אשחר בן שטרית, מנכ''ל ומייסד־שותף Redefine Meat / צילום: יונתן בלום
כשהחברות בשוק ייצרו תחליפים שמתרחקים מהמקור, הוא דווקא רצה להתקרב לבשר ● היום, מספר אשחר בן שטרית, מייסד-שותף ומנכ"ל Redefine Meat, "גם הקצב שלי מוכר מוצרים שלנו"
"נהייתי אובססיבי לתחליפים. ניסיתי להכין דברים בבית ועקבתי אחרי חברות אמריקאיות, כמו אימפוסיבול וביונד מיט. זה היה ב-2015, אף אחד כמעט לא הכיר את מה שהן עושות", מספר אשחר בן שטרית, מנכ"ל ומייסד־שותף Redefine Meat, על התקופה שלאחר לידת בנו הבכור, אז הפסיק לאכול בשר.
האהבה לאוכל התגלתה בצעירותו. בגיל 9 החל לבשל ובגיל 14, בסופי שבוע, היה נוסע באוטובוס מבית שמש לתל אביב למסעדה של דודו, לעבוד במטבח ולמלצר.
"במשפחה שלנו הגברים מבשלים, סבא שלי ואבא שלי ואני. אמא שלי באה מבית קיבוצניקי, שבו אוכל זה משהו שאסור ליהנות ממנו, ואילו אבא שלי בא מבית נהנתן, שאוהבים בו אוכל ויין ואת החיים הטובים. עוד ניגוד הוא שאבא שלי חובב בשר גדול ואמא שלי צמחונית כל חייה".
הדרך שהובילה אותו בסופו של דבר לעולם תחליפי הבשר כללה לא מעט תחנות. בן שטרית התגייס למודיעין, "שם גם הכרתי את אשתי". אחרי הצבא מצא את עצמו ברומניה. אבא של חבר מהתיכון לקח אותו "להיות האיש שלו ברומניה", כפי שהוא מספר. "היו לו עסקים שהוא קנה וכל מיני יוזמות, כמו נגיד חווה שמייצרים בה חלב או מפעל לעיבוד עצים. הייתי בן 21, לבד בבוקרשט". ואז הוא החליט לחזור. "מיכל, כיום אשתי, הייתה בישראל, אז חזרתי והתחלתי ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית, ובמקביל עשיתי גם תואר שני במנהל עסקים".
"התקבלתי להתמחות בבית המשפט העליון תחת אדמונד לוי, ואז נשארתי קצת כעוזר משפטי שלו", הוא מספר על עוד תחנה בדרך. לאחר זמן קצר, עזב והצטרף לחברת HP אינדיגו. "אמרו לי שהחברה אוהבת להכשיר בוגרי תואר שני לתפקיד של ניהול מוצר". למרות המשרה המכובדת "התחלתי לשאול את עצמי אם לזה נועדתי ואם זה מה שאני אמור לעשות בחיים", הוא מספר. "היה איזה כנס בסין שהייתי בו ושכן שלי, שיש לו מסעדת פסטה, היה באותו הזמן בכנס באיטליה של יצרני פסטה. אמרתי לעצמי ששם הייתי רוצה להיות".
בן שטרית עזב את HP אינדיגו אבל עדיין לא הגיע לעולמות האוכל. הוא הצטרף לסטארט־אפ בשם הייקון, שעוסק בחיתוך בלייזר של נייר ומספק פתרונות טכנולוגיים לתעשיות מסורתיות. "הייקון ניסתה לפתח פתרון להדפסה תלת־ממדית ואני נכנסתי לתפקיד סמנכ"ל השיווק. זו הייתה תקופה פורה של צמיחה".
ואז הגיעה נקודת המפנה, כשבן שטרית הפסיק לאכול בשר. לבסוף החליט להיות בעצמו חלק מהמהפכה. הוא וחבר שפגש כשעבד באינדיגו הקימו את רידיפיין מיט. "לאדם להב, השותף שלי, יש תואר ראשון בכלכלה ובמנהל עסקים, ושנינו לא מגיעים מרקע של הנדסת מזון. התחלנו לנסות ולהבין מה קורה בשוק, מהם המוצרים שקיימים, מה הפוטנציאל וגם מהן הטכנולוגיות שחסרות". בן שטרית מספר כי החברות האחרות ייצרו תחליפים ממניעים טבעוניים-אידיאולוגיים. "אנחנו אמרנו הפוך, לא להתרחק מבשר, אלא איך נדאג שכולם יוכלו לאכול בשר? רציתי לדבר עם אנשים שמבינים בשר וללמוד מהם איך לעשות את זה. היום הקצב שלי מוכר מוצרים שלנו".
בהתחלה עבדו מהבית שלו. "גייסנו מהנדס מזון ושף, והיינו ארבעתנו". לדבריו, התוצרים הראשונים לא היו דומים לבשר, וגרוע מכך, גם לא היו טעימים. "אחרי משהו כמו שנה הצטרפו שני המובילים הטכנולוגיים של החברה, והם בגדול זרקו לפח את כל מה שעבדנו עליו ויצאו בקו טכנולוגי חדש, זה שמאפשר לנו היום לייצר סטייקים". בסבב גיוס ההון הראשוני (סיד) הצליחו לגייס 6 מיליון דולר. "זה נחשב בזמנו לסיד הכי גדול בעולם תחליפי הבשר". בהמשך עברו ממעבדה קטנה בנס ציונה, שהייתה שייכת למשפחה של חבר, למעבדות גדולות יותר ומשוכללות יותר, והרחיבו את צוות העובדים. בן שטרית מספר כי לקח להם כשנתיים עד שהגיעו למוצר טעים.
"אנחנו מייצרים מוצרים למנגל בשוק הישראלי וכן לגרמניה, גדלים בקצב גבוה ובמקביל הביקוש גובר", אומר בן שטרית. "בעולם הפודטק רוב החברות רוצות להפוך לחברות טכנולוגיות, ולא לחברות מזון". לדבריו, העובדה שהם האחראים על כל שרשרת הייצור מאפשרת להם לבצע שינויים מיידיים. "בגלל שהעולם הוא טכנולוגי והשינויים הם מאוד מהירים, תמיד יש מה לשפר ומה לעשות".