הוא בן לאחת המשפחות הגדולות בחברה הערבית ואחראי על בניית המפעלים של אינטל בארץ ובעולם

לפני כחודשיים פגע טרקטור בעצם בלתי־מזוהה באדמה בסמיכות לעיר מגדבורג בגרמניה. לאחר בדיקה קצרה התברר כי מדובר בעצמות אדם. ארכיאולוגים שהוזעקו למקום גילו לאחר חפירות ממושכות שלד אדם בתצורה כמעט שלמה, שנקבר לפני כ־6,000 שנה עם מרכבתו וכל סוסיו, כשהוא בתנוחת רכיבה.

● המיזם הסולארי החדש שנבנה בתוך מטע אבוקדו  
● ראיון | "זו גם ציונות וגם משתלם לבעלי הבתים": עורכת הדין שמפקיעה נכסים לטובת תוואי המטרו 

החפירה שנערכה עיכבה במעט את עבודות הבנייה שתוכננו במקום: הקמת מפעל דגל חדש של אינטל, הגדול מסוגו באירופה בתקציב של 7 מיליארד אירו. המפעל הזה אמור לחזק את נוכחותה של החברה האמריקאית באירופה ולבטא יותר מכל את אסטרטגיית פיזור הסיכונים שלה - הרחק מאסיה שהולכת והופכת למוקד למתיחות ביטחונית ולעיכובים בשרשרת האספקה.

זו לא פעם ראשונה שבניית מפעל חדש של אינטל חושפת עתיקות מתחת לאדמה. אלו נמצאו גם במהלך בניית המפעל הראשון של אינטל בישראל, "פאב 28". המפעל נבנה בקרית גת ב־2006 ומהווה כיום מפעל הדגל של החברה בישראל, שמייצר את שבבי ה־7 ננומטר. עבור רידא מסארווה, אחראי תכנון ובינוי מפעלי הייצור של אינטל בכל העולם, גילויים שכאלה הם בוודאי דבר שבשגרה. מי יודע אילו ממצאים הוא עוד עשוי לגלות מתחת לאחד מעשרת המפעלים שצפויים להיבנות בשנים הקרובות ברחבי העולם.

שותף להימור של אינטל על מפעלי העתיד

מסארווה (51), יליד העיר טייבה, מונה לפני שלוש שנים לסגן נשיא באינטל ולאחראי על הנדסת הבינוי של כל מפעלי השבבים שלה בעולם - תפקיד חדש יחסית בחברה הוותיקה, שמסמל את תנופת הבנייה שלה בעולם. הוא נחשב לערבי־הישראלי הבכיר ביותר באינטל מאז הקמתה, ולאחד מאנשי המפתח שאמונים על ההתרחבות הגדולה ביותר של החברה האמריקאית בכל שנותיה: בנייתם וציודם של לפחות עוד עשרה מפעלים, בין היתר במלזיה, ישראל, גרמניה ופולין.

כמנהל הנדסת הייצור, מסארווה - שסירב להתראיין לכתבה זו - אחראי על כל תכנון הבינוי הנוכחי והעתידי באינטל בתקציבים של עשרות מיליארדי דולרים, החל מרישוי המבנים, דרך תכנון מפורט שלהם, הוצאת ההיתרים וההתקנה שלהם. מדובר בכל התשתית שתומכת בציוד הייצור וההרכבה של אינטל, שכוללת צינורות של חומרים מסוגים שונים, בנייה של חדרי ואקום, ובפועל הקמתם של המפעלים שיחמשו את הגוש המערבי־דמוקרטי בשבבים מתקדמים, בעולם שהולך ומתפצל בין גושים.

אינטל היא הנהנית העיקרית של תוכנית התמריצים האמריקאית לבניית מפעלי שבבים בשטחה - כ־8 מיליארד דולר מאז תחילת השנה. בשל כך היא נמצאת בתנופת בנייה שתוסיף לה עשרות אלפי עובדים חדשים ותהפוך אותה עד סוף העשור ליצרנית השבבים השנייה בגודלה בעולם, אחרי טאיוואן סמיקונדוקטור.

לא מדובר רק בהתרחבות גאוגרפית או בנפח הייצור - אינטל עומדת כיום למבחן בשני אופנים שבהם מסארווה ממלא תפקיד קריטי. הראשון הוא הניסיון לסגור את הפער מול שתי המתחרות של החברה - טאיוואן סמיקונדוקטור וסמסונג - שעקפו אותה ביכולתן לייצר שבבים שמשמשים כיום את היישומים המתקדמים ביותר, כמו בינה מלאכותית, מחשוב־על והפעלה של טלפונים חכמים. בעוד אינטל מייצרת כיום שבבים בעלי מזעור מקסימלי של 7 ננומטר, המתחרות כבר עומדות לקראת תחילת ייצור של שבבי 2 ננומטר. כך הן הצליחו לזכות בחוזים עם חברות השבבים הגדולות בעולם דוגמת אנבידיה, אמזון ואפל. מסארווה שותף כעת להימור של אינטל על מפעלי העתיד שיוכלו לייצר בטכנולוגיה של 1.8 ננומטר כבר בשנה הבאה.

האתגר הנוסף הוא עסקי. בשונה מהאופן שבו פעלה אינטל עד עתה, המפעלים החדשים נבנים במיוחד עבור האסטרטגיה החדשה שלה - להפוך מחברה שמפתחת שבבים ומייצרת אותם עבור העסקים שלה עצמה, לחברה ששמה דגש קודם כל על מתן שירותי ייצור עבור חברות אחרות. מיקרוסופט, שהודיעה על הסכם ייצור במפעלי אינטל בפברואר האחרון, היא סנונית חשובה ראשונה, ובחברה שואפים לגייס עוד חברות שעד כה נחשבו למתחרות חריפות שלה, כמו אנבידיה, אפל ו־AMD.

"זה חלומו הרטוב של כל מהנדס ייצור", אומר בכיר לשעבר במפעל אינטל בקרית גת. "אינטל היא החברה היחידה היום שמסוגלת להקים מפעלי ייצור בארה"ב ובגרמניה - שניים מהמקומות היקרים ביותר בעולם למשימה הזו - בתקציבי ענק. בין השאר בזכות המענקים שהיא מקבלת. זה מאפשר לה לבחור איזו חברה קבלנית שהיא רוצה ולשלם לה פי שניים ממה שמקובל".

שישה מפעלים בבת אחת

קידומו של מסארווה לתפקיד כה בכיר הוא ביטוי לדומיננטיות ההולכת וגוברת של ישראלים במערך הבנייה והייצור של אינטל - זאת אולי על חשבון היחלשות הנוכחות שלהם בצמרת ארגון הפיתוח של החברה. לאחר פטירתו של אלכס קורנהאוזר, מי שדחף להקמה של מפעלי אינטל בקרית גת וניהל אותם לאחר מכן, נותר חלל גדול אותו מילאו שלושה ישראלים. שנה לפני קידומו של מסארווה, מונה מנכ"ל מפעל הייצור בקרית גת לשעבר, דני בן־עטר, לתפקיד מנכ"ל משותף של כלל מפעלי אינטל בעולם, לצד אן־מארי הולמס, מי שניהלה מפעל דומה של אינטל באירלנד. את כל פעילות הבינוי באינטל מנהל כיום דן דורון, בעברו מנהל בינוי במפעלי אינטל בירושלים, קרית גת ואריזונה.

דורון מפקח על כלל פעילות הבינוי באינטל, אך מסארווה הוא זה שמתכנן את המפעלים בעזרת צוותו וחברות קבלניות, ומפקח על כל היבטי הנדסת הייצור תוך כדי הבנייה. לרשותו עומדים 50 עובדים במחלקה ועוד 200 קבלנים ישירים, נוסף על אלפי עובדים בחברות הקבלניות שמתכננות ובונות את המפעלים.

"בעבר הכלל היה שעובדי אינטל ישראל לא יוצאים לרילוקיישן למשך יותר משנתיים, כדי שלא יישארו שם אלא יחזרו לעבוד פה", אומר בכיר לשעבר באינטל. "בעבר היה גם ניסיון להקטין את הישגי המפעל הראשון שהוקם בקרית גת ואת תרומתו לאינטל. אבל היום המצב השתנה ובחברה זיהו כמה טאלנטים כמו דורון ומאסרווה ככאלה שיכולים לתרום גם לפעילות הגלובלית".

למרות הדומיננטיות הישראלית, פעילות הייצור באינטל מנוהלת כיום בידי קיוואן אספרג'ני האמריקאי, שמונה כדי לפקח על הפתיחה של החברה לייצור חיצוני ולהתאמת המפעלים ללקוחות חדשים. כדי לייצר עבור חברות אחרות, כפי שאינטל רוצה, "יש צורך בנפח ייצור גדול הרבה יותר ממה שיש היום", אומר בכיר שמכיר היטב את פעילות אינטל וביקש לשוחח בעילום שם. "בעבר אינטל הייתה בונה מפעל במשך שלוש או ארבע שנים ובונה את הבא. אבל אינטל נמצאת באתגר בנייה של שישה מפעלים חדשים בו־זמנית".

מסארווה נמנה עם שורת יוצאי החברה הערבית בישראל שמונו לתפקידים בכירים מאוד בקרב ענקיות הטכנולוגיה. לצדו נמנים ג'וני סרוג'י, יליד שכונת עבאס בחיפה שמנהל כיום את כלל פעילות פיתוח השבבים של אפל, ומי שהביא את החברה להקים מרכז פיתוח בישראל וברשות הפלסטינית; נאפע בשארה ממעלות תרשיחא, סגן נשיא באמזון שמנהל מארה"ב את פיתוח מעבדי השרתים של החברה, בהם גם מעבדי הבינה המלאכותית החדשים שלה; וזיאד חנא, יליד הכפר ראמה המשמש כיום סגן נשיא בכיר בקיידנס האמריקאית, מנהל מרכזי הפיתוח בישראל והאחראי על היבטי הבדיקות בחברה ומנהל מרכזי הפיתוח שלה בישראל.

 מפעל אינטל שנבנה באריזונה, ארה''ב / צילום: אינטל

חי בשעון ישראל, עובד בשעון אורגון

בניגוד למצופה מאנשים בתפקיד ובמעמד שלו, מסארווה לא חי היום ביעד נחשק בעולם. אחרי שהות ממושכת בפורטלנד, הוא חזר להתגורר בטייבה, בשכונת היוקרה הצפונית פרדיסיה, רק כמה מאות מטרים מבית הוריו. עם זאת, לדברי שכנים ובני משפחה, הוא ממעט לצאת מהבית ולהיטמע בחברה המקומית. הוא גדל בשכונת אל־ח'אלה־אל־שמיע, שכונה צנועה ועתירת סמטאות, מוסכים ומגרשים ריקים, למשפחה קשת־יום. אביו ניהל את חדר האוכל והמטבח בתחנת המשטרה ברחוב סלמה בתל אביב. האם גידלה את מסארווה ואחיו - שניים מהם רופאים והשניים האחרים מהנדסים. כולם, למעט הבוגר שבהם שחי בגרמניה, מתגוררים בטייבה.

רידא עצמו מנהל סדר יום הפוך. כשהוא בישראל, הוא נוהג לעבוד במשך הלילה ולישון במשך היום, בהתאם לשעות העבודה במטה אינטל בסנטה קלרה ובהנהלת הייצור בפורטלנד, אורגון. לפי קרובי משפחתו, מסארווה גדל בצניעות ולמד לבגרות בפיזיקה וכימיה בבית הספר טייבה, שהיה אז בית ספר ממלכתי רגיל, וכיום הוא בית הספר "עתיד" למדעים.

הוא בן למשפחת מסארווה, אחת המשפחות הגדולות בחברה הערבית בישראל, שמונה 150 אלף איש. היא גם המשפחה הדומיננטית בטייבה עם כ־15 אלף מתוך 55 אלף תושבי העיר. מוצאם של המסארווים ממצרים - הם התלוו למסעות הכיבוש של הקצין המצרי אברהים פאשא, שמרד בתחילת המאה ה־19 בשלטון העות'מני וכבש באופן זמני את המרחב שבין אלכסנדריה ולטקיה, כשהוא מביא עמו חיילים ומשפחות רבות מארץ מולדתו. חמולת מסארווה - שפירושה המילולי "ממצרים" - התיישבה בכל המרחב המזרח־תיכוני, ובשטחי ישראל היא בעלת נוכחות בולטת גם בכפר קרע, באקה אל־גרבייה, ג'ת, קלנסווה וכפר קאסם.

עד 1948 החזיקה המשפחה אדמות רבות בסביבת טייבה, שהופקעו בסופו של דבר על ידי המדינה. המשפחה, שבמשך מאות שנים הייתה האליטה הפוליטית של טייבה, המשיכה גם אחרי קום המדינה להוציא מקרבה ראשי ערים וחברי מועצה כמו עבד אל־לטיף חביב, ראש העיר הנבחר הראשון של טייבה כעיר. סך הכל הוציאה משפחת מסארווה שמונה ראשי ערים בטייבה, נוסף על בכירים נוספים כמו שופט השלום בתל אביב עלאא מסארווה; עוזר בכיר למבקר פנים בחברת נמלי ישראל מוחמד מסארווה; מנהל צוות התוכנה בסרביס נאו ישראל עבד מסארווה; וסמנכ"ל בחברת נטפים עבד־אלמועז מסארווה, שהוא גם חבר ילדות של רידא, שלמד איתו בתיכון.

ממהנדס צעיר, לתפקיד בכיר

רידא מסארווה הלך בעקבות אחיו הגדולים, ובחר בלימודי הנדסה. אביו עודד את בניו ללמוד רפואה והנדסה, אך כמפרנס יחיד התקשה לממן זאת מכיסו, לכן אחיו הגדולים של רידא סייעו לו בכך. הוא ניגש למספר אוניברסיטאות והתקבל להנדסת מכונות באוניברסיטת בן גוריון. חברו הטוב לספסל הלימודים בתיכון, עבד מסארווה, התקבל לטכניון למסלול דומה.

"לשניהם חיכה שוק עבודה קשה בסיום הלימודים", אומר בן משפחה. "הם סיימו את הלימודים פחות או יותר ביחד באמצע שנות ה־90, בתקופה לא קלה מבחינה ביטחונית, ועוד לפני שענף ההייטק התפתח. עבד ורידא חיפשו עבודה במשך חודשים ארוכים והיו מוכנים להתפשר אפילו על תפקידים שהקשר בינם לבין הלימודים היה קלוש ביותר. הם התראיינו לתפקידי הנהלה במוסכים, אבל גם לשם לא קיבלו אותם". לבסוף עבד היה הראשון מבין השניים שמצא עבודה במשרה מלאה. עד אז הוא עבד במשרת סטודנט בנטפים, עד שהגיעה ההצעה שאחרים לפניו דחו: רילוקיישן לסין.

רידא נאלץ להמתין שנה תמימה עד שהתקבל בסופו של דבר לאינטל בקרית גת - כשעה נסיעה מביתו. באותן שנים הייתה אינטל אחת מחברות הטכנולוגיה היחידות שקיבלו לשורותיהן עובדים מהחברה הערבית, כחלק ממדיניות של גיוון חברתי שהוחלה בהצלחה והיוותה דוגמה עבור רבות אחריה. אלו היו גם השנים שבהן העתיקה אינטל בישראל את עיקר פעילות הייצור שלה מירושלים לקרית גת, שם הוקם מפעל הייצור הראשון בעיר הדרומית כחלק מתוכנית לאומית לחיזוק הנגב, ותחת סבסוד מרשים של המדינה. מסארווה נקלט כטכנאי אחזקה במערכת מיזוג האוויר.

"באינטל אתה יכול להתפתח לכיוון המומחיות ההנדסית התאורטית או לכיוון הניהול והארגון, וכזה היה רידא", מספר משה גולדברג, מי שהיה מהנדס המפעל הראשי בסוף שנות ה־90 ובתחילת האלף. "הוא בלט מאוד בסדר, ביסודיות ובנועם ההליכות שלו: באותן שנים הרבה מתהליכי הבקרה במפעל התנהלו באופן ידני, ורידא היה ידוע כמי שהסתובב עם עט ונייר, עקב אחרי המערכות והמדדים ורשם בפנקס את כל הפרמטרים רק כדי לוודא שאין חלילה תקלה שעלולה לגרום לנזק עצום. יום אחד הוא הציג בפנינו מסך שהראה את הדברים בצורה אוטומטית, התקין מסכים ושיפר את ממשק השימוש. כעבור פחות מעשור הוא כבר היה מנהל פרויקט מרכזי בבניית המפעל החדש בעיר".

מנהל הקמת המפעל החדש באותן השנים, אילן גלנצמן, מינה את מסארווה, שהיה אז מהנדס צעיר מאוד, לתפקיד הבכיר של מנהל ההנדסה, ושיבץ אותו לצד גולדברג, שהיה מבוגר ומנוסה ממנו. "מסארווה היה נלהב כאילו הודיעו לו שהוא קיבל פרס נובל", אומר עובד לשעבר באינטל קרית גת. "הוא לא האמין כיצד בן־מיעוטים מטייבה מקבל תפקיד כה בכיר, אבל הוא נכנס די מהר למשבצת והפך לדמות מובילה. מאז, לגלנצמן היה חשוב להעמיד את מסארווה בתפקיד בכיר, כדי להשתיק את כל המבקרים".

 מפעל אינטל שנבנה באוהיו, ארה''ב / צילום: אינטל

ההודאה בטעות ש"קנתה" את ההנהלה

אחרי שהתגורר בסנטה קלרה ובאורגון, קיבל לידיו מסארווה אחריות גדולה כאחד ממנהלי הפרויקט המרכזיים של בינוי מפעל פאב 28 בקרית גת, כיום מפעל הייצור המרכזי של אינטל בישראל. מסארווה קיבל את העבודה עם חברה קבלנית גרמנית בשם מייסנר. זו הייתה חדשה מרעישה באינטל, כיוון שקודם לכן התרגלו המהנדסים לעבוד דווקא עם חברה אמריקאית בשם איי די סי. אבל מסראווה הסתדר עם הקבלן החדש. לאחר שמהנדסים ישראלים ניסו לייחס תקלה בצנרת החנקן לקבלן הגרמני, מסארווה היה היחיד שהודה שהטעות נעשתה דווקא בצוות הישראלי, ולקח על כך אחריות. האחריות האישית הזו גרפה כלפיו הערכה עצומה בהנהלת אינטל בארה"ב. "הוא עשה זאת בנימוס ובטאקט", אומר עובד אינטל לשעבר ששהה בחדר באותו הזמן.

לאחר מכן נשלח מסארווה לארה"ב עוד לפחות פעמיים לתקופות ממושכות יותר. בכל אותם הפעמים הוא נקרא להוביל את התכנון והיבטי ההנדסה של המפעלים באורגון, ובהמשך קיבל אחריות רבה יותר על מפעלים במלזיה, אירלנד וקרית גת.

באינטל זוקפים לזכותו שתי תכונות שאיפשרו לו להתקדם ולהגיע כמעט עד הפסגה: "מסארווה הוא אדם מאוד פרקטי עם ראייה טכנית מאוד, אבל הוא גם אסטרטג־על", אומר בכיר בענף השבבים. "הוא הוביל בחברה מהלך אסטרטגי שמכונה בחברה 'רפטיביליות', כזה שמאפשר לעשות שימוש באותו התכנון בו־זמנית במספר רב יותר של מפעלים ובכך להתקדם מהר מאוד ובמקביל בהיקפים גדולים במספר אתרים".

מנהל בכיר לשעבר באינטל שעבד עם מסארווה מציין כי היה לו תפקיד מפתח בהתנהלות בין שני גופים שונים בחברה - פיתוח השבבים ומערך הייצור - שלעיתים קרובות התגוששו זה עם זה. "אנשי הפיתוח היו מעבירים דרישות רבות למערך הייצור, וכיוון שהוא שירת אך ורק את מחלקות הפיתוח של אינטל, הדבר נעשה לפעמים בגישה אדנותית או כזו שלא הבינה מספיק את מגבלות הכוח. מסארווה ידע לנהל עוד מפורטלנד את המעבר מפיתוח השבבים לייצור שלהם באופן מאורגן, ולדבר בשפה המקצועית הפנימית של כל ארגון. בכך, הוא ידע לדלג בין שני הארגונים ברמות הגבוהות ביותר - היכולת הזו היא תכונת־מפתח באסטרטגיה החדשה של אינטל, שנפתחת בימים אלה ללקוחות חיצוניים וצמאה לטאלנטים שיודעים לנהל ארגון בעל תודעת שירות".

אלא שאחת התכונות המובהקות של מסארווה, לדברי כל אלה שמכירים אותו, הוא חוש ההומור המפותח שלו. "מסארווה נעלם לחודש, ואיש לא ידע לאן", מספר עובד לשעבר בחברה, "כאשר חזר טען בפנים חתומות שהיה בשירות מילואים. לקח לנו זמן להבין שהוא היה ציני". בפעם אחרת, כשעמל על תכנון חדר האוכל באחד מהמפעלים בקרית גת אמר: "הכשרות היא עלי, אני הרי בר־סמכא בעניין". "הוא יכול לעמוד מולך בלי להזיז שריר בפנים ולהתבדח, ולא תמיד תבין שהוא בכלל מתבדח", אומר בכיר לשעבר שעבד עימו.

עם זאת, הגינונים שאימץ עם קידומו הרחיקו אותו מישראל ומה"ישראליות". "הוא אימץ מהר מאוד את כל הבאז־וורדס האמריקאים בחברה ודיבר בניבים שמאפיינים את התאגיד האמריקאי. זה גם עזר לו להתקדם", אומר קולגה לשעבר באינטל. "לאמריקאים היה קשה עם 'הישראליות' בהתנהגות של כמה מהבכירים, אז מסארווה, שגדל בסביבה רב־תרבותית, היה מסודר ומאורגן יותר, הרבה להשתמש במצגות ודיבר אנגלית. צחקנו עליו בחברה ש'דיבר אמריקאית'. ובאמת, את מסלול הקידום שלו הוא לא עשה באינטל ישראל, אלא מול ענף הייצור שנוהל בפורטלנד".

"בחברה האמריקאית אין גזענות"

שועאע מסארווה מנסור, לשעבר ראש עיריית טייבה, מתגאה במספרים ההולכים וגדלים של תושבי עירו שיוצאים לעבודה בהייטק. "אחת הבעיות של יוצאי החברה הערבית בצפון הוא המרחק ממוקד ההייטק במדינה, ולכן הם מועסקים בחברות שמספקות שירותי Off Shore בשכר נמוך, ועובדים פחות בליבה של תעשית ההייטק. אבל כאן החיים יקרים כחלק מהימצאותנו בגוש דן ואם בעבר כולם רצו להיות רופאים ועורכי דין, היום הם פונים להייטק", הוא מספר.

נוסף על אינטל, בוגרי טייבה מועסקים כיום בחברות כמו אנבידיה, אפל, מטא, אמזון ואמדוקס. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שמהנדסים מהחברה הערבית התקדמו מהר וגבוה יותר במרכזי פיתוח זרים. "בחברה האמריקאית אין גזענות", אומר אחד מהם בעילום שם. "אם זה היה סטארט־אפ ישראלי, לא היה קל לשבץ אותי בתפקיד מפתח, לכן תראה אותם מצליחים בחברות הבינלאומיות, ובעיקר מחוץ לישראל".