נועם דדון רצה להיות מ"פ בדובדבן, אבל חלומו נגדע כשנפצע קשה בצוק איתן ● בזמן השיקום הוא הקים את עמותת ריסטארט, שמסייעת לפצועי צה"ל לחזור למסלול החיים
7 באוקטובר החזיר את נועם דדון כמעט עשור אחורה. בקיץ 2014 הוא נפצע קשה, ועבר שיקום ארוך. "זה היה מבצע צוק איתן והייתי סמ"פ בדובדבן. הלכתי להלוויה של דולב קידר ז"ל, שהיה המפקד שלי בגבעתי. היה לנו קשר מיוחד, אהבתי אותו מאוד. משם ירדנו דרומה לכיוון עזה. לקחנו את הפיקנטו כמו ב'גבעת חלפון' ונסענו. הייתי אז בלימודים במכללה לפיקוד טקטי, אבל היה חשוב לי להצטרף".
למה כל כך רצית להיכנס?
"זו שיחת הטלפון שאני מקבל מעם ישראל ואין סיכוי שאני לא תורם את חלקי. זה לא היה מתוך תאוות דם אלא מרצון להיות משמעותי".
דדון אכן תרם את חלקו, אבל זה עלה לו במחיר אישי כבד. "במהלך הלחימה מחבל שיצא מפיר ירה צרור ופגע לי בברך, התפתח קרב וכשהמחבלים החליפו מחסניות, חבר משך אותי והציל אותי. איבדתי כמעט 4.5 ליטר דם והייתי בין החיים למוות. עשו לי חוסם עורקים, וכשעצמתי עיניים לא חשבתי שאפקח אותן שוב, אבל הצוותים הרפואיים הצילו אותי. הייתי כמה ימים בסורוקה ואז חצי שנה בשיקום בתל השומר. עברתי שמונה ניתוחים, וסך הכול הייתי שלוש וחצי שנים באשפוז יום.
"במשך ארבע שנים העבודה שלי הייתה שיקום, כל יום הייתי בפיזיותרפיה. חברים שלי התחילו תפקיד שני ושלישי של מ"פ, ואני עדיין למדתי ללכת".
אלא שהתקופה במחלקת השיקום גם הניבה יוזמה ששינתה את החיים לדדון ולרבים אחרים. "הגיעו למחלקה אנשי עסקים ששאלו איך לעזור לנו לחזור לחיים משמעותיים, וחיברנו אותם לפצועים אחרים לצורך מציאת עבודה. אחרי ארבעה חודשים היינו בפגישה בגוגל עם בכיר שאמר לנו: בואו נבנה תוכנית מנטורים, יש לנו מוחות אדירים.
"בהתחלה היו חמישה צוותים שעבדו על חמישה אתגרים של חבר'ה שהכרנו. למשל, ניב עפרון, המנכ"ל הקודם של ריסטארט, נפצע ב-2014 והייתה לו פציעה שהוגדרה כקטיעה. החלום שלו היה לעשות מתח, אז בנינו לו מתקן מתאים. פתאום קלטנו שאפשר לעשות הכול עם עזרה מתאימה. היה לנו למשל בנאדם שנפצע ביום כיפור ורצה לחזור לנגן בסקסופון, ופיתחנו לו כלי שאפשר לו לנגן ביד אחת.
"ב-2018 הבנו שזה חייב להתמסד והפכנו לעמותה שמסייעת לפצועי צה"ל. היום היא מונה 1,000 מתנדבים ויש הרבה חברות שהן שותפות שלנו, בהן בנק הפועלים, אלביט, רפאל ועוד עשרות".
130 פתרונות טכנולוגיים
דדון נולד וגדל בקרית אתא, אח שלישי בן שבעה ילדים, לאמא מנהלת בית ספר בקריית מוצקין ואבא סגן מזכיר בבית המשפט בחיפה. הוא למד בפנימייה הצבאית באור עציון ומגיל צעיר ידע שהשאיפה שלו היא להתקדם בצבא. "במרץ 2008 התגייסתי לדובדבן. זה לא היה קל כי מהפנימייה בדרך כלל הולכים לגדודים, אבל אהבתי את היחידה מאוד. זה אתגר, והכרתי שם חברים לחיים".
כשנכנס לעזה דדון חשב שהוא עלול להיפצע, אבל לא תיאר לעצמו את הממדים. "ידעתי מה הסיכונים כשאתה רץ קדימה והייתה לי תחושה שאפצע, אבל חשבתי שאקבל כדור בכתף ואחזור אחרי שבוע־שבועיים".
משם, דדון לא חזר להילחם, וב־2017 השתחרר. "הבנתי שכבר לא אהיה מ"פ בדובדבן כי לרגל יש קצב משלה וללכת עם ציוד ולרוץ בשטח - זה לא יעבוד, אני אהיה מטרה קלה".
כיום דדון משמש כמנכ"ל עמותת ריסטארט. "לעמותה שתי זרועות: טכנולוגיה ותעסוקה. בטכנולוגיה אנחנו מפתחים פתרונות לפצועים שישפרו את חייהם, יצרנו יותר מ-130 פתרונות. בתחום התעסוקה יש תוכנית מנטורים של חצי שנה, שבה 20 פצועים ו־20 בכירים בתעשייה מציבים יחד מטרות. יש גם 12 מפגשי תוכן עם נטוורקינג, יזמות וניהול משא ומתן".
מה השתנה מאז 7 באוקטובר?
"7 באוקטובר הבהיר לנו שאנחנו צריכים לגדול. הבאנו את צוותי המייקרס לבתי החולים לפתור דברים. למשל מישהו שחטף כדור ורוצה להתקלח בלי עזרה מאמא שלו, אז בנינו לו מתקן מתאים.
"יש הרבה עבודה לפנינו. ברמה האישית יש משהו בפרויקט הזה שמסמל עבורי ניצחון גדול: עשור לצוק איתן, ועכשיו לעזור לפצועים אחרים זו משימת חיים".