נאלי פאנדור, שרת החוץ של דרום אפריקה, במסגד בקייפטאון / צילום: Reuters, ESA ALEXANDER
השבועיים האחרונים זימנו הפתעות אלקטורליות בשלוש יבשות. משותפת לכולן היתה עייפות הבוחרים מממשלותיהם, עייפות שלא הספיקה בהכרח להחליף ממשלות, אבל החלישה אותן במידה לא צפויה.
● פרטים חדשים על ההחלטה שדרדרה את יחסי ישראל-צרפת לשפל
● ההתבטאות המקוממת החדשה של נשיא טורקיה נגד ישראל
לפחות בשתי ארצות, בהודו ובדרום אפריקה, מפלגות שלטון חזקות ומעוטות-סובלנות ייאלצו עכשיו להתנהל בפורמט של קואליציה עם מפלגות קטנות. הניסיון הזה יעמיד את המפלגות האלה במבחן לא מוכר.
לא מן הנמנע שצרפת תספק לנו ממשלת קואליציה שאין לנו מושג מה יהיו כיווניה ואופייה. הסקרים מראים שהבחירות המתקרבות פחות או יותר יחסלו את המרכז הפוליטי כבר בסיבוב הראשון, ויכריחו את הצרפתים לבחור בין ברית רחבה של מפלגות שמאל קטנות וזעירות לימין הקיצוני. ייתכן שאף אחת מהן לא תזכה ברוב פרלמנטרי. מישהו יצטרך להרכיב ממשלה, ואחר כך להסתדר איכשהו עם הנשיא העוין. אכן, נוסחה לסחרחורת ולמבוי סתום.
קיצוצי הכנפיים של מפלגות שלטון עשויים להשפיע על מדיניות חוץ בכל מיני אופנים. צרפת בשליטת הימין הקיצוני עשויה להחליש את תמיכתה באוקראינה, ולרופף את התחייבותה להגנתו הקולקטיבית של המערב. צרפת בשליטת השמאל עשויה להיות עוינת כלפי ישראל.
בהודו לא נראה שינויים של ממש במדיניות החוץ, מפני שהשותפות הקואליציוניות של מפלגת השלטון אינן מתעניינות בחו"ל. אבל הרכב האופוזיציה השתנה. הבחירות האחרונות העניקו את הבכורה במדינה הגדולה ביותר בהודו, אוטאר-פראדש, למפלגה שבסיס התמיכה שלה כולל מסות של מצביעים מוסלמיים. היא הפגינה בעבר איבה, או לפחות צינה, כלפי ישראל.
לא רוצים, אבל אין בררה
דרום אפריקה מספקת לנו מקרה מעניין במיוחד, עם השפעה אפשרית על ישראל. מפלגת השלטון הנצחית שלה (מאז בוטל האפרטהייד, לפני 30 שנה), ANC, הפסידה 30% מכוחה. היא מוסיפה להיות הסיעה הגדולה ביותר בפרלמנט, אבל היא אנוסה לכונן קואליציה עם מפלגה המתוארת כנציגת האינטרסים של המיעוט הלבן. אומנם האפרטהייד עבר מן העולם, אבל רוב השחורים, ולא רק הם, סבורים שהלבנים מוסיפים ליהנות מזכויות-יתר במשאבים.
השותפת העיקרית בקואליציה החדשה היא "הברית הדמוקרטית" (DA), עם רבע המושבים בפרלמנט. היא נמצאת ימינה מ-ANC, וזה מצב לא נוח למפלגת השלטון. DA רוצה רפורמות שיעודדו השקעות ויקטינו את השחיתות האיומה ואת בעיות התשתית והשירותים. היא גם תומכת במדיניות חוץ מתונה, ושללה את מהלכי דרום אפריקה נגד ישראל בהאג. היא לא תומכת בישראל, אך מעדיפה ניטרליות.
הנשיא סיריל ראמאפוסה יחזור ויושבע ב-19 בחודש, וזמן קצר אחר כך נדע את הרכב ממשלתו. ה-DA מקווה לחמישה-שישה מושבים בקבינט. מושבים יוצעו גם לשתי שותפות קטנות, שאחת מהן פרו-ישראלית גלויה ועל השנייה אפשר להגיד לפחות שאינה אנטי-ישראלית.
הג'יהאד של גב' פאנדור
נראה שישראלים לא יצטערו לשמוע על תלאותיה הפוליטיות של שרת החוץ, נאלדי פאנדור, הדוברת הבולטת ביותר של המגמה האנטי-ישראלית בדרום אפריקה. היא אינטלקטואלית מרשימה ורהוטה, ששנאתה לישראל עולה רק במקצת על שנאתה לארה"ב ולארצות המערב.
פאנדור הרחיקה מאוד לכת בהתקפותיה על ישראל. בסוף החודש שעבר היא הופיעה במסגד בקייפטאון, על רקע דגל פלסטיני גדול, בשיער ראש מכוסה לחלוטין. היא הביעה צער, שלרגל השיבוץ הנוכחי שלה היא אינה יכולה "לעמוד כתף אל כתף עם הגברים ועם הנשים ברפיח", והבטיחה לגרור את ארה"ב ואת כל ידידות ישראל אל בית המשפט הבינלאומי, ולדרוש את הרשעתן בסיוע להשמדת עם. מאזיניה הפסיקו אותה מפעם לפעם בקריאות "אללהו אכבר"; והגיבו בצחוק של קורת רוח כאשר היא סיפרה שקיבלה פניות "לעמוד בראש ג'יהאד" נגד ישראל.
פאנדור איבדה את מושבה בפרלמנט. חוקת דרום אפריקה קובעת, כי הנשיא רשאי למנות רק שני שרים שאינם חברי פרלמנט. בזמן כתיבת דברים אלה לא היה ברור אם פאנדור תהיה אחת מן השניים.
משרד אחר הראוי למעקב הוא משרד המשפטים. השר, רונלד לאמולה, עמד בראש צוות ה-ANC בביהמ"ש בהאג בינואר, ונשא את נאום הפתיחה של התביעה, שבו נאמר כי "האלימות וההרס בפלסטין לא התחילו ב-7 באוקטובר, אלא (הפלסטינים) חוו אלימות ב-76 השנה האחרונות". השר ואנשיו הופיעו מחוץ לביהמ"ש בצעיפים פלסטיניים.
לאמולה חזר ונבחר לפרלמנט, והנשיא יכול אפוא לחזור ולמנותו. אבל, על פי ידיעות בתקשורת של דרום אפריקה, DA מעוניינת במשרד המשפטים. היא רוצה בו לשם רפורמות פנימיות, בעיקר נגד השחיתות. אבל המשרד הזה התנהל בשנים האחרונות כארגון מהפכני רדיקלי. אפשר לפחות להניח שפקידיו הבכירים לא יופיעו עוד בכאפיות פלסטיניות.
"תמיכה בזכויות אדם"
השאלה הגדולה היא מידת כנותה של ANC בעצם ההקמה של קואליציה. זו מפלגה שאינה רגילה להתחלק בשלטון. לפני 30 שנה היא נאלצה לקבל ממשלת אחדות עם שתי מפלגות שאותן תיעבה תיעוב עמוק, כולל המפלגה הלבנה שהקימה את האפרטהייד. שרי ה-ANC היו מגיעים אל ישיבות הקבינט לאחר שכל ההחלטות כבר התקבלו בפורומים מפלגתיים סגורים. ל-ANC היה אז רוב עצום בפרלמנט, וממילא לא היה לה צורך לרצות את השותפות. הפעם אין לה רוב, ולאופוזיציה יש סנקציה.
אף על פי כן קשה להאמין ש-ANC תהפוך בן לילה למפלגה של הסכמות רחבות, המתחשבת ברצון שותפותיה. היא אומנם תצטרך להעניק להן תיקים מיניסטריאליים, המעניקים השפעה כלשהי. אבל סביר שהיא תקשה על כל ניסיון של השותפות לנצל את משרדיהן כדי לעצב מדיניות. קצת קשה להאמין שהקואליציה תוציא את חמש שנותיה.
בהסכם, שעליו הודיע מנהיג ה-DA בשבוע שעבר נאמר, כי שתי המפלגות הסכימו שמדיניות החוץ תהיה מיוסדת על "תמיכה בזכויות אדם". את התבנית הזו אפשר למלא כמעט בכל תוכן. חזקה על ANC שהתוכן הזה יהיה אנטי-ישראלי ואנטי-מערבי. נדמה לי שמשתמעת מן ההסכם נכונות של ה-DA להניח ל-ANC להמשיך את הקו הרדיקלי שלו, אולי עם הנמכה כלשהי של הטון.
ישראל מונחת עכשיו על סדרי היום האלקטורליים של שורת ארצות. כמובן, בראשן עומדת ארה"ב. אבל פעם הנחנו שרק ארה"ב מעלה או מורידה. לא עוד. הפוליטיקות הפנימיות של ארצות רחוקות נוגעות לנו עכשיו במישרים.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר.