מומחה צבאי בוחן זירה שרוסיה הפציצה בקייב / צילום: ap, Andrii Marienko
בקצה הנחל בכפר ההרוס קמיאנקה שבאוקראינה חופר מקס פוליוכוביץ' בבוץ בידיו בחיפוש אחר גביע קדוש חמקמק. לאחר כמה רגעים הוא שולף חתיכת מתכת אפורה וחלקה באורך של כמה מטרים: פגז ארטילריה רוסי שלא נעשה בו שימוש.
לאוקראינה חסרה תחמושת רבה כל-כך, עד שפוליוכוביץ', חייל בן 36, הפך לספק פגזים חשוב לחטיבות ברחבי החזית המזרחית.
● בכיר אמריקאי עם בשורה שבאוקראינה לא ישמחו לשמוע
● סחר הצללים הרוסי בחלקי נשק המתודלק על-ידי קריפטו
● אוקראינה פגעה במפעל בלב רוסיה עם מטוס קל. כך היא עשתה את זה
● אוקראינה מתקשה בשדה הקרב, ובמערב מתווכחים: האם מלחמה כוללת בדרך?
הקונגרס האמריקאי עוצר את משלוחי הנשק מארה"ב, והמחסור הביא את קייב לנקוט פתרונות מאולתרים - כמו רחפנים נפיצים ושאריות פגזים רוסיים - כדי לנסות לעצור את כוחותיה של מוסקבה.
כמעין שילוב של קבצן המחטט באשפה ויצרן פצצות בחצר האחורית, צולל פוליוכוביץ' לתוך ביצות וצועד קילומטרים דרך שדות מוקשים בחיפוש אחר תחמושת לא מנוצלת שהשאירו החיילים הרוסים מאחור כשנסוגו. חלק ממה שהוא מוצא יכול לשמש את הארטילריה של אוקראינה לירי מיידי; חלק אחר הוא לוקח אל המעבדה המאולתרת שלו, שם הוא הופך את חומר הנפץ לתחמושת עבור רחפני תקיפה.
הוא ידוע בכינוי "מקס הזועם", וסיפק 14 אלף פגזים לפחות לבריגדות ברחבי מזרח אוקראינה, בתוספת 4,000 אמצעי לחימה עבור הטלה מרחפנים אוויריים על חיילים וכלי רכב רוסיים, להערכתו.
פוליוכוביץ' שרד פציעה בקיץ שעבר ומאז הפך את מציאת התחמושת וייצורה לעיסוקו במשרה מלאה. "התיאבון של המפקדים מתגבר", הוא אומר. "אם אני שולח 100 פגזים, הם מתקשרים למחרת ומבקשים עוד תחמושת".
גירעון עצום בפגזים
קצינים בחטיבת התקיפה ה-92 של אוקראינה, שנלחמת סביב הכפר המזרחי ההרוס אנדרייבקה, אומרים שהמחסור בפגזי ארטילריה כה קריטי, שאפילו כאשר רחפנים מזהים מטרות רוסיות, החטיבה לא תמיד יכולה לירות לעברם.
"לא יישארו לנו פגזים למקרה שהרוסים יתקיפו בקנה-מידה גדול אחר-כך", אומר רס"ן מהחטיבה, המכונה אנג'ל. "אנחנו במצב חיסכון מתמיד".
אף שהתרומה של פוליוכוביץ' עוזרת, היא לא יכולה לפצות לחלוטין על הגירעון העצום של קייב בפגזים, כאשר המפקדים מעריכים כי רוסיה יורה פי חמישה מהם ביום.
פוליוכוביץ', איש ענק עם זקן כהה ופרוע ועיניים ירוקות בוהקות, נלחם כבר שמונה שנים במזרח אוקראינה, שם מתחוללת המלחמה מאז הפלישה הרוסית הסמויה ב-2014. פוליוכוביץ' צולל לתוך ביצות וצועד בשדות מוקשים בחיפוש אחר התחמושת הבלתי מנוצלת שהחיילים הרוסים השאירו מאחור כאשר נסוגו. חלק מן הפגזים יכולים להישלח לכוחות הקו הקדמי מיד, ואילו אחרים פוליוחוביץ' מייעד להפלה מרחפני התקיפה של אוקראינה.
אף על-פי שעבד בעיקר בפינוי מוקשים, פוליוכוביץ' הצטרף מדי פעם לתקיפות בשנה הראשונה של המלחמה בקנה-מידה מלא, שהחלה בפברואר 2022. ואז, בקיץ שעבר, הוא נורה. אפוד המגן שלו הציל אותו מפציעה קשה, ובמהלך ההתאוששות שלו הוא ראה את הרעב הגובר לפגזים. מאז הוא עובד במציאה ובייצור של תחמושת במשרה מלאה.
הוא מרכז את חיפושיו באזורים שמוסקבה כבשה בתחילת המלחמה. רק בביצות מסביב לאיזיום, בצפון-מזרח אזור חרקוב, הוא אומר שמצא 2,500 פגזים שמישים, שהרוסים השליכו למים לפני שנמלטו בספטמבר 2022, כאשר אוקראינה כבשה מחדש את האזור במהלך מתקפת בליץ.
"אם אתה משחרר אזור, אתה צריך לבדוק את הביצות", אומר פוליוכוביץ', ומציין כי הייתה זו אסטרטגיה נפוצה שהרוסים השתמשו בה כדי לנסות למנוע מהאוקראינים להשתמש בתחמושת שלהם.
המים לא גרמו נזק לפגזים, הוא אומר. אבל אם הוא מוצא אפילו חריץ זעיר על גופו של אחד, הוא זורק אותו. השקע עלול לשנות את מסלול הפגז ולהעמיד את צוותי הארטילריה בסיכון לפגוע בטעות בחיילים שלהם.
באחר-צהריים אחד לאחרונה, ליווה ה"וול סטריט ג'ורנל" את פוליוכוביץ' לקמיאנקה, כפר באזור חרקוב, שבו הקימו כוחות רוסיים כמה עמדות ארטילריה בתחילת המלחמה. הגגות בכל הבתים, מלבד בכמה, התפוצצו. רק קומץ מקומיים נותרו בעיר.
פוליוכוביץ' ערך כבר עשרות נסיעות לכפר, חיפש בכל בית ושיחזר כ-1,000 פגזים.
כשהגיע, קיבלו את פניו שתי נשים מקומיות עם צלחת של פנקייקים מלאים בבשר. "מצאתי משהו ליד הנחל", אמרה אחת הנשים, סבטלנה קורדינקו. "לך תראה".
קופסאות עץ ששימשו להובלת פגזים היו מפוזרות על גדת הנחל. עד מהרה שלף פוליוכוביץ' פגז מהבוץ.
אבל הוא חיפש שלל גדול יותר - האתרים שבהם הכוחות הרוסיים שמרו על הפגזים שלהם במהלך הכיבוש. משיחה עם המקומיים, הוא ידע שלרוסים יש שלוש עמדות ארטילריה באזור.
"חייבים להיות עוד פגזים," אמר. "בהתחשב בכמות תותחי הארטילריה שהיו להם, אמורים להיות 10,000 פגזים בכפר הזה".
בשדה, ליד אחת מעמדות הארטילריה, הוא מצא כמה לוחות עץ באדמה. "יכול להיות שיש עוד מתחת", אמר. הוא החליט שיצטרך לחזור עם ציוד חפירה כדי לחפש.
התושבים המעטים שנותרו באזור קמיאנקה מכירים את פוליוכוביץ', והם עוזרים לכוון אותו לכיוון הפגזים הרוסיים הנטושים.
בית חרושת לפצצות בחצר
פוליוחוביץ' מרבה למקד את חיפושיו בביצות של האזור - מקום השלכה פופולרי בקרב חיילים רוסים שנסוגים.
לאחר חיפוש בקמיאנקה, חוזר פוליוכוביץ' למעבדה שלו. אשתו גרה לא רחוק מהכפר, אבל הוא אמר שלא היה לו זמן לבקר אותה. הוא ראה אותה רק פעמים ספורות מאז החלה המלחמה המלאה. גרושתו ובנו עזבו את הארץ - הוא לא בטוח היכן הם נמצאים.
בחופשתו האחרונה הוא בילה את אחד משני ימי החופש שלו בחיפוש אחר פגזים. "איך אני יכול להסביר לאשתי שהיא לא הדבר הכי חשוב עבורי כרגע?" הוא אומר.
קצינים מחטיבה 92 סיפרו כי פוליוכוביץ' סיפק להם יותר מ-8,000 פגזים. ובכל זאת, המלאים של פוליוכוביץ' אינם מפצים על הירידה במשלוחים מהמערב. כוחות אוקראינים יורים כעת כ-2,000 פגזים ביום, ירידה חדה לעומת הקיץ שעבר.
פוליוכוביץ' מוצא בעיקר פגזים בקוטר 152 מ"מ, שעובדים עם תותחי ארטילריה מהתקופה הסובייטית. לדברי הקצינים, אוקראינה גם מגבירה את הייצור שלה של תחמושת 152 מ"מ. אבל כלי הארטילריה המערביים של החטיבה עובדים עם פגזים של 155 מ"מ, והאספקה של תחמושת כזו מחו"ל הצטמצמה.
"הבעיה היא שיש לנו פי שלושה יותר תותחים שיורים 155 מ"מ מאשר כאלה של 152 מ"מ, אומר אנג'ל, ומוסיף כי הפגזים בקוטר 155 מ"מ הם גם מדויקים יותר. כתוצאה מכך, רוב התותחים של החטיבה מושבתים. המחסור של החטיבה בפגזים פירושו שלעתים קרובות לא ניתן לירות על מטרות שזוהו על-ידי מל"טים, אומרים קצינים.
בנוסף לחיפוש אחר פגזים רוסים, הקים פוליוכוביץ' מעין בית חרושת לייצור פצצות לרחפנים, שהפכו חשובים יותר ויותר בחודשים האחרונים, כאשר התחמושת המערבית אזלה.
פוליוכוביץ' קם בדרך-כלל בארבע לפנות בוקר. "אני לא ישן טוב", הוא אומר, ומוסיף כי כאשר הוא נרדם, "אני רואה את הדברים הנוראיים שראיתי במלחמה הזו".
לפני עלות השחר, הוא נוסע לעתים קרובות לכיוון קו החזית, ואז נכנס לשטח ההפקר שבין עמדות אוקראיניות ורוסיות.
הוא צועד בזהירות בין השדות, מפרק מוקשים רוסיים נגד טנקים ולוקח אותם. עד שהשמש זורחת לגמרי, הוא כבר במעבדה שלו עם השלל.
על השער החלוד שמחוץ למתחם של פוליוכוביץ מקושקש הכיתוב "מקס", יחד עם גולגולת ועצמות מוצלבות מרוססות. בחצר הוא צועד סביב ערמות של מוקשים נגד טנקים ופגזי ארטילריה. באחד הבתים הוא ישן. את השני הוא הפך לבית חרושת לפצצות.
הוא חותך את המוקשים נגד טנקים ומרוקן את אבקת הנפץ לתוך תנורים. מסכה של גאי פוקס, שתכנן לפוצץ את הפרלמנט האנגלי במאה ה-17, תלויה על קורה מעל.
"אני השף הראשי כאן", הוא אומר.
לאחר שחומר הנפץ הופך לנוזל, הוא וכמה עוזרים שופכים אותו לתוך פגזים תוצרת בית. הוא מראה לנו את אחת מיצירותיו: נדן פלסטיק, מלא בחומר נפץ ומודבק בנייר דבק על כדור של רסיס, שרחפן יכול להפיל על חיל הרגלים.
"המנוולים האלה מכסים את המולדת שלי במוקשים שלהם", אמר פוליוכוביץ'. "אנחנו אוספים אותם, מרכיבים אותם מחדש ואז שולחים אותם בחזרה".
עבודה מסוכנת
כאשר המחסור בפגזי ארטילריה הלך והחריף בשבועות האחרונים, החלו החטיבות לשלוח את מפני המוקשים שלהן לפוליוכוביץ', בתקווה שילמד אותם כיצד למצוא תחמושת נוספת.
זו עבודה מסוכנת. לפני מספר חודשים, בזמן שפוליוכוביץ' היה בחוץ, ניסה הצוות שלו להשבית מוקש נגד אדם, שהוא רגיש יותר ממוקשי הנ"ט שהם עובדים איתם בדרך-כלל. המוקש התפוצץ, הרג אחד מהם ופגע בצד של ביתו של פוליוכוביץ'.
"הפכתי לסוג האנשים שלא מסוגלים לנחם מישהו כשהוא גוסס", אמר פוליוכוביץ'. "אני מעדיף פשוט להפנות את הגב. אי-אפשר לשכוח את העיניים של אדם גוסס".
לעת עתה, הוא קיבל בן חסות אחד, סמל בן 40 המכונה טיקי (Tikhy), כלומר שקט. הוא גר עם פוליוכוביץ' בביתו ועוזר לו לנהל את המעבדה.
בשבועיים האחרונים החל פוליוכוביץ' להרשות לטיקי לבוא איתו לאסוף מוקשים. לאחרונה הם מצאו גם רחפני מעקב רוסיים שהופלו, שמפקדים אוקראינים חיפשו, כדי שיוכלו לחקור אותם ולמצוא דרך לשבש אותם.
אף שטיקי עבר הכשרה במפנה מוקשים, פוליוכוביץ' משגיח עליו כשהם צועדים בשדות. "אני דואג לו יותר מדי," אמר פוליוכוביץ'. "הוא אדיב מדי, מנומס מדי. זו לא הגישה שאתה צריך במלחמה".