"בגולאג הייתי הרבה יותר חופשי ממי שחקר אותי": האיש שנלחם לטובת העם היהודי בראיון

אין הרבה אנשים שחיים איתנו היום שעשו כל כך הרבה למען חירות האדם והעם היהודי כמו נתן שרנסקי. שרנסקי נולד בדונייצק, אוקראינה. הוא היה דובר התנועה לזכויות האדם, אסיר ציון ומנהיג המאבק על זכותם של יהודי ברית המועצות לעלות לישראל. לאחר בקשתו לעלות, נעצר שרנסקי באשמת בגידה וריגול. הוא הורשע בבית משפט סובייטי וריצה תשע שנים בגולאג. בעקבות קמפיינים ציבוריים מסיביים של מדינת ישראל, יהדות העולם ומנהיגי העולם החופשי, שוחרר שרנסקי בשנת 1986 ועלה לישראל ממש ביום שחרורו.

● ראיון | ‎"לא רוצה להגיע למצב שבו אני מרגיש מצורע": הישראלים שקיבלו החלטה גורלית דווקא עכשיו 
● הצוללת | "זו הייתה שמורת טבע של דו־קיום. עד ה־7 באוקטובר" 

בשנותיו הראשונות בארץ הקים שרנסקי את הפורום הציוני כדי לסייע לעולים סובייטים בקליטתם בישראל ובשנות ה-90 הקים את מפלגת ישראל בעלייה במטרה להאיץ את שילובם של יהודי רוסיה. הוא כיהן בארבע ממשלות ברציפות, כשר וכסגן ראש הממשלה.

משנת 2009 ועד 2018 הוא כיהן ביו"ר הסוכנות היהודית, ובשנת פרישתו קיבל את פרס ישראל על קידום העלייה ואיסוף הגולים. שרנסקי קיבל גם את מדליית הכבוד של הקונגרס בשנת 1986 ומדליית החירות הנשיאותית בשנת 2006. הוא האדם החי היחיד שאינו אזרח אמריקאי שזכה בשני התארים.

כפי שניתן להבין אין כמעט דבר שעובר כרגע על העם היהודי וישראל ששרנסקי לא נגע בו בצורה כזו או אחרת לאורך חייו. דווקא בימים מאתגרים כאלה חשבנו שזה הזמן לדבר עם שרנסקי על אירועי היום.

אנחנו בימים לא פשוטים כעם, כמדינה, כחברה. איך אתה מרגיש מאז 7 באוקטובר?
"מאז שהתחילה המלחמה הייתי חמש פעמים בקמפוסים בארה"ב. זה דבר שהעסיק אותי במשך 20 שנה וזה המרכז של האנטישמיות היום". אם נחזור לישראל, שרנסקי מסביר, "קרה כאן כמובן כישלון ענק של המודיעין שלנו, של הצבא וגם של הפוליטיקאים. היינו שקועים בקונספציות לא נכונות. מבחינתי הכל התחיל עוד באוסלו. אמרתי אז שהרעיון שנביא לפלסטינים דיקטטור שיביא לנו שלום רק כי אנחנו נהפוך אותו לדיקטטור בזה שניתן לו הרבה כסף, הוא לא הגיוני. זה בדיוק הפוך - דיקטטור צריך אותנו וזקוק לנו כאויבים, ולכן לא ילך לשלום איתנו".

לדבריו, "זה נמשך גם בהתנתקות. אז הרעיון היה שאנחנו נהיה כאן והם יהיו שם ונוכל לשלוט בהם כך, כפי שאריק שרון הסביר לי, שאם הם ירימו ראש וינסו משהו ניכנס בהם. התפטרתי אז מהממשלה בגלל ההתנתקות".

"הפכנו לחברה מאוחדת"

שרנסקי סבור שרוח אוסלו היא שגרמה להנהגה שלנו בכל רבדיה לא לפעול בצורה נכונה, ובכך נולד הכישלון שראינו ב-7 באוקטובר. מצד שני, "מתוך האירוע יצאה תזכורת של כמה טוב שיש לנו את מדינת ישראל. יש משורר שכתב שהקרבה של יום הזיכרון ויום השואה עוזרת לנו להבין מה המחיר של העולם עם מדינה ובלי מדינה. כשהיינו בברית המועצות והייתה הרבה אנטישמיות, יכולנו להילחם, ללכת לבית משפט? לא! רק להסתדר, רק לברוח למתמטיקה ופיזיקה, אולי לא ישימו לב אלינו. גם אחרי ש-100 אלף איש נהרגו לא היה מה לעשות חוץ מלברוח לאמריקה".

"עכשיו אנחנו נלחמים", מצהיר שרנסקי בגאווה. "הפכנו מחברה הכי מפולגת לחברה מאוחדת. כולנו יושבים בטנק אחד וההערכה למדינת ישראל מחודשת. וכמה שאמרנו שהדור הצעיר רק בטיקטוק, היום מסתבר שהדור הזה נותן לנו שיעור של מה זו ציונות אמיתית בצורה כל כך אצילה, כל כך אמיצה. אז קורים דברים טובים. אני אופטימי לגבי העתיד של מדינת ישראל, אבל הרבה פחות אופטימי לגבי מה שקורה באמריקה ובאירופה".

שרנסקי מנסה להסביר מה קורה לדעתו במערב בימינו, גם בהקשר היהודי וגם בהקשר הרחב יותר. "היהודים מרגישים שהם חלק מהעולם הליברלי, והעולם הליברלי חושב שהפרוגרסיבים הם פרטנרים. שנים כתבתי על זה שהמשבר האמיתי בארצות הברית הוא לא בין רפובליקנים לדמוקרטיים, אלא בין ליברלים ופרוגרסיבים. אמרתי שיום אחד הליברלים יבינו שהם לא פרטנרים".

במסגרת תפקידיו השונים, שרנסקי נפגש עם הרבה יהודים ברחבי המערב. "שאלתי יהודים באוניברסיטאות מהמקומות הכי אליטיסטיים אם מי מהארגונים שהם פיתחו יחסים איתם, שהתיידדו איתם לאורך השנים, הביע איזושהי סימפטיה אחרי 7 באוקטובר. אני כבר לא מבקש יותר, רק סימפטיה. הם חיפשו וחיפשו, ומצאו ארגון אחד בייל, שנוטה ימינה, שהשתתף באבל. זהו. זאת אומרת שכל הארגונים בשמאל הפרוגרסיבי רואים בדברים הנוראיים שקרו ב-7 באוקטובר כחלק ממאבק לגיטימי. זה שינוי ענק, האנטישמיות יצאה החוצה בגדול".

שרנסקי מספר שבעבר היו לו תיאוריות על איך להוכיח שיש קשר בין אנטישמיות ואנטי-ציונות. "היום כבר לא צריך תיאוריה, לא צריך להראות כלום, זה בחיי היומיום. אני מקווה שהדור החדש של יהודי אמריקה יצא לפומבי ויילחם על זה".

אמרת שאתה מעודד מהאחדות כאן, אבל יש חזרה של המתיחות שראינו לפני 7 באוקטובר, לא?
"יש חזרה, אבל עומדים מאחוריה קבוצה של פוליטיקאים וקבוצת עיתונאים. המסות לא איתם היום, בניגוד למה שהיה עד 7 באוקטובר כשחצי מדינה חשבה שהחצי השני מנסה לגנוב להם את הדמוקרטיה והחצי השני חשבו שמנסים לגנוב להם את היהדות. היום, העם מרגיש שחשוב לכולם גם מדינה יהודית, גם מדינה חופשית, ורואים את זה כמעט בכל משפחה שנפלו בה חיילים. שנית, ראינו שברגע האמת פתאום דברים הרבה יותר אמיתיים ועמוקים שמאחדים אותנו עדיין קיימים. זה לא הלך לאיבוד".

המרקסיזם חוזר

דיברתי לא מזמן עם חוקרת בשם איזבלה טברובסקי שסבורה שהרטוריקה והפעילות האנטי ציונית בשמאל הפרוגרסיבי נובעים מהיחס של הסובייטים לציונות ולישראל. אתה מסכים עם הניתוח הזה?
"כן, בטח. אני חושב שאיזבלה צודקת, יש קבוצה גדולה של יוצאי ברית המועצות, שמבינים הרבה יותר טוב מרוב האמריקאים מה בדיוק קרה באמריקה. כל האידיאולוגיה הפוסט מודרנית שמחלקת עולם למדוכא ומדכא. זה ניאו-מרקסיזם בצורה הכי פרימיטיבית. בלימודי תיאוריות הגזע הביקורתיות שהפכו לקוראן של הפרוגרסיבים, אם תחליף את הגזע במעמד אתה מקבל את האידיאולוגיה של הבולשביקים בברית המועצות. גם שם כל המלחמה היא בין צד אחד טוב וצד רע, בין הפרולטריון לבין הקפיטליסטים. הקפיטליסטים תמיד לא צודקים ולא צריך לתת להם חופש דיבור, אלא למי שנחשב פוליטיקלי קורקט, שזה הפרולטריון, וצריך להשמיד את העולם של הקפיטליסטים לגמרי, ועל זה לבנות עולם של צדק. זה בדיוק מה שקרה עכשיו עם התנועה הפרוגרסיבית באמריקה. זה מאוד עצוב, שהמרקסיזם חזר אחרי כישלון כל כך ענק. הוא חזר דרך האקדמיה כי דרך הפוליטיקה הוא לא יכול לחזור. זה תמיד ככה, הרעיונות הרעים תמיד באים מהאקדמיה".

"מתי בפעם ראשונה הבנתי שזה מה שקרה?" שואל שרנסקי ומיד עונה: "לפני 20 שנה טיילתי באוניברסיטאות באמריקה, ואמרתי לאריק שרון, שהיה ראש הממשלה, שזה המקום של המאבק הכי חשוב על עתידה של ישראל. ראיתי שם פעם ראשונה שסטודנטים פוחדים להגיד את מה שהם חושבים כי זה לא יהיה טוב לקריירה שלהם. וברגע שזה מתחיל, זה מתחיל לקחת אותנו לחיים סובייטיים".

איך מתגברים על הטירוף הזה?
"סטודנטים ליברלים, קודם כל סטודנטים יהודים, צריכים להגיע לזירה, לעמוד ולנקוט עמדה חזקה. עמדה שאומרת שאנחנו יהודים, אנחנו ציונים, הציונות היא חלק מהזהות שלנו, וארה"ב לפי העקרונות שלה חייבת להגן עלינו. זה כבר מתחיל, 500 סטודנטים בקולומביה פרסמו מכתב מאוד תקיף, ובכל יום מצטרפים עוד סטודנטים, ואני מאמין שזה יגיע לעוד אוניברסיטאות. בנוסף, יש עכשיו חקירות על איך הקטרים נותנים עשרות מיליארדי דולרים לאוניברסיטאות, זה חייב להיבדק".

ישראל ניסתה לשבת על הגדר בכל הקשור למלחמה בין רוסיה לאוקראינה. בדיעבד, עשינו טעות?
"ביום שהמלחמה באוקראינה החלה ישבתי בפאנל באחד מאולפני הטלוויזיה בארץ. אמרתי שאנחנו חייבים מיד להצטרף לעולם החופשי ולהילחם נגד פוטין כי זו סכנה לכל העולם חופשי. אמרתי שזו לא רק מלחמה על אדמה באוקראינה, חלקת אדמה ששם נולדתי, אלא זה הניסיון של פוטין להחזיר את האימפריה הרוסית. אבל בשביל זה הוא צריך לשנות את כל מערכת היחסים שלו עם העולם החופשי. ולהפתעתי הייתי במיעוט באולפן, כשכולם - נציגי משרד החוץ, הצבא, הממשלה - כולם היו נגד ואמרו שזו לא המלחמה שלנו, שאסור לנו אפילו להתקרב. ואני אמרתי טוב, עוד מעט לכל העולם החופשי לא תהיה ברירה והוא יעזור לאוקראינה, וישראל תהיה היחידה שפוחדת מפוטין. וזה מה שקרה. זה בהחלט כשל מוסרי אבל זה גם פגע במעמדנו בעולם".

בדיעבד, מה דעתך על שלטי החוצות של הליכוד שבהם ראינו את נתניהו לוחץ יד לפוטין?
"כמה וכמה דוברי רוסית המליצו להם להוריד את זה. גם אני, למרות שאני רחוק מהעולם הזה כבר, אמרתי שזה לא טוב אפילו מבחינה פרקטית. כי ברחוב הרוסי כבר מזמן אין אהבה לפוטין. אחרי כמה ימים הורידו את השלט. טראמפ נשאר, פוטין ירד".

ההתכתבות עם נבלני

בפברואר השנה העיתונאית האמריקאית בארי וויס חשפה כי במהלך אפריל 2023 התכתב מנהיג האופוזיציה הרוסית, אלכסיי נבלני, שככל הנראה חוסל בכלא, עם שרנסקי. נבלני כתב לשרנסקי כי קרא את ספרו על שנות המאבק בשלטון הקומוניסטי, "לא אירא רע". במכתבים הוא גם מצטט מהתנ"ך כי "מה שהיה הוא שיהיה" ואומר בין השאר כי הוא "ממשיך להאמין שנתקן את זה, ושיום אחד ברוסיה יהיה מה שלא היה".

איך נוצר הקשר שלך עם נבלני?
"לפני כשנה וחצי פתאום קיבלתי מכתב מנבלני דרך עורך הדין שלו".

מכתב פיזי?
"מכתב בכתב ידו שצילמו לי ושלחו לי למייל".

ומה הוא סיפר שם?
"הוא אמר שאנחנו לא מכירים, אבל, שהוא כותב לי כקורא לסופר, כי הוא קרא את הספר שלי ונדהם עד כמה המצב חזר למה שהיה כשאני הייתי בגולאג. בשנים שלי בבית הסוהר ראיתי 450 יום בצינוק, נבלני היה כבר כמעט 300 יום בצינוק. היה ברור מהמכתב שלו שהוא איש חופשי, ואני כמובן כתבתי שאני מעריך אותו ואת המאבק שלו. היה ברור שזה איש מאוד חזק, שהוא אופטימי, לא בגלל מה שקורה איתו אלא הוא אופטימי מבחינת ניצחון המאבק שלו. הייתה לנו חלופת מכתבים, והייתה לנו הרגשה טובה אחד כלפי השני".

 אלכסיי נבלני בבית המשפט במוסקבה לאחר מעצרו / צילום: ap, Moscow City Court

מה היה במכתבו האחרון אליך?
"במכתב האחרון, ממש לפני שהוא נכנס שוב לצינוק, הוא כתב לי: 'קיבלתי מכתב ממך, ואני לא יודע מתי אני אוכל שוב לכתוב לך אז אני פשוט כותב לך'. מה שהיה מעניין, זה שהוא סיים את המכתב במילים 'לשנה הבאה בירושלים' באותיות רוסיות - המילים האחרונות בספר שלי. כאילו שהוא רצה להצטרף לאופטימיות של ההיסטוריה היהודית".

אתה בין הדמויות הכי מזוהות עם המילה חירות. מהי חירות בשבילך?
"חירות זה כשאתה יכול לעשות ולומר דברים שאתה מאמין בהם. מבחינה זו, בבית הסוהר הייתי הרבה יותר חופשי ממי שחקר אותי. אהבתי מאוד בזמן החקירות לספר בדיחות אנטי סובייטיות על ברז'נייב. השומרים כמעט התפוצצו אבל לא יכלו לצחוק בגלל ההשלכות. ואני אומר להם 'נו אתם רוצים להגיד שאני בבית סוהר? אתם בבית סוהר, אתם לא יכולים לצחוק. אז זו חירות. מבחינתי חירות קשורה מאוד לזהות כי מצאנו כוח להילחם על הזהות שלנו רק כאשר הפכנו לאנשים חופשיים, ולהפך".

אגב כך, שרנסקי סבור כי "זה שהמערב עצמו איבד את הזהות שלו קשור לכל מה שאנחנו רואים עכשיו. וכאן יש לישראל תפקיד מיוחד. אנחנו חלק מהעולם החופשי ועדיין מתעקשים לשמור על הזהות שלנו כמדינה יהודית".

איך הרגשת סביב הרפורמה המשפטית, התנהלות הממשלה וכל ההפגנות?
"חשבתי ששני הצדדים לא צודקים. לא הייתה שום סיבה לנתניהו, שבא לשלטון לארבע שנים, לנסות תוך חודשיים להביא חוק שמשנה דברים בצורה כל כך משמעותית. הסכמתי עם רוב סעיפי הרפורמה חוץ מכמה דברים, אבל רצו לעשות הכל מיד. זו הייתה טעות ענקית. נגיד שבשבוע הראשון ביבי לא הבין שלוין עשה משהו בחופזה, בסדר. אבל אחרי עשרה שבועות כבר אפשר להבין שזו טעות.

"מצד שני, ההפגנות שצעקו לכל העולם שזה סוף הדמוקרטיה, שזו דיקטטורה, שזה הסוף של החופש של הנשים. אני חושב שזה חוסר אחריות. פעם אחד ממארגני ההפגנות שאל 'למה אתה לא בא להפגנות שלנו?' שאלתי, למה אתם צועקים שזה סוף הדמוקרטיה? ‫הוא אמר לי '‫בלי זה ‫לא היינו יכולים להביא כל כך הרבה אנשים'. ‫זו ציניות".

יותר מדי שנות שלטון

שרנסקי מכיר את בנימין נתניהו עוד מאז שהיה דיפלומט. לשאלה מה דעתו עליו ועל תפקודו בימים אלה, הוא משיב כי "‫ביבי היה פוליטיקאי דגול, ‫מנהיג דגול. ‫זה לא מקרי שהוא עומד בראש המדינה ‫כל כך הרבה זמן. ‫ראיתי בממשלה איך הוא ‫לחם על שחרור הכלכלה. בזכותו, ואני הייתי שם, יש את פרויקט תגלית, וזה עוד לפני שדיברנו על זה ‫שהוא הראשון בעולם ‫שהבין את הסכנה של איראן. ‫וגם כשהיה ראש ממשלה ושר אוצר הוא התחיל לקדם את עניין הסנקציות. הוא גם נכנס לתפקידו אחרי אוסלו והיו ‫כבר הרבה התחייבויות ‫והוא הצליח למתן אותן".

אחרי התשבוחות, שרנסקי מגיע לבעיה שלו עם נתניהו: "‫אני חושב שזה לא טוב ‫כשפוליטיקאי נשאר בשלטון יותר מדי זמן. ‫אמרתי את זה לביבי כ‫שסיימתי את תפקידי בסוכנות, ‫הוא שאל אותי 'אולי אתה רוצה עוד קדנציה?' ‫עניתי לו 'ביבי, יותר משתי קדנציות ‫זה לא בריא'. הוא שאל 'אתה אומר לי את זה?', אמרתי 'כן, גם לך'. ‫כשאתה הרבה זמן בתפקיד כזה אתה מתחיל להרגיש שהדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות למדינה ‫זה להישאר בשלטון - ‫ואז זה הופך למטרה. ואין ספק שגם לו יש תרומה לפילוג כאן. זה שהוא התחיל להשתמש ‫במילה 'שמאלן' כמילה שמתארת אויב, ‫זה מאוד לא טוב".

"הוא היה צריך לסיים ‫ולהכין דור חדש שיחליף אותו, ‫אבל הרגיש ‫שאין אף אחד שיכול להחליף אותו ‫בשביל להציל את המדינה, וחשב ‫'אני צריך להישאר בשלטון'. ‫וזו, אני חושב, טעות. ‫אבל שוב אדגיש ש‫התרומה שלו למדינה בכל זאת גדולה".