על אחיזה קטנה נוספת באגדת הביטלס, באיחור של 50 שנה

1

"לך עם זה", נצצה הכותרת בצהוב-זהב על מסך הטלוויזיה הלימודית.
"תן לזה להיות", קראו לזה בהזדמנות אחרת כשהוקרן.
אבל בבתי הקולנוע זה הוקרן בשם "שיהיה". שיהיה. בשבוע שעבר עלה הסרט Let It Be בערוץ דיסני פלוס, כמו שלא ראינו קודם.

● על מצבו העגום של הבניין שבו הוכרזה עצמאות ישראל
● על פול אוסטר, שהיופי שבמקריות העסיק אותו כל חייו

2

החורף של 1978 היה מאוד גשום. נסעתי בקו 55 ממרכז קיראון בקרית אונו לתל אביב, כל יום. זו היתה תקופת השביתה הגדולה של המורים, וכשהילדים שיחקו כדורגל או רבצו מול הטלוויזיה הלימודית, אני מצאתי עבודה בחנות לתנורים בקצה דיזנגוף, ונסעתי לשם כל בוקר לעבוד. שילמו לי, והיה לי כיף. תכננתי אילו תקליטים לקנות בכסף.
בקולנוע "תכלת" הסמוך החליטו להקרין את כל סרטי הביטלס בלופ, מהבוקר עד הערב. אמרתי למנהל החנות שאני לוקח חופש, והלכתי לאכול פלאפל ומשם לקולנוע. מ-11 בבוקר ראיתי ברצף את "לילה של יום מפרך", "הצילו", "מסע קסם מסתורי", "צוללת צהובה", והקינוח בעשר בלילה היה "שיהיה".
אני לא יודע מה היה דווקא בסרט הזה שלכד אותי. אולי הדרמות באולפן. אולי התחושה של ימיה האחרונים של הלהקה שאהבתי. אולי ההופעה על הגג שתמיד שמעתי עליה ומעולם לא ראיתי. הייתי בן 15 עם הרבה שעות האזנה לביטלס, אך מעולם לא ראיתי אותם על מסך ענק, ופתאום ראיתי אותם ברצף עוד ועוד ועוד.
חזרתי הביתה באוטובוס האחרון ונרדמתי, כי היה זה בכל זאת לילה של יום מפרך בקולנוע. התעוררתי במרכז רימון החשוך. תחנה אחרונה. הלכתי משם ברגל הביתה עד גני תקווה וכל הדרך שרתי לי את הדרך הארוכה והמתפתלת.

3

תחת השם "שיהיה" הוקרן הסרט בישראל כבר ביום העצמאות 1970. בטלוויזיה הישראלית הוקרן מספר פעמים, בכל פעם בשם אחר. סרט שנושא עמו תחושה של סוף, רווי עצב דק, אבל גם מלא ברגעי יופי וקסם.

אחרי הפירוק, הביטלס מעולם לא התאחדו להופעה ולא ניגנו יחד ארבעתם באולפן. הבמאי האמריקאי מייקל לינדזי הוג יצר את הסרט בזמן הקלטות שנזנחו באולפן בינואר 1969, ומהם יצר המפיק הגאון פיל ספקטור את תקליט הפרידה, שלא היה האחרון שלהם אבל הפך לכזה, כי ראה אור לאחר התפרקות הלהקה.
זהו הסרט האחרון שהוציאו הביטלס כלהקה. לא זוכרים את זה, אבל הוא זכה בפרס אוסקר לפסקול המקורי הטוב ביותר ובפרס גראמי בקטגוריית הפסקול הטוב ביותר לסרט. לינדזי הוג (שהוא כנראה בנו הלא חוקי של הבמאי אורסון וולס) היה רק בן 29 כשיצר אותו. בהמשך הקריירה שלו יצר גם את "קרקס רוקנ'רול", המופע המיוחד של רולינג סטונס ב-1968, את "הקונצרט בסנטרל פארק" של סיימון וגרפונקל, ואת המופע של ניל יאנג במערב ברלין ב-1983. הוא זכה בפרסים, אותות ותארים על עבודתו. היום, בגיל 84, הוא מפקיד את סרט הקולנוע הראשון שלו בידי פיטר ג'קסון למקצה שיפורים ושיפוצים.

4

נראה שג'קסון קיבל תיאבון גדול לביטלס בעקבות המיני-סדרה שלו.

ג'קסון קיבל לידיים 57 שעות של חומרי וידיאו ו-130 שעות של חומרי אודיו, ששימשו אותו ואת צוות הקולנוענים סביב ליצירת המיני-סדרה "הביטלס Get Back", שכוללת צילומים והקלטות שטרם נצפו או נשמעו בעבר.

הקלטות וצילומי הסרט Let It Be נערכו באולפני טוויקנהאם בלונדון בינואר 1969, ועל גג הבניין שם נערכה ההופעה המפורסמת. בין חברי הלהקה התגלו חיכוכים רבים. הם נראו לא מרוצים מהאולפן, מלוח הזמנים של ההקלטות, מהעובדה שלא איפשרו להם להתחיל את ההקלטות אחר הצהריים ולהמשיך בהן לתוך הלילה, כפי שאהבו ונהגו לעשות. בטוויקנהאם הם נדרשו להתחיל בעבודה בשעות הבוקר, ורוב הזמן הם נראים בסרט עייפים ולא מרוכזים. לינדזי הוג השאיר מחוץ לסרט שלו את רוב העימותים הקשים בין ארבעת החברים מליברפול, למעט סצנה של ויכוח לא נעים בין פול מקרטני לג'ורג' האריסון.

ג'קסון השתמש בעבודתו ב-DEMIXING, טכנולוגיית הפרדת צלילים, וגם בבינה מלאכותית, כדי לבודד כלי נגינה וקולות שהוקלטו במקור שלובים על ערוץ אחד.

סצנות אחדות נצבעו מחדש באופן חי ותואם למקום. זה כבר לא "לך עם זה" ולא "שיהיה". רק Let It Be שמעולם לא ראינו. עוד אחיזה קטנה באגדת הביטלס, בעולם של אתמול, באיכות צפייה ושמע של העולם של מחר.