זהבה נבט תושבת קריית טבעון, הקימה בתחילת הקורונה מיזם הצלת מזון בעיר / צילום: דנית כהן
בזמן ששורות אלו ירדו לדפוס, בחמישי אחר הצהריים, המוני צרכנים גדשו את הסופרמרקטים לקניות לקראת סוף השבוע. פירות וירקות, פסטה, לחם, אורז, חלב - עגלות מלאות במצרכים שהתייקרו לאחרונה בעשרות אחוזים. כדאי שתדעו שכרבע ממה שקניתם - תזרקו לפח. ההוצאה על צריכת מזון בישראל עומדת על כ־18% מהסל הממוצע של משקי הבית, ובשני העשירונים התחתונים על 22%.
שעה שמשבר יוקר המחיה רק מחריף וההכנסה הפנויה מצטמקת, רובנו מחפשים איפה אפשר לחסוך, אבל בכל הנוגע לאוכל אנחנו משוכנעים שמדובר בגזירת גורל.
עם השנים קמו יותר ויותר מיזמים חברתיים וקהילות שמטרתם לעשות בדיוק את זה - למזער את בזבוז המזון, ועל הדרך לעזור לכדור הארץ ולחסוך לא מעט כסף.
"יותר משליש מהמזון בעולם מתבזבז, ולכך יש השלכות עצומות ברמה הכלכלית, חברתית וסביבתית", אומר שי רילוב, מייסד ומנכ"ל "רובין פוד", עמותה שמטרתה יצירת פלטפורמה בתחומי הקיימות, צרכנות, קהילה ועשייה חברתית דרך הצלת מזון.
לפי הדוח הלאומי לאובדן ולהצלת מזון של ארגון לקט ישראל ו־BDO, בשיתוף המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות, 2.6 מיליון טונות מזון ירדו לטמיון בישראל בשנת 2022. שווי המזון האבוד עומד על 23.1 מיליארד שקל, וכמחצית ממנו היה ראוי ובטוח למאכל. בעולם מדובר על לא פחות מטריליון דולר.
"כמעט חצי מהבזבוז הזה מקורו לא אצל חקלאים, בתי מלון, צבא, מסעדות או רשתות שיווק, אלא במשקי הבית. המטרה שלנו היא לשנות את המודעות וההרגלים של האנשים בצורה רלוונטית, כיפית וחדשנית. אנחנו עושים זאת בדרך המהירה ביותר שאנחנו מכירים - דרך הבטן, ובאמצעות כך פועלים לשנות חיים של אנשים ולגרום להם לשאול 'איך יכול להיות שהמזון שאני נהנה ממנו עכשיו עמד להתבזבז, ואיך אפשר לשנות את זה?'".
"לחסוך טיול לסופר"
רובין פוד החלה את דרכה ב־2015 באירוע קהילתי קטן בחיפה, בו כל המנות התבססו על פירות וירקות שכמעט ונזרקו לפח. זה היה רק הפתיח לשורת אירועים, מיני פסטיבלים, שווקי קח־תן, הרצאות, כנסים, חתונות וגולת הכותרת - מסעדה שהמנות בה היו על טהרת מזון שהוצל, שבשנתיים שבהן פעלה בקונספט המקורי אירחה עשרות אלפי אנשים.
ב־2022 רובין פוד הרחיבה את הפעילות לזירה הבינלאומית כשערכה שני אירועים קולינריים עבור ארגוני המזון של האו"ם ברומא, וכיום היא משתתפת בפרויקט למניעת בזבוז מזון של האיחוד האירופי במסגרת תוכנית הגרין דיל ביבשת - במאגד בינלאומי בשם ZeroW המונה 50 ארגונים.
בשבועות הקרובים תשיק העמותה את "אתגר רובין פוד", שנועד לדברי רילוב להטמיע את כל העקרונות הללו בשגרה שלנו. הוא ייארך שלושה שבועות וילווה על ידי נציגי העמותה ושפים מקצועיים, במסגרת קבוצת וואטסאפ ומפגשי זום שבועיים שידריכו את המשתתפים להפחית את הבזבוז, בין היתר באמצעות מדידת מזון, עריכת קניות חכמות, ניצול המזון שיש לנו בבית לפני היציאה לסופר, אחסון המזון בצורה מיטבית ושימוש בקיים וגם בעודפים.
"במשך שלושה שבועות אנשים יישמו את זה בשגרה שלהם, ימדדו את בזבוז המזון שיש להם בבית בכל יום כך שיבחינו בדפוסים החוזרים, הם יקבלו טיפים וקו חם, וילמדו להשתמש באופן מיטבי במה שיש להם לפני שיוצאים לקניות", מסביר רילוב. "זה יכול לחסוך טיול שלם לסופר, והכסף שניתן לחסוך יוכל להוביל לשינוי משמעותי לאורך החיים. להציל את המזון של עצמנו במשק הבית שלנו, זה כאילו שאתה אוכל חינם חודש וחצי בשנה".
במיוחד בשבעת החודשים האחרונים מדובר על חיסכון משמעותי, לא רק בגלל גלי עליות המחירים, אלא גם בגלל הפאניקה שנרשמה בציבור מעת לעת במהלך המלחמה, אשר שלחה אותנו לסופרים שוב ושוב וגרמה לנו להוציא לא מעט כסף על מצרכים לשעת חירום או לנחמה.
אנשים לא מרגישים בושה או מבוכה, לאכול אוכל שהיה אמור להיזרק?
"מביך? זה הכל עניין של מיתוג", צוחק רילוב, "ואנחנו פה כדי למתג מחדש. לחשוב על בזבוז מזון ועל ההוצאות שלנו, להתייחס לזה לא כאל טאבו אלא כמשהו מגניב, מעניין ומושך להתעסקות. ובעולם של אינסטגרם ומאסטר שף, למה לא. השתתפות של שפים כמו אהרוני עוד יותר מתקפת את זה. אנחנו פועלים דרך מה שמחבר אנשים, ודרך הפלטפורמה הזו מציגים אלטרנטיבה, בתקווה ליישם אותה".
"מבשלות באופן קבוע"
לא רק בתחום המזון אנחנו רואים שינוי בשנים האחרונות. אופנת בגדי היד שנייה מזמן הפכה לדרך חיים, ולא רק בחנויות ייעודיות אלא גם בקבוצות וואטסאפ כמו "אימהות לא אוגרות" קבוצות מסירות כמו "חבילה עוברת", וקהילות פייסבוק כמו "זה לא יושב בול". אותן פלטפורמות משמשות גם לקבוצות וקהילות שנועדו למסור מזון, חומרי גלם או ארוחות מבושלות, ובקבוצות אחרות עולים עדכונים על חנויות ומסעדות שזרקו ארגזים מלאים באוכל במצב טוב.
דנית כהן משדרות חזרה מחו"ל ב־8 באוקטובר לבית ריק וסופרים סגורים. היא נשארה בעיר כדי לספר חיילים במספרה שלה, ומתוך חוסר היכולת שלה ושל שכניה לרכוש מזון החליטה לקנות מכספה שני מקררים ולהפוך אותם לקהילתיים. היא אספה תרומות מסופרים, מאפיות וצהרונים של בתי ספר וגני ילדים.
את המקררים הציבה מחוץ לביתה: "הם פתוחים 24 שעות, וניתן בדיסקרטיות מלאה לבוא ולקחת דברים. הם מתרוקנים תוך כמה שעות", היא מספרת. "מאפיות נותנות לי לחם, חלות, בורקסים ועוגות במקום לזרוק, מהשוק אני מביאה פירות וירקות. אחרי שאני ממלאת את המקררים אני מפרסמת בפייסבוק ובקבוצות הוואטסאפ של העיר". היא לא מקבלת סיוע, ומדובר בפרויקט במימון מלא שלה.
"לא רציתי שאנשים יחזרו לשדרות ולא יהיה להם מה לאכול, וגם בקטע אקולוגי, רציתי להציל את המזון. על המקררים וההובלה שילמתי מכיסי, וכעת יש כמה אימהות שמבשלות באופן קבוע קציצות וממולאים ומניחות במקררים, ואני לא רואה מי לוקח. אני לא רוצה להביך אותם, אבל את האוכל אני מביאה על בסיס יומיומי ותמיד מפרסמת".
הקהילה ומשבר האקלים
"אוכלוסיית העולם גדלה, אבל השטח לא ואנחנו בונים על כל אדמה חקלאית. תנאים אלו בשילוב עם שינויי האקלים מעלים את השאלה - מאיפה נביא מזון?", אומרת ד"ר יעל פוזננסקי, מרצה בפקולטה לפסיכולוגיה, המכללה האקדמית אחווה.
את הסרת אתגר הבושה מתנועת הצלת האוכל "שנזרק לפח" היא מייחסת למדיה: "העולם השתנה במונחי תקשורת. יש יותר אפשרות לשים את הדברים על השולחן. אם יש לי סיר אורז בבית שאף אחד לא רוצה לאכול ממנו, יש היום מיליון קבוצות שאני יכולה לפרסם אותו שם ואני לא אספיק להגיד מילה ויבואו לקחת".
את התאוצה שתפסה התופעה היא קושרת בחיפוש הפסיכולוגי אחר משמעות: "אנחנו חיים בעידן בו אנשים שואלים עצמם בכל יום מה המשמעות שלי פה? מה הערך שאני נותן בעולם הזה? כשפרצה המלחמה, היו יותר מתנדבים מאנשים להתנדב עבורם. כשאתה מפרסם פוסט ברובין פוד, זה נותן לך תחושת ערך לראות שיש מי שרוצה מה שאתה לא רוצה. היום זה עובד עם אוכל, לפני חמש שנים זה היה בנושא ההלבשה.
"אנחנו מבשלים בלי הכרה וקונים בלי הכרה. היום אנחנו מפזרים את זה בקבוצות, האימהות שלנו היו מכינות פשטידה כשערבבו את כל השאריות, זרקו לתנור ויצאה ארוחה חדשה. העיקר הוא לא להרגיש שבזבזת. וכעת, המצב הכלכלי הרבה יותר קשה מבעבר".
לדבריה, בשנים האחרונות קרו שני דברים: "הראשון הוא יוקר המחיה שהרקיע שחקים, הכסף שלנו היום שווה פחות. והדבר השני הוא שהפסיקו להתבייש. התחילו לדבר על זה, רואים בטלוויזיה אנשים שנראים כמוני וכמוך הולכים למקרר החברתי ולוקחים שני ליטר חלב. יש הרגשה שאני לא חריג, שזה לגיטימי. אני עוברת ליד חנות ירקות, לידה תלוי שלט 'בואו לקחת' ועומדים שם אנשים ולוקחים.
"לתת סיר אורז, זו חזרה איטית לקהילתיות של פעם. העולם של כל אחד לעצמו, אנחנו עדיין רואים אותו, ולא כיף לחיות בו. וזה הצד החיובי של יוקר המחיה. שהוא החזיר אותנו להביא את הערך, ולראות שוב את הכוח של הקהילה".
אז מה אם העגבנייה עייפה
בארגון לקט ישראל, שקם ב־2003 ומשמש בתור בנק המזון הלאומי, מציינים כי ישראל נמצאת במקום השני בעולם בבזבוז מזון, וגם בהצלתו. לפי הדוח שפרסמו, הצלה של 20% בלבד מהמזון שיורד לטמיון תאפשר לסגור את מלוא הפער של חוסר הביטחון התזונתי בישראל.
חלק מפעולות הארגון כוללות, מעבר להצלת מזון ואספקתו לאלו הזקוקים לכך, גם הדרכות וסדנאות במטרה לחנך פרטים וארגונים כיצד לנצל טוב יותר את המזון שברשותם. לא חסר אוכל, מסבירם בארגון, הוא פשוט לא מחולק נכון.
זהבה נבט תושבת קריית טבעון הקימה בתחילת הקורונה מיזם הצלת מזון בעיר. "יצרתי קשר עם סופרים וחקלאים שלא היה להם למי לספק את הערוגות שהתייבשו בשדה, והצעתי לקלוט את זה במקום שיזרקו, או פיתות לקראת סוף היום, קייטרינגים או צהרונים. יש לי מערך של 45 מתנדבים, חמישה מקררים ויותר מאלף איש בשבוע שלוקחים אוכל", היא מספרת.
"לא משנה לי אם הם נזקקים. אני לא מבקשת תלוש משכורת. אני עושה זאת למען הצלת המזון, ולא מחלקת חבילות או מארזים. כאן, יש להם זכות בחירה. נוצרה קהילה של אנשים שמביאים לכאן מה שהם לא צריכים, קטשופ חריף או שמפו שקנו בטעות, חבילות שי שקיבלו לפסח, העיקרון הוא לקחת מה שתרצה בכמות שאתה צריך, רק תחשוב על האחר. בעוד יומיים, יגיע טרי וחדש".
בנוסף, היא מעבירה פעילויות בבתי ספר, ומבשלת עם בני נוער. "הפעילות החינוכית מהווה 70%. כשילדים רואים עגבניה קצת עייפה, הם אומרים איכס. אני מגיעה לבתי הספר, מבשלת איתם ומעבירה את המסר, שלבני נוער הוא הכי חשוב, שהניראות של הפרי לא מעידה על הטיב שלו. זה כמו בני אדם. יכולים להיות כאלו וכאלו, אני מראה להם בננה שמבחוץ שחורה ובפנים נהדרת, או גזר אורגני שנראה מעוות אבל כשאני חותכת אותו הוא נראה נהדר. המסר החינוכי פה הוא הרבה מעבר".
הטכנולוגיה גם נרתמה
גם חברות פרטיות החלו לשים דגש על הנקודות שיכולות לחסוך לא מעט כסף, וגם להתחיל שינוי סביבתי וחברתי.
חברת Sodexo ישראל, הפועלת בתחום שירותי ההסעדה ואחזקת מערכות ומבנים לחברות וארגונים, שבין לקוחותיה ניתן למנות את התעשייה האווירית, אסותא, תנובה, שטראוס, אסם, ישראכארט ומשרד הביטחון, השיקה לאחרונה את waste־watch - טכנולוגיה שמאפשרת דיווח וניטור פסולת מזון טרם השלכתו לפח. נתוני הדיווח מספקים מידע בזמן אמת ועוזרים להפוך את הבלתי נראה לגלוי, ובכך מאפשרים לזהות הזדמנויות להתייעל ולהפחית פסולת מזון ולדייק את ייצור המזון בהתאם לצרכים. לאחרונה גם השיקה קמפיין בכיכובו של השף אביב משה שמטרתו להעלות את המודעות ל"צמבוז" - צמצום בזבוז מזון.
מנתוני החברה, כ־20% מצריכת המזון בישראל נעשית במסגרת הסעדה מוסדית (אירועים, כוחות הביטחון, מקומות עבודה, מלונות, בתי־חולים, מסעדות ומוסדות חינוך). בזבוז מזון במטבחים אלה מוערך ב־226 אלף טונות בשנה.
זרעים של שינוי
"יש פה פרדוקס מאוד גדול. לא יכול להיות שיש כזו כמות גדולה של מזון שנזרק מצד אחד, ומצד שני יש כל כך הרבה רעבים בעולם. ולנו יש אחריות גדולה להתייחס לזה", אומרת איילת מרטין, תזונאית ומנהלת תחום אחריות תאגידית בחברה.
"כבר בתהליך הייצור, זה עובד על כמה רמות. משלב התכנון - לדעת כמה סועדים מתוכננים במסעדות השונות, לומדים את העדפות הלקוחות ובונים את התפריט כמה שיותר מדויק מבחינת הכמות והאיכות", היא מסבירה.
"זה ממשיך בהקפדה על בטיחות מזון, איחסון וחיי המדף. גם לעובדים מבוצעות הדרכות והסברה. מה שאנחנו מודדים אנחנו מנהלים טוב יותר. כל פסולת, לפני שהולכת לפח, נשקלת ונמדדת, כך שאנחנו יכולים לראות מה הסיבה בתפריטים מסוימים שמנות הושלכו לפח, ליצור הזדמנויות ולצמצם את הבזבוז.
"השף עצמו מסתכל על הפסולת לפני שנזרקת, ובודק אם הוא יכול לנצל חלקים ממנה. למשל, טבחית במסעדה ראתה קליפות גזרים, והבינה שניתן להכין מזה צ'יפס. היא הוסיפה את זה למנת שף, והסועדים עפו על זה. ההסתכלות השונה ושינוי התפיסה חסכו בזבוז מזון שהיה הולך לפח".
לדברי מרטין, "מדובר בערכים של קיימות, ולא רק בגלל בזבוז כסף או יוקר המחיה, וזה דבר שאנחנו פועלים להטמיע בארץ. לכן יצאנו עם קמפיין של השף אביב משה שפונה לקהל הרחב מסביר על ניצול חומר הגלם.
"טיפים נוספים הם תכנון מתכונים, לקנות מדויק, להכין בכמות מדויקת ואם נשאר, תשתפו את השכנים. במטבחים שלנו, כל זמן שזה עומד בבטיחות המזון, הוא יוכל להיות מנוצל שוב ביום שאחרי, או לסייע לדעת בהמשך להפחית מכמויות הייצור כדי לא להישאר עם עודפים".
"אנחנו זורעים זרעים כדי לראות את השינוי. כשאנשים יוצאים למלון הכל כלול הם מעמיסים המון על הצלחת, אבל לא באמת יכולים לאכול את כל הכמות שלקחו. אנחנו לא אומרים מה לא לעשות, אלא מנסים לעשות שינוי תפיסתי על איך מסתכלים על המזון. הטיפ שלי הוא לקחת אוכל בהתאם למידת הרעב והשובע. תרצו, תקחו עוד, אבל תתחילו עם מנות מאוזנות ומדודות. זה בא ממקום חיובי".