ל', מנהלת הנדסה במחלקת מערכות זעירות ברפא''ל / צילום: יונתן בלום
ל', מנהלת הנדסה במחלקת מערכות זעירות ברפאל, עובדת בחברה 14 שנה, אבל אין יום שבו משעמם לה ● מאוקטובר ניצבים בפניה אתגרים חדשים, אך יש גם רגעי נחת: "כל יירוט הוא גאווה"
אחת מטראומות הילדות של ל' הקטנה בעכו הייתה מלחמת המפרץ, שבה אביה, איש צבא, נדרש להיות בבסיס והיא נותרה עם אמה דוריס בבית, כך היא מספרת. יותר מ־20 שנה עברו, ול', שצברה בדרך שני תארים בהנדסה כימית מהטכניון, משמשת בעצמה שחקנית משמעותית במלחמה הנוכחית: כמנהלת הנדסה במחלקת מערכות זעירות ברפאל היא עומדת בחזית הטכנולוגיה הישראלית.
"את הפטריוטיות קיבלתי כבר בבית וכחיילת נמשכתי מאוד לרפאל, בגלל הרקע של החברה והמפעל הענק שתורם לביטחון המדינה", מספרת ל', ששמה שמור במערכת משיקולי ביטחון מידע. "נשארתי כאן בזכות העניין, האתגרים, חזית הטכנולוגיה והאנשים הסופר־מצוינים".
במחלקה שבה משמשת ל' כמנהלת הנדסה מפתחים ומייצרים רכיבים קטנים, לדוגמה חיישנים מסוימים שיכולים לחוש תאוצה, פגיעה, סיבוב, גובה וזמן עבור כלים אסטרטגיים כמו טילים. "אלה חיישנים קטנים ומתוחכמים מאוד שנותנים ערך מוסף. במחלקה אנחנו לבושים היטב עם סטנדרט ניקיון גבוה מאוד, כי כל גרגיר אבק עלול לפגוע קשות".
מהם הדברים המרכזיים שלמדה על עצמה לאורך השנים הילדה ל' מעכו?
"המון. אותה ילדה למדה שהיא יכולה לעשות דברים שהיא לא חשבה שהיא מסוגלת. בשנה האחרונה הייתי צריכה להוביל את כל תחום הטכנולוגיות עם האתגר של מלחמה ועוד. היה צריך לטפל בפערים, לנהל צוות, לקלוט כוח אדם, והצלחתי למרות שזה היה נראה מפחיד, קשה וגדול. הייתה שנה קשה, אבל היא הסתיימה לא רע".
ל' היא גם אישה בתעשייה שנתפסת באופן מסורתי כרוויית גברים, אבל היא פועלת לא מעט להרחבת הנוכחות הנשית. "המחלקה שלי יוצאת דופן, יש בה אפילו רוב נשי. יש המון מהנדסות תחתיי וזה כיף". בעשור האחרון, יש לומר, התמונה בענף מתחילה להשתנות. ברפאל, למשל, יש ארבע סמנכ"ליות בכירות, ונשים תופסות 50% מהדירקטוריון.
ל' גם נוטלת חלק בפעילויות חברתיות של רפאל שמיועדות להגביר את נוכחותם של צעירים מהפריפריה בתעשייה הביטחונית. "המדינה צריכה להשקיע יותר בפריפריה, להקים שם מפעלים. כל המתקנים של רפאל נמצאים בצפון הארץ. יש שיפור, ואני מאמינה שהמגמה תימשך".
"ביטחון המדינה לא יעזוב אותי"
בימים אלה רפאל הוא גם כמעט שם נרדף לכיפת ברזל, שכן המערכת פותחה ויוצרה בידי החברה. "כל מיירט שפוגע במטרה - זו הצלחה מבחינתנו. שומעים על יירוטים כל הזמן וזה מביא גאווה לכל המערכת. זו גאווה של כלל רפאל".
ב־7 באוקטובר, עת פרצה המלחמה, שהתה ל' בביתה עם בעלה ושלוש בנותיה הקטנות. "די מהר הבנו שמשהו ענק קורה. חשבתי איך מסבירים זאת לילדות קטנות. זה היה רגיש מאוד, גם אני נכנסתי ללחץ. אבל היינו צריכים להגיע לעבודה - זה הביא לניעור, והכניס את כולנו למסגרת".
זה האתגר המשמעותי ביותר בקריירה שלך?
"במחלקה שלנו יש אתגרים כל הזמן. אני 14 שנים באותה המחלקה, ועדיין מעניין לי מאוד כי אין לי שגרה ואני לא עושה את אותם הדברים. יש המון אתגרים טכנולוגיים שדורשים פתרונות יצירתיים. המלחמה העצימה את הביקוש לרכיבים אסטרטגיים שצמח משמעותית. עם זאת, אנחנו עובדים בשעות לא שגרתיות - חלק מהצוות נקרא למילואים ונדרשנו לתת מענה ליעד אספקות מאתגר".
איך עושים את זה עם שלוש ילדות קטנות?
"זה לא פשוט בכלל, אבל לא נתתי לזה לעצור אותי וניסיתי לאזן כמה שאפשר בין בית למשפחה. משהו נפגע, אך זה המצב של כל מי שעובד בתעשייה הביטחונית ובמילואים. גם אנחנו 'גויסנו' במידה מסוימת. לכולנו הייתה פגיעה אישית או משפחתית, אך אנחנו נרתמים בעת הצורך".
איפה את רואה את עצמך בעוד עשר שנים?
"אני שואפת לאתגרים חדשים, להצמיח אנשים. ביטחון המדינה לא יעזוב אותי בעשור הקרוב".