אלשייך כבר עומד בראש סיראג' טכנולוגיות, חברה שעוסקת בתחום האינטרנט וביישום טכנולוגיות מתקדמות לתעשייה חכמה, ומעניקה שירותי פיתוח תוכנה ללקוחות מקומיים ובינלאומיים. "סיראג' נולדה לפני כשבע שנים, כאשר דודי, איש העסקים חאדר אלשייך, ביקר בבית הנשיא ונתקל באופן אקראי בד"ר גיורא ירון, מאבות ההייטק הישראלי. לאחר שיחה בין השניים עלה הרעיון להביא את תעשיית ההייטק לדרום. שבוע לאחר מכן הצטרפתי לשיחות ביניהם, ומכאן החל המסע של סיראג'".
מטרת החברה, מדגיש אלשייך, היא לעודד צעירים בדואים להצטרף לענף ההייטק. "מה שמייחד אותנו הוא שרוב העובדים שלנו מגיעים מהחברה הבדואית בדרום הארץ. השאיפה שלנו היא לשלב אותם בקטר שמניע את המשק, שיראו בנו מודל להצלחה. המטרה היא לנפץ בועות וסטריאוטיפים על החברה הבדואית, שיהיה להם יהיה לאן לשאוף.
"היום יש בתעשייה כ־100 הייטקיסטים מהחברה הבדואית - 50% מהם עברו דרכנו. אבל עדיין מדובר במספר נמוך. הפוטנציאל של החברה הזאת הוא אדיר, יש כאן טאלנטים שרק מחכים להזדמנות. המדינה צריכה להסתכל לטווח הרחוק ולהשקיע בחברה הזו. עד היום ההשקעה והשילוב שלה במשק הישראלי נדחק הצידה.
"התעשייה לא צריכה לחפש עובדים בהודו או במזרח אירופה, כי במרחק נגיעה יש טאלנטים רבים שכבר הוכיחו את עצמם ורק צריכים הזדמנות. לפני שבע שנים, כשהקמתי את סיראג', כמעט לא הצלחתי למצוא מתכנתים מהחברה הבדואית; היום אני מקבל בכל שבוע שתי שיחות מאנשים שמחפשים עבודה - זה מלמד שיש רצון ופוטנציאל מצד הצעירים הללו".
אלשייך אף מדגים את הפוטנציאל באמצעות אחד מהמתכנתים שלו. "יש לנו בחור שהצליח לפתור בעיה עבור לקוח מגרמניה שהתקשה להתמודד איתה בעצמו. מדובר בבדואי שגר בדרום, מתקלח באמצעות דלי כי אין לו מים זורמים והוא מגיע יום למחרת לעבודה ומצליח לפתור בעיות שהמתכנת הגרמני לא מצליח. תעשיית ההייטק צריכה לחפש קודם כל עובדים בדרום ולא בחו"ל".
במבט לעתיד אלשייך שואף לנהל ארגון שמעסיק כמה עשרות, ואולי אפילו כמה מאות, עובדים מהחברה הבדואית שישתלבו בהייטק. "כך נוכל לבנות עתיד משותף", הוא אומר. "התקופה האחרונה השפיעה על כולנו והוכיחה עד כמה אנחנו שותפי גורל. ביום הראשון של המלחמה ארבעה קרובי משפחה של אחד המתכנתים שלנו נהרגו מאחר שלא היה להם מקלט ולא נשמעו אזעקות באזור שלהם כי הם גרים ב'שטח פתוח'.
"במקרה אחר בנו של עובד שלנו נפצע תוך כדי לחימה. בשנים האחרונות כולם התייחסו לבדואים בנגב כשקופים וכ'חצר האחורית' של המדינה, ופתאום, אחרי 7 באוקטובר, ההבנה השתנתה והבדואים הפתיעו את כולם באחדות ובסולידריות. ההבנה הזו לא רק צריכה להיות רק בעת משבר, אלא גם בשגרה".
כיזם צעיר עותמאן חווה לא מעט קשיים, אך לדבריו מדובר באתגרים מקצועיים בלבד. "תעשיית ההייטק היא רכבת הרים. אני, כמו כל יזם אחר, התמודדתי עם אתגרים, במיוחד בשנים האחרונות ברקע המשברים בעולם. אבל בסופו של דבר רק האיכות היא זו שקובעת. הלקוח פחות מתעניין בצבע העיניים, העור או השפה של מי שעומד מולו. אנחנו מנסים לשמור על דינמיות, להישאר רלוונטיים ולהקשיב למה שקורה בשוק".