צילומים: מארק ישראל סאלם (ג'רוזלם פוסט), (AP (Jacquelyn Martin, רויטרס, עיבוד: טלי בוגדנובסקי
אנחנו נמצאים עכשיו בצל התוצאות של מיקח טעות רב לאומי ורב יבשתי. במידת מה, עולמנו עומד בצל התמוטטותן של קונספציות, או לפחות של ציפיות מורכבות.
עניינן של הציפיות הוא התרכובת של פוליטיקה, של אסטרטגיה, של פסיכולוגיה וגם, אבוי, של פתולוגיה. כל המצפים ייחסו למצופים דרגות של התאפקות, של פרגמטיות, של מתינות, של רציונליות. גם האויבים המרים ביותר נהגו לא פעם ביריביהם כמו היו חברים במועדון ג'נטלמנים, או במסדר אבירי.
● ישראל צלחה את מתקפת הטילים והכטב"מים הגדולה אי פעם. מה צפוי עכשיו?
● כוננות ספיגה בשווקים: מה תעשה הבורסה ואיך יגיב הדולר?
● גל גינויים לילי: אירופה מתייצבת לצד ישראל ונגד התקיפה האיראנית
ישראל ואיראן נפגשו במוצאי שבת במקום בלתי מתוכנן מעיקרו. במשך 40 שנה הן נמנעו מפגישות חזיתיות, וגם כאשר נרשמו חריגות מן הכלל הזה הן הוסיפו להעמיד פנים שהן בכלל לא התכוונו.
למשל, לפני קצת יותר מתשע שנים ישראל חיסלה את ג'יהאד מוע'ניה, בנו של עימאד, רמטכ״ל החיזבאללה, שחוסל בעצמו שבע שנים קודם. בחברת מוע'ניה הבן היה גנרל של כוח קודס האיראני, מוחמד עלי אלהאדאדי. זה היה סמוך לחזית הגולן.
ישראל מיהרה לשלוח מסר לאיראן, שהיא לא התכוונה לאלהאדאדי, משל היתה לבכיר של כוח קודס הזכות הטבעית לרקום מזימות נגד שלומה של ישראל על גבולה, בחברת המאיימים הגדולים ביותר על בטחונה.
איראן מצידה השתדלה למצוא ישראלים הרחק מגבולות ישראל, לפעמים עם תוצאות רצחניות, כמו ההתקפה על יהודים ועל ישראלים בבואנוס איירס, ב-1992 וב-1994; ולפעמים עם כשלונות חובבניים, כמו הניסיון להתנקש בחיי דיפלומטים ישראליים בדלהי, ב-2012, כנקמה על רצח מוע'ניה האב.
לשנות את המשוואה הגלובלית
במוצאי שבת, הפרק הזה תם ונשלם. שתי אויבות קיומיות מרות, חמושות מכף רגל ועד ראש, מצוידות במערכות נשק היאות למעצמות-על, הראו לעולם שיש להן האמצעים והנכונות לשנות את המשוואה הגלובלית. איראן התחילה במטח הכטב״מים והטילים הכבד ביותר מאז ומעולם, ישראל ובעלות בריתה סיכלו את ההתקפה בפעולת התגוננות שהדהימה את כל רואיה, ועכשיו השאלה היא אילו שיאים ייקבעו בימים הבאים. נראה בעליל שהם אמנם עומדים להיקבע.
הציפיות שעליהן דיברנו למעלה הובילו את איראן לא לצפות שישראל תמצא את הגנרלים החתרניים שלה אפילו במתקן דיפלומטי; הובילו את ישראל לא לצפות שאיראן המושפלת תהיה מוכנה לגרור את המזרח התיכון אל מלחמת גוג-ומגוג; הובילו את ארה״ב לא לצפות שאיראן תאטום את אוזניה למשמע לחש הקסמים של ג'ו ביידן, Don’t; הובילו את איראן להניח שארה״ב לא ממש תתנגד, אם האייאתוללה ירצה להוציא קצת קיטור ולהקיז קצת דם מן האויב הציוני.
כמובן, שרשרת המיסקונספציות יכולה להתארך בהרבה, ולהוביל אותנו כמעט 50 שנה אחורה, עד ערב מהפכת חומייני, שנציגי ישראל באיראן דווקא הזהירו את ארה״ב מפניה. אחר כך באה המיסקונספציה הגדולה של הנחת ישראל, עד אמצע שנות ה-80, כי איראן האיסלאמית מוסיפה להיות שותפה פוטנציאלית אם גם דיסקרטית במאבק נגד הלאומנות הערבית. קשה להאמין שישראל שלחה נשק לחומייני נגד סדאם חוסיין, והיתה שושבינה של הערכה כוזבת בוושינגטון, כי במשטר האיראני יש אגף ״מתון״, הלהוט לעשות עסקים עם המערב.
״הנשורת הפוטנציאלית״
השאלה עכשיו היא איך להימנע מעוד ציפיות כוזבות. ציפייה אחת צריכה הסרה מיידית מן השולחן: שלממשל ביידן יש עניין כלשהו בהרחבת העימות בין ישראל לאיראן, כדי להעמיד את האייאתוללות במקומם הראוי אחת ולתמיד. קולות כאלה בקעו בשעות הבוקר המוקדמות מאוד של יום א' מאולפני הטלויזיה בישראל.
אבל אולפן טלויזיה אמריקאי, זה של רשת אן.בי.סי, העמיד את הישראלים על מקומם. הוא ייחס לפקידי ממשל את ההזהרה מפני ״תגובה מהירה להתקפות איראן מבלי להביא בחשבון את הנשורת הפוטנציאלית״.
ישראלים חזרו לקלס אתמול את ביידן בהתעלות-נפש שדמתה לזו של ימי אוקטובר הראשונים. הנשיא היה בהחלט ראוי. לארה״ב אין כל התחייבות חוזית לבוא להגנת ישראל, אבל היא עשתה כן בשני רגעים עתירי-סכנות. באוקטובר היא סיכלה קנוניה איראנית אפשרית נגד ישראל, ואתמול היא יצאה לקרב כדי להגן על ישראל. היא פרשה מטרייה, שאוקראינה הייתה יכולה רק לחלום עליה; שטייוואן, יפאן ודרום קוריאה מתפללות לה; שבעלות ברית אחרות מקוות לה; אבל שום ארץ מעולם לא נהנתה ממנה בהפגנה כה נחושה ומוצלחת של כוח ושל מיומנות.
ועם זאת מוטב לדעת שלארה״ב אין כל חשק לנהל מלחמה ארוכת טווח נגד איראן; ואין לה כל חשק לסכן את מעמדה האסטרטגי ואת כלכלתה במלחמה, שתשבית את משלוחי הנפט מן המפרץ.
טראמפ, ישראל ואלוהים
ביטוי מעניין למצב הרוח האמריקאי בקע מפי דונלד טראמפ. הוא נאם ביום שבת בעצרת בחירות במדינת פנסילבניה. הוא הזכיר את ההתלקחות במזרח התיכון. ״אני רוצה להגיד, שאלוהים יברך את עם ישראל. הם מותקפים עכשיו״.
זהו. הוא הוסיף את החיווי הרגיל שלו, כי הכול הוא תוצאה של חולשה אמריקאית, וזה לא היה קורה אילו הוא היה בבית הלבן. הוא לא הוסיף אף מלה אחת על הצורך לעמוד לימין ישראל, נמנע מלהגיד מה הוא היה עושה עכשיו אילו ישב בבית הלבן.
אצל טראמפ אין השמטות מקריות. הוא יודע שבאמריקה אין מנצחים בבחירות באמצעות הבטחות לנהל מדיניות חוץ ניצית. רגשי הבדלנות גוברים והולכים, והם גוברים בייחוד בין תומכיו הפוטנציאליים. זה אגב היה אפשר ללמוד גם מן התגובה הפושרת של מאזיניו לברכות אלוהים שהוא שלח לישראל.
אין לנו כל מושג מה היה טראמפ עושה במקומו של ביידן. השתמטותו החוזרת מלהגן על בעלות ברית ערביות לאחר התקפות בליסטיות איראניות ופרו-איראניות ב-2018 וב-2019 נחרתו באותיות צורבות בזכרונן. אי האמון המוחלט שלו ביוזמות רב-צדדיות היה כנראה מבטיח שהוא, בניגוד לביידן, לא היה מכנס ועידה וירטואלית של ראשי ה 7-G, גוש הדמוקרטיות העשירות, כדי לתכנן תגובת-נגד דיפלומטית להתקפה האיראנית. זה מה שביידן עומד לעשות במהלך יום א' בארה״ב.
אבל הנשיא הזה, על אף נטיותיו הגלובליסטיות ואמונתו בבריתות הגנה קיבוציות, יודע יפה שהסתבכויות מעבר לים, בשנת בחירות, או בעצם בכל שנה שהיא, הן לצנינים בעיני האמריקאים; והוא גם פיתח דרגה ניכרת של אי אמון בכוונותיה של ממשלת ישראל. נכונותו להגן על ישראל אינה סותרת את נכונותו לרקוע ברגלו, ולהזכיר לישראל שמטרייתו אינה נפתחת אוטומטית.
שעת החסד המיוחדת במינה הזו ביחסים עם ארה״ב, וכמובן גם עם בריטניה ועם צרפת ואחרות, עלולה להתקצר, אפילו להתקצר מאוד, אם ישראל תתעלם ממצב העניינים הזה, או לא תפרש אותו ברצינות מספקת. שעות של החלטה לא פשוטה ממשמשות ובאות בירושלים - ובוושינגטון.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר.