האם הצו של ביה"ד הבינ"ל לצדק בהאג מאפשר את המשך הלחימה ברפיח?

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

שם: דני דנון
מפלגה: הליכוד
תוכנית: מעבירה לראשון
ציטוט: "יש (בצו של בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג) פתח שמאפשר לנו להמשיך במלחמה בלי להפר את הצו"
תאריך: 25.5.24
ציון: ללא ציון

על רקע ההכרעה מיום שישי האחרון של בית הדין הבינלאומי לצדק שבהאג בעניין הבקשה של דרום אפריקה להורות על צווי ביניים נגד מדינת ישראל, אמר ח"כ דני דנון כי אף שהוא דוחה בתוקף את ההחלטה, היא בכל זאת לא מונעת לחלוטין מישראל להמשיך את המלחמה בעזה: "אם קוראים את הצו, יש שם פתח שמאפשר לנו להמשיך במלחמה בלי להפר את הצו", טען. בדקנו האם אכן החלטת בית הדין לצדק לא מונעת מישראל להמשיך במלחמה.

כאמור, ב־24 במאי נתן בית הדין הבינלאומי לצדק (ה־ICJ) שבהאג את הכרעתו בבקשה של דרום אפריקה כי יורה על צווי ביניים נוספים נגד מדינת ישראל, במסגרת התביעה שהגישה בהאשמה לביצוע פשע השמדת עם (ג'נוסייד) ברצועת עזה.

בסקירה של ד"ר ערן שמיר־בורר, מנהל המרכז לביטחון לאומי ודמוקרטיה במכון הישראלי לדמוקרטיה, הוא מזכיר כי זוהי הפעם הרביעית שדרום אפריקה פונה לבית הדין מאז החל להתנהל בפניו ההליך המשפטי בסוף שנת 2023, בבקשה כי יוציא צווי ביניים, לרבות צו שיורה על הפסקת הלחימה ברצועת עזה. בעוד שהדיון וההכרעה לגופה של התביעה לא צפויים לפני שנת 2025, דרום אפריקה מנצלת את הכללים הפרוצדורליים של בית הדין (המסמיכים אותו להורות על צווי ביניים הדרושים בדחיפות כדי למנוע פגיעה בלתי הפיכה בזכויות עליהן מגינה אמנת הג'נוסייד) כדי לקדם הוצאתם של צווי ביניים שונים, לרבות כאלה שיגבילו את פעילותה של ישראל ברצועת עזה.

כך, עד כה הורה בית הדין על שורה של צווי ביניים המכוונים לישראל, שעניינם, בין היתר, בחובות ההומניטריות של ישראל ביחס לאוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה (לרבות הכנסה של סיוע הומניטרי ופתיחת מעברים יבשתיים לשם כך והגדלת נפח ושעות פעילותם), ובחובה לנקוט פעולות מניעה ואכיפה ביחס להסתה לג'נוסייד. כמו כן, בית הדין הורה לישראל מספר פעמים על הגשת דוחות ביחס ליישום צווי הביניים.

לפי ד"ר שמיר־בורר, לאחר שכבר ניתנו צווי ביניים על־ידי בית הדין, כפי שנעשה לראשונה בהחלטתו מיום 26 בינואר 2024, הוצאה של צווים חדשים או תיקון הצווים הקיימים מחייב את הצד המבקש זאת - דרום אפריקה - להוכיח שינוי במצב ששרר בעת שניתנו הצווים המקוריים. בנוסף, כאמור, נדרש להוכיח כי אם לא יוצאו הצווים החדשים או יתוקנו הקיימים בדחיפות עוד טרם יפסוק בית הדין לגופה של התביעה, תחול פגיעה בלתי הפיכה בזכויות עליהן מגינה אמנת הג'נוסייד.

בית הדין, ברוב של 13 שופטים מול שני שופטי המיעוט (ביניהם השופט אהרן ברק שמשמש שם כשופט אד־הוק), קובע כי המתקפה הישראלית ברפיח שהחלה ב־7 במאי 2024, והעקירה הנרחבת של אזרחים פלסטינים בעקבות כך, מהוות שינוי במצב. עוד קבע בית הדין כי לא שוכנע שמאמצי הפינוי מרפיח והצעדים הנוספים שנקטה ישראל לטובת ביטחונם של האזרחים הפלסטינים, מספקים על־מנת להתמודד בצורה נאותה עם הסיכון הגדול שהם נתונים בו בעקבות המתקפה ברפיח. בתוך כך, בית הדין קובע כי ישראל לא סיפקה די מידע באשר לביטחונם של האזרחים במהלך הפינוי מרפיח, או ביחס לזמינות של סיוע הומניטרי ומחסה באזור אל־מוואסי לטובת 800,000 האזרחים העקורים שהתפנו עד כה. על כן מסיק בית הדין כי תיקון של צווי הביניים עליהם הורה בעבר דרוש בדחיפות, כדי למנוע נזק בלתי הפיך לאזרחים הפלסטינים.

אם כן, ברוב של 13 מול שני שופטי המיעוט, בית הדין אשרר את כל צווי הביניים שנתן בעבר (ב־26 בינואר וב־28 במרץ 2024), וכן הורה על צווי ביניים חדשים.

לענייננו רלוונטי הצו הנוגע להמשך הלחימה - ובפרט למבצע ברפיח. ביחס לעניין זה, בית הדין קבע כי "על ישראל לחדול מיידית את המתקפה הצבאית שלה, וכל פעולה אחרת ברפיח, אשר עלולות להשית על האוכלוסייה הפלסטינית תנאי חיים היכולים להביא להשמדתה, באופן מלא או חלקי". האם, כפי שטען דנון, יש בכך פתח שמאפשר את המשך המבצע ברפיח?

לדברי ד"ר שמיר־בורר, "בניגוד לבקשת דרום אפריקה, בית הדין לא מורה באופן החלטי על הפסקה כוללת של הלחימה ברצועת עזה כולה ואף לא ברפיח. הצו מכוון לפעילות הצבאית ברפיח בלבד, וגם לגביה נוקט לשון מותנית. ניתן לצפות כי הניסוח העמום שבו בחר בית הדין - ככל הנראה כדי לגבש תמיכה רחבה בקרב שופטיו - יהיה נתון למחלוקת פרשנית באשר לתוכנו, כמו גם באשר למשמעויות המעשיות שלו".

לדעת ד"ר שמיר־בורר, "החלטת בית הדין מצרה לכאורה את מרחב הפעולה המבצעי של ישראל ברפיח, שכן משתמע ממנה שהפעולות שעשתה ישראל עד כה (בעיקר ביחס לפינוי האוכלוסייה ולמענה ההומניטרי הניתן למפונים) - אינן מספקות בראיית בית הדין. בה־בעת, הניסוח העמום של הצו המתייחס ללחימה ברפיח, והעובדה שצו זה ניתן על־מנת להגשים את המחויבויות של ישראל במסגרת אמנת הג'נוסייד שהיא מקור סמכותו הבלעדי של בית הדין, מותירים בידי ישראל מרחב גמישות מסוים בפרשנות וביישום שלו", כל עוד ישראל תנקוט "צעדים נוספים שיבטיחו מתן מענה הולם לצרכים ההומניטריים ולביטחונה של האוכלוסייה האזרחית, שכן בראיית בית הדין, הצעדים שננקטו עד כה היו בלתי מספקים".

לדברי שמיר־בורר, "הדברים אמורים הן לגבי פעילות צבאית ברפיח שיש לה השלכות על האוכלוסייה האזרחית בחלקים אחרים של רצועת עזה, הן לגבי הבטחת ביטחונם של האזרחים המתפנים והן לגבי הצורך לתת מענה הומניטרי הולם באזורים אליהם הם מתפנים". בעניין זה, הוא מפנה לחוות־הדעת של השופט הגרמני גאורג נולטה ישראל, שלגישתו "ישראל צריכה להגביל את הפעולות הצבאיות שלה ברפיח רק ככל שהן עלולות לגרום לתנאים שיביאו להשמדה הפיזית של האוכלוסייה הפלסטינית, כולה או חלקה".

פרופ' אליאב ליבליך מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב טוען דברים ברוח דומה. "אני רוצה להזהיר מפני שתי קריאות בלתי נכונות של ההחלטה", הוא אומר. "מצד אחד, בית הדין אכן לא הורה על הפסקת כל פעילות צבאית ישראלית ברפיח או במקום אחר. חלק מהשופטים הבהירו בפירוש כי פעולות הגנתיות וחוקיות מותרות, או פעולות לחילוץ חטופים וכדומה; אלא שמצד שני, אי־אפשר בשום פנים ואופן להבין את הצו כמאפשר את המשך הלחימה ברפיח כפי שהיא. בית הדין מצא שיש היתכנות לכך שהתנאים שנוצרים עקב הלחימה ברפיח (בפרט, הפינוי המסיבי לאזורים בהם אין תנאי מחיה נאותים) מסכנים את זכויות הפלסטינים על־פי אמנת הג'נוסייד".

המסקנה של פרופ' ליבליך היא ש"בית הדין אומר לישראל אחת משתיים: 'או שתשני את שיטת הפעולה שלך ברפיח מיד, כלומר תפסיקי את הפינוי המסיבי ותעברי לפעולות ממוקדות; או שתשני באופן דרמטי את המצב ההומניטרי באל־מוואסי ובאזור. הלחימה בתנאים הנוכחיים לא יכולה להימשך'".

בנוסף, הוא מציין כי "הצו אכן חוזר על חובות שיש גם ככה לישראל תחת האמנה, אבל אילו בית הדין היה סבור שאין סכנה לזכויות הרלוונטיות מהפעולה הנוכחית, הוא לא היה עומד על המצב הקשה באזור ולא היה נדרש להוציא את הצו כלל. צווים זמניים מוצאים רק כשיש קשר בין הצו לבין סכנה קיימת לזכויות".

בהקשר זה חשוב לציין כי בתגובה של מדינת ישראל להחלטה, כפי שזו הוצגה בהודעה של ראש המטה לביטחון לאומי ודובר משרד החוץ, ישראל הצהירה כי היא "לא קיימה ולא תקיים במרחב רפיח פעילות צבאית שיוצרת תנאי מחיה שעלולים להביא להשמדתה של אוכלוסייה אזרחית פלסטינית, כולה או חלקה". ד"ר שמיר־בורר רואה בכך הצהרה של ישראל כי היא תפעל בהתאם לצו שהוצא בהקשר של הלחימה ברפיח, ולדעתו "תגובה זו מצמצמת את הפוטנציאל לחיכוך מדיני ומשפטי מצדה של ישראל בזירה הבינלאומית".

הוא מוסיף כי "לאחר מתן החלטת בית הדין, דווח כי ארה"ב ומצרים הסכימו על מתווה לחידוש העברת משאיות סיוע הומניטרי ודלק ממצרים אל גופי האו"ם ברצועת עזה דרך מעבר כרם שלום (טרם הוסכם על הפתיחה מחדש של מעבר רפיח מצדו המצרי). התפתחות זו כשלעצמה עשויה לסייע לישראל להראות כי ננקטים צעדים לשיפור המצב בשטח בהשוואה לזה ששרר בעת שנתן בית הדין את החלטתו".

ולבסוף, ד"ר שמיר־בורר מדגיש כי "בהינתן הצו הנוגע להמשך המבצע הצבאי ברפיח, וההערכה שפרשנותו ויישומו יהיו נתונים במחלוקת, חשוב שהמשך הפעילות הצבאית של ישראל ברפיח ייעשה בתיאום עם בעלות הברית שלה, בדגש על ארה"ב, במטרה לתת לגיטימציה לכך שישראל אינה פועלת בהפרה של החלטת בית הדין".

יתרה מזאת, הוא אף מוסיף ומחדד כי "ישראל נדרשת לנקוט צעדים נוספים מעבר לאלה שננקטו עד כה, על־מנת לשפר את המענה הניתן לצרכים ההומניטריים ולבטיחות של האזרחים במרחב רפיח ובאזורי הפינוי. בהקשר זה יש להזכיר כי צו ביניים נוסף עליו הורה בית הדין דורש מישראל להגיש לו, בתוך חודש ימים, דוח על יישום צווי הביניים".

היות שהממצאים כאן אינם סותרים את טענתו של ח"כ דנון, לא פנינו אליו לקבלת תגובה.

לסיכום, הצו של ה-ICJ קובע כי "על ישראל לחדול מיידית את המתקפה הצבאית שלה, וכל פעולה אחרת ברפיח, אשר עלולות להשית על האוכלוסייה הפלסטינית תנאי חיים היכולים להביא להשמדתה, באופן מלא או חלקי". בכך, לדעת מומחים, אכן מתאפשר לישראל מרחב גמישות מסוים להמשיך בפעילות צבאית ברפיח, כל עוד תשתפר השמירה על התנאים ההומניטריים של התושבים.