מדוזות | שאלות ותשובות

מכת מדוזות בחופי ישראל: מתי הן יעזבו ואיך אפשר להתגונן

עם תחילת הקיץ מגיעות לחופי הארץ המוני מדוזות • האם הצריבה שלהן מסוכנת, למה הן מאתגרות את כל מה שחשבנו על חיים ומוות, ולמה יש חוקרים שמאמינים שהן ישמידו את העולם • גלובס עושה סדר

מדוזות. למה הן פה ואיך נלטפל אם נצרבתם / צילום: Shutterstock
מדוזות. למה הן פה ואיך נלטפל אם נצרבתם / צילום: Shutterstock

נחילי מדוזות רבים הגיעו השנה לחופי ישראל. למרות שהחוקרים לא יודעים לחזות מתי בדיוק יגיעו הנחילים למקום מסויים, יש להם המלצות כיצד להתנהל אם נצרבתם, עד מתי הן יהיו כאן, ויש גם חוקרת שמאמינה שמדוזות הן סכנה לאנושות. גלובס עושה סדר.

השבוע בביומד | במסגרת מכירת אסקימו, קיבלו בעלי המניות לשעבר תשלום נוסף של 20 מיליון דולר
גילת רוכשת את סטלאר בלו האמריקאית בעד 245 מיליון דולר
ראיון | החברה שמפיקה חלבון מעלי בננה, ומתכננת לעשות מהפך בשוק התחליפים

מאיפה מגיעות אלינו המדוזות?

המדוזות מגיעות אלינו מדרום לצפון. בקיץ שעבר הגיעו מעט מדוזות, השנה הן הגיעו בהמוניהן. מדובר בנחילים של המדוזה 'חוטית נודדת' המוכרת לנו, יחד עם כמה מינים אחרים, פחות צורבים.

לדברי תמר לוטן, מומחית ביולוגיה התפתחותית ואקולוגיה מולקולארית של צורבניים מבית הספר למדעי הים באוניברסיטת חיפה, "אף אחד לא יודע לחזות מתי יגיע נחיל מדוזות למקום מסויים. זוהי חזית המחקר בתחום, ומתקיים מעקב אחרי הנחילים באמצעות מטוסים ורחפנים, ועדיין לאף אחד אין תשובות. אנחנו כן יודעים שהן תמיד שוחות ביחד, ומחקר שערכנו ממש עכשיו, הראה שהן אפילו מסוגלות לשחות נגד הגלים, בכוונה, כדי להימנע מלהיסחף לחוף.

למה דווקא עכשיו? 

"השכיחות שלהן במקום מסויים קשורה במחזור החיים המיוחד שלהן. המדוזות נוצרות ממפגש בין ביצית וזרע בים, שיוצר מדוזות זעירות, פגיות, שנדבקות לאיזה שהוא משטח כמו סלע או ספינה טרופה, ושם הופכות לפוליפ, שיתחלק לכ-8 מדוזות חדשות. כל פגית כזו מתחילה בגודל של מילימטרים ספורים, שאי אפשר לראות ולכן אנחנו לא יודעים היכן יצוץ נחיל של מיליונים. השכיחות תלויה בטמפרטורת הים, במזון שזמין להן, בזרמים מסויימים שבהם פגשו בשלבים הראשונים של חייהן".

עד מתי הן יהיו כאן?

לוטן: "השיא הוא לרוב ביולי. בדרך כלל המדוזות נעלמות בספטמבר, אם כי יש שנים שבהן נראה אותן גם באוקטובר. אין קורלציה בין שנה משופעת במדוזות, לבין משך הזמן שהן ישארו איתנו".

האם יש דרך לשחות בים בלי להיצרב?

גולשים וצוללנים הלובשים חליפה מלאה אינם צפויים לסבול מן הצריבה. עבור אחרים, קיים קרם הגנה ממדוזות (שפרופ' לוטן הייתה שותפה בפיתוחו), שניתן למרוח עם העור והוא אפקטיבי במריחה קפדנית, גם מתחת לבגד הים.

מה לעשות ולא לעשות אם נצרבתם? 

בעבר הומלץ על מריחת חומץ או שתן על המקום, אך זהו פרוטוקול ישן שבוסס על מדוזה שכבר אינה קיימת בארץ. עבור החוטית הנודדת, הפרוטוקול הזה לא רלוונטי שכן הארס שלה אדיש לחומץ, והוא דווקא עלול להחמיר את הכוויה. לוטן: "הראינו במעבדה כי אם נשארה זרוע של מדוזה על העור, החומץ מפעיל את המנגנון וגורם לה לפרוק את יתר הארס לתוך הגוף".

כיום ממליץ משרד הבריאות קודם כל להרחיק את שאריות המדוזה באמצעות מקלון או חתיכת פלסטיק, להימנע משפשוף האזור על מנת לא להחמיר את חדירת הארס לעור. לגבי שטיפה במי ים הדיעות חלוקות, יש הטוענים כי זה מגביר את הסיכון להיצרב מעוד שאריות מדוזה במים ואחרים אומרים שהמלח מושך את הארס החוצה. מי ברז, אם הם בנמצא, הינם אפקטיביים, ומומלץ לשטוף את המקום למשך מספר דקות בלי לשפשף.

לאחר מכן יש להתייחס לצריבה ככוויה לכל דבר, בה ניתן לטפל באמצעות תכשירים נגד כוויות, כולל אלו וורה. לוטן: "כאשר הכוויה היא על שטח מאוד גדול, מומלץ להגיע לטיפול רפואי. כמו כן אם נוצרות שלפוחיות, לפעמים עלול להיווצר זיהום משני". במקרה כזה, ייתכן והטיפול יהיה במשחה בתוספת אנטיביוטיקה, או אפילו אנטיביוטיקה בבליעה, אך רק בהוראת רופא.

האם צריבה יכולה להיות מסוכנת? 

צריבת מדוזות כמעט אף פעם לא מסוכנת, אך אנשים בודדים בכל שנה יפתחו תסמינים המעידים על תגובה חריפה יותר שמחייבים הגעה לבית החולים או למרכז רפואי קרוב. אלה הם תסמינים אופייניים לאלרגיה כמו היצרות דרכי הנשימה, נפיחות באזור הגרון, חולשה קיצונית, דופק נמוך, הקאות או סחרחורות, הכחלת המקום הפגוע או נפיחות יוצאת דופן.

ב-2017 פרסמה קבוצה של חוקרים בהובלת פרופ' מיגל גלטשטיין, מנהל השירות הטוקסיקולוגי ורופא בכיר ביחידה לרפואה דחופה בבית החולים לילדים דנה דואק, המלצות למשרד הבריאות לפעול להעלאת מודעות לאפשרות הזו, כיוון שרוב הציבור אינו פונה כלל לסיוע רפואי גם במקרים חמורים, וכן להכשיר לנושא את הצוותים הרפואיים בבתי החולים ובתחנות העזרה הראשונה בחופים. קבוצתו של גלטשטיין אכן יצאה בסדרה של הכשרות כאלה, והיום הוא אומר ל"גלובס" כי המודעות בקרב הציבור והגורמים הרפואיים גדלה.

מדוע מדוזות הן אחת החיות המסקרנות בטבע?

המדוזות מאתגרות כל מה שחשבנו על חיים ומוות. מצד אחד הן מתרבות ברביה מינית, ומצד שני הן מסוגלות לשחזר את עצמן כך שאם נחתוך מדוזה לשתיים, היא תוכל להצמיח את החלק שנחתך מחדש, וכך נקבל שתי מדוזות.

אם הוצאתם מדוזה לחוף, כביכול הרגתם אותה כי היא אינה יכולה לשרוד ללא מים, אבל מדוזות רבות משאירות מאחור "גופים בני קיימא", אומרת לוטן, כלומר צברי תאים בודדים שיכולים להפוך למדוזה חדשה, בעלת מטען גנטי זהה. בחלק ממיני המדוזה, זה קורה גם אם היא מרוסקת לחתיכות (מה שקורה לא מעט כאשר מדוזה פוגשת פילטר של תחנת כוח חשמלית).

איך הן שורדות?

תכונה נוספת מאפשרת למדוזה לשרוד היטב - יכולתה להתכווץ ולהתרחב בהתאם למזון הזמין. נכון, גם בני אדם מתכווצים ומתרחבים, אולם בתנאים של תת-תזונה הם אינם יכולים להתכווץ עד אין סוף. כך גם רוב החיות בטבע. מדוזה בגודל 80 ס"מ יכולה להתכווץ לגדול קטן בהרבה אם אין בסביבתה מספיק מזון ולחזור לגודלה כשהמזון יימצא בשפע.

מעבר לכך, פיסות הרקמה בנות הקיימא שמדוזה משילה יכולות לחכות במעין מצב "רדום" זמן רב, ולחזור לתפקוד בתנאים נוחים. בזנים מסוימים, מדוזות יכולות לחזור משלב הרבייה המינית לשלב הרבייה הא-מינית והפוליפ, ולשחק ביניהם, ממש כאילו אדם בוגר היה חוזר להיות עובר.

כך הן מנצחות במלחמת ההישרדות. חוקרי מדוזות טוענים שהן קיימות כבר 500-700 מיליון שנה

יש להן מוח? זו שאלה טובה. ברור כי יש למדוזות חוש ראיה פרמיטיבי המאפשר להן להבחין באור. כמו כן, הן שוחות בצורת נחיל, מה שמעורר את ההשערה כי הן מתקשרות זו עם זו, אם כי אין תשובה חד משמעית בנושא. כשהן מתנגשות הן עוצרות לרגע, וממשיכות לכיוון אחר, כאילו חשו את ההתנגשות, אבל אף אחד לא באמת יודע אם יש להן תחושת מגע או כאב.

"החוטית הנודדת", לרוב תגיע לגודל שאנחנו מכירים, 20-40 ס"מ, אולם אם ניתן לה את כל התנאים הדרושים להתרבות כאוות נפשה, היא יכולה להגיע גם לגודל של 80 ס"מ ויותר. בעולם יש מדוזות גדולות בהרבה, למשל מדוזת "רעמת האריה" שמסתובבת בעיקר בים הקרח הצפוני ובצפון האוקיאנוס האטלנטי והשקט. היא נצפתה גם בקוטר של 2.3 מטרים וזרועותיה יכולות להגיע לאורך של 30 מטר.

האם המדוזות יחנקו את הים ויחריבו את העולם?

פרופ' ליסה אן גרשווין, מומחית עולמית מובילה למדוזות ובעלת כינוי הטוויטר jfishgoddess , היא חוד החנית של קבוצת החוקרים המאמינים שמדוזות הן סכנה לאנושות. חוקרים מינסטרימיים יותר בתחום חושבים שהיא אולי מגזימה, אך הכיוון שלה נכון.

גרשווין מתארת תרחיש אפוקליפטי בו המדוזות ילכו ויתרבו, על חשבון מיני החי האחרים - דגים, יונקי ים ואפילו פינגווינים, שייכחדו בהדרגה כי לא יצליחו לשרוד בסביבתן ובתחרות איתן. לדבריה, הפינגווינים למשל נמצאים בסכנה כבר עכשיו. ומה בעתיד? הים יהפוך בהדרגה לעיסה של ג'לי של יצורים צורבים, ולא ניתן יהיה לשחות בו או לצלול בו. הים, על מיני הצומח והחי שבו, דרוש לקירור כדור הארץ ולפוטוסינתזה, ובגרסה ג'לטינית הוא לא יוכל לעשות זאת. זה יהיה אסון אקולוגי ממדרגה ראשונה.

מה יפר את האיזון האקולוגי ויוביל לאפוקליפסת המדוזות? בני האדם, כמובן. אנחנו מעשירים את הים בגורמים המהווים דשן למדוזות ומובילים לדלדול החמצן בים, החיוני לדגים. אנחנו הורגים את צבי הים, שאוכלים מדוזות, עם זיהום ושקיות המושלכות לים. אנחנו גורמים באמצעות הגלובליזציה לפלישת מיני מדוזות לאזורים לא מוכרים ולהתרבותן שם ואנחנו זורקים פסולת לים שבחלקה משמשת משטחי התרבות למדוזות. מעבר לכך, ההתחממות הגלובלית מעלה את טמפרטורת הים (בעיקר באזור כמו הים התיכון) לרמה המתאימה יותר להתרבות המדוזות.

האם באמת העולם שלנו הופך להיות ג'לטין? יש על כך ויכוח גדול מאוד. הדעה הרווחת היום אומרת שאכן רואים פריחה של זני מדוזות במקומות שבהם לא נכחו בעבר, אך אין הוכחה חד-משמעית לכך שהמספר הכולל של המדוזות בעולם עלה.

לוטן אמרה בעבר ל"גלובס" כי: "מדוזות יכולות לשלוט בים כי הן יכולות לחיות בתנאים קשים, וכי התחרות שלהן פוחתת. לעומת זאת, ידוע שאם מפסיקים לדוג לשנה אחת ומאפשרים לאוכלוסיית הדגים להשתקם - פוחת גם מספר המדוזות. אם יהיה ים ג'לטיני, הבעיה האחרונה שלנו תהיה רחצה. זה יהיה עצוב מאוד. הים אחראי לקירור, לפוטוסינתזה, ואם לא יוכל לעשות זאת תהיה לנו בעיה מערכתית בכל הגלובוס. אני לא חושבת שאנחנו באמת הולכים לכיוון של ים ג'לטיני. אם כי המדוזות בינתיים בהחלט הופכות למטרד".

הפתרונות?

אולי להתחיל להפוך את המדוזות למוצר מקובל למאכל, לא רק בכמה מדינות אסיאתיות אלא בכל העולם, וכך לעודד את הדיג שלו. עוד רעיונות מסוג זה הם לייצר פלסטיק מתכלה המכיל חתיכות מדוזה. לוטן הייתה מן המייסדות של סטארט-אפ רק את המזרקים העוצמתיים שבהם היא משתמשת להחדיר את הרעל, ללא הרעלנים עצמם, וכשמשלבים אותם בתרופה ניתן להזריקה בעוצמה לגוף.