יסמין מוחמד התחתנה עם טרוריסט, ונמלטה

"האסלאמיסטים תמיד יגידו 'לא נהיה אלימים עד שיהיה לנו מספיק כוח', חמאס הוא דוגמה ממש טובה", אומרת יסמין מוחמד, פעילת זכויות אדם, סופרת ומבקרת של האסלאם הקיצוני, שחוותה על בשרה את נחת ידו במשך שנים וכיום נרדפת בידי פעיליו. "בהתחלה הם יבנו בתי ספר, הם יבנו כבישים, הם יעשו דברים חיוביים וישקרו ויעודדו אנשים לעקוב אחריהם. הם יגידו: אנחנו הולכים לעשות את זה בשבילכם. הם עשו את זה במצרים, באלג'יריה, בסומליה, בסוריה, בתוניסיה. הם עשו את זה בכל מדינה עם רוב מוסלמי במזרח התיכון. עכשיו הם משחקים בדיוק את אותו המשחק כאן במערב. האסטרטגיה לא השתנתה - כי היא הצליחה".

● ראיון | בסלון של גיל שויד ועפרה שטראוס: הכירו את אמן הבית של האלפיון
● איך הפכו האנשים הכי משעממים בעולם ללהיטים ויראליים 
● כך התרסק חלום הדיור בר־ההשגה במתחם היוקרה בתל אביב

את התובנות האלה משתפת מוחמד בראיון לגלובס ממקום המסתור שלה, שבו היא נמצאת בשני העשורים האחרונים מחשש לחייה לנוכח איומים שחוותה מצד האסלאם הרדיקלי. היא אינה מספרת לאיש היכן היא נמצאת, אבל כמי שחוותה את הסכנה בביתה שלה, כשחיה לצד בכיר באל-קאעידה, חשוב לה להעביר את המסר לעולם שבחוץ. "החלום של האסלאמיסטים הפוליטיים, שמנסים להפיץ את האסלאם בצורה ערמומית, הוא לבנות את האימפריה מחדש. הם אומרים: אנחנו לא יכולים לעשות את זה כמו שעשינו את זה בפעם הראשונה, באמצעות אונס, ביזה וחרב. אנחנו צריכים למצוא אמצעים טובים יותר. כך הם גיבשו תוכנית לחדירה לאירופה ולמערב באמצעים שונים - שימוש בממשל חילוני נגד עצמו, דרך הרחם של האמהות המוסלמיות, באמצעות יצירת תינוקות רבים, ודרך הגירה". מוחמד מזהה את אותם תהליכים - מהמהפכה האסלאמית באיראן, דרך חייה האישיים ועד "לאופן שבו הילדים באוניברסיטאות תומכים בחמאס".

 עיסאם מרזוק, בעלה לשעבר, מאחורי סורגים במצרים. נתפס בסיוע המוסד / צילום: פרטי

והיא מפרטת: "הפעם הראשונה שבה ראינו את זה קורה הייתה במהפכה האסלאמית נגד השאה באיראן. אנשים חיפשו יותר חופש, יותר זכויות פוליטיות, ואז האסלאמיסטים הצטרפו ואמרו משהו כמו 'כן, אנחנו מתקדמים כמוכם, אנחנו הולכים לעזור לכם להשיג את החירויות שאתם רוצים'. הם העמידו פנים שהם הומניטריים. ואז, כשהם סוף סוף צברו כוח, לא רק שנעלם החופש הפוליטי, נעלמו גם חירויות חברתיות, המילה חופש לא הייתה קיימת יותר. זה מה שהם עשו כשהם לבסוף לקחו את השלטון, והם הרגו, העלימו או כלאו את כל הקומוניסטים והסוציאליסטים שעזרו להם להשיג כוח".

כשאמא עברה ממיני לחיג'אב

אמנם ההיכרות של מוחמד עם האסלאם הרדיקלי מתחילה בגיל צעיר יחסית. אבל את ילדותה היא דווקא מתארת כליברלית מאוד. "אבא שלי נולד וגדל בעזה ואמא בקהיר, שם הוא פגש אותה כשלמד באוניברסיטה. צריך לדמיין איך הייתה מצרים ואפילו עזה באותה התקופה. בסוף שנות השישים זה היה מקום חילוני מאוד. אמא שלי לבשה חצאית מיני בחתונה, היו רקדניות בטן ושתייה. אף אחד מהם לא התפלל מעולם. הסיכוי היחיד שתראה אז קוראן או מישהו לובש חיג'אב היה בכפרים.

"אמא ואבא שלי עברו לסן פרנסיסקו, שם נולדה אחותי, ובסופו של דבר הם עברו לוונקובר, קנדה, שם נולדנו אחי ואני. בזמן שזה קרה, האסלאם הפוליטי החל לצמוח במצרים ובעולם הערבי עם פריחת האחים המוסלמים.

 הוריה של יסמין (במרכז) במסיבת האירוסים שלהם. אחרי הגירושים אמה הפכה לאסלאמיסטית / צילום: פרטי

"כשהייתי ילדה ההורים שלי התגרשו, ואבא עבר לצד השני של קנדה. הוא נשאר חילוני, הפוקוס שלו היה תמיד עזה, עזה, עזה, אבל הוא היה פעיל שלום. הוא אף פעם לא היה אלים. הוא רק רצה שהבית שלו יהיה כפי שהיה כשהוא גדל. אמא שלי, מצד שני, התלהבה מאדם בשם סייד קוּטבּ (בכיר והוגה דעות בתנועת האחים המוסלמים במצרים - א"ו), שעבר לאמריקה (בסוף שנות הארבעים - א"ו) והתחיל לפתח שנאה, עוינות וכעס כלפי העולם המערבי. הוא בעצם אמר: כולכם כופרים, כולכם מגעילים, וכולנו צריכים לחזור לאסלאם; התמזגות אנטי־מערבית ואסלאמיסטית בתוך אדם אחד. אתה רואה את זה כל הזמן עכשיו, אבל הוא היה אחד הראשונים ששילבו את שני הדברים ביחד.

"אמא שלי לגמרי הזדהתה עם התפיסה, כי חוותה חוויות דומות מאוד כשהיא ואבי עברו לסן פרנסיסקו. זה היה בתקופת השלום, האהבה וההיפים, ואבא שלי אהב את זה, הוא פשוט ניסה הכול, והיא לא התעסקה באהבה חופשית, היא לא חשבה שזה כל כך נהדר. היא חשבה: האמריקאים האלה מגעילים והמדינה הזאת איומה. מה שקוטוב אמר הדהד לה והיא פשוט הלכה עם זה. היא הפכה לאסלאמיסטית מלאה, מוסלמית שנולדה מחדש. היא התחילה ללכת לאוניברסיטת אל־אזהר, הפכה שם לסטודנטית לתואר שני בלימודי אסלאם. אחר כך היא הפכה לראש המחלקה ללימודי אסלאם בבית הספר האסלאמי. היא התחתנה עם אסלאמיסט שכבר היה נשוי, היו לו כבר שלושה ילדים והיא הפכה לאשתו השנייה".

פתאום הכול חראם

באותו הרגע, מספרת יסמין, "הכול בחיים שלי השתנה. הייתי בערך בת 5 או 6. ופתאום - מוזיקה זה חראם, חברים לא מוסלמים זה חראם, מסיבות ימי הולדת זה חראם, רכיבה על אופניים זה חראם, ללכת לשחות זה חראם".

שמה זה אומר בעצם?
"חראם פירושו אסור, אבל מנקודת מבט דתית, כלומר משהו שאם תעשה אותו תישרף בגיהנום. הדרך שבה מתארים את העולם באסלאם היא במשל על 'דרך ארוכה ודקיקה'. אתה יכול לראות את זה ויזואלית - הם שמו את זה על שלטי חוצות כחבל דק ומתחתיו אש הגיהינום. התפקיד שלך כמוסלמי הוא ללכת בזהירות רבה על החבל הדק הזה, ואם אפילו תטעה קצת, תיפול למעמקי הגיהינום. אז זה סוג החרדה, הלחץ והפאניקה שגדלתי עליהם".

באיזה גיל התחילו לדבר איתך על נישואים ועל שידוכים?
"זה היה מיידי. בכל פעם שהחברים שלי דיברו על לימודים בקולג' או באוניברסיטה, התרגשתי, ואז אמא שלי אמרה לי: בשביל מה את צריכה ללכת לקולג'? בשביל מה צריך השכלה? את הולכת לעבוד? לא, את הולכת להתחתן. אל תהיי מגוחכת. העובדה שנולדת בקנדה לא הופך אותך לקנדית. אלה לא החיים שלך. אז תמיד ידעתי שלעולם לא אקבל חיים משלי, שתמיד אצטרך להיות אשתו של מישהו, וזה הולך להיות התפקיד שלי לשמח אותו. זה התפקיד שלי כאישה מוסלמית.

 יסמין מוחמד בלבוש מסורתי. עם חברות בתיכון / צילום: אלבום פרטי

"מישהו היה רואה אותי במסגד ואז שאלו אם אני נשואה. בגיל 14 זו הייתה הפעם הראשונה. איש אחד אמר לאמא שלי שהוא חלם שהנביא אמר לו שהוא יתחתן איתי, ואמא שלי אמרה משהו כמו 'איזה חזיר מגעיל'. אני אמרתי: אבל אמא, היה לו חלום, הנביא אמר לו! אז היא אמרה: אל תהיי טיפשה, הבחור הזה פדופיל והוא משקר לגבי החלום. ובאותו הזמן לא ידעתי שזה אפשרי בכלל שמישהו ישקר לגבי הנביא".

יסמין מתארת שורה של ניסיונות כושלים לחתן אותה עד ש"בסופו של דבר זה הגיע לנקודה שבה הייתה לי מערכת יחסים כל כך גרועה עם אמא שלי כי היא ראתה בי מישהי שפשוט לא מוכנה להיכנע. הייתי מותשת ורק רציתי שהיא תאהב אותי כמו שהיא אוהבת את אחותי. עשיתי עסקה עם עצמי ואמרתי: אני אקשיב לה ולכל מה שהיא אומרת, ואז אולי סוף סוף אמצא אושר, שלווה, אולי היא סוף סוף תקבל אותי ותאהב אותי. אז עשיתי כל מה שהיא אמרה.

"היא הביאה גבר והתעקשה שאתחתן איתו. כשאמרתי לא, היא אמרה לי: אבל היה לו חלום שהנביא אמר שאת צריכה להתחתן איתו. ואני אמרתי: אבל כשהייתי בת 14 אמרת לי שהבחור ההוא משקר על החלום. אז היא ענתה: כן, אבל הבחור הזה עכשיו לא משקר. היא אמרה לי מאוחר יותר שהיא בחרה בו כי הוא חזק מספיק לשלוט בי".

"רצה לבצע בבתנו מילת נשים"

כך, בגיל 19, התחתנה יסמין עם בעלה, עיסאם מרזוק. לימים היא גילתה שהוא מחבל בארגון הטרור אל־קאעידה שמוגדר כ"מבוקש ביותר" בידי ה־CIA. בשיתוף פעולה עם המוסד הוא נתפס באזרבייג'ן וכעת כלוא במצרים. לשניים ילדה משותפת, לצד בת שנייה שנולדה למוחמד מנישואיה הנוכחיים.

אמא שלך ידעה שאת מתחתנת עם מחבל באל קאעידה?
"היא ידעה שהוא מחבל, ברור".

יסמין מספרת שבעלה "היה מוכר לשלטונות מצרים. אביו נעצר ונחקר בידי השירות החשאי. הם ניסו למצוא אותו, וכשלא הצליחו להגיע אליו שללו לו את האזרחות המצרית. הוא היה באפגניסטן עם (אוסמה - א"ו) בן לאדן כשאזרחותו נשללה והוא נאלץ להוציא דרכון סעודי מזויף. כשנכנס לקנדה, זה אמור להדליק את כל הנורות האדומות. אדם מצרי שמגיע עם דרכון סעודי מזויף מאפגניסטן - כאילו, בחייך, כמה עוד נורות אדומות צריך? אבל השלטונות הקנדיים העניקו לו מעמד של פליט והוא התקבל בברכה בארצנו".

איך נראו החיים שלכם יחד?
"לא רק שעברתי איתו שטיפת מוח אלא התעללות - פיזית, נפשית. הייתי מבודדת לחלוטין. לא היו לי חברים, לא הייתה לי משפחה, לא היו לי קשרים. לא הייתה לי שום גישה לעולם שבחוץ. הוא אפילו שם נייר על החלונות כדי לוודא שאף אחד לא יוכל לראות לתוך הבית, למקרה שהווילונות יזוזו. הייתי סגורה לגמרי ובכלא משאר העולם".

מתי התחלת להבין שאת צריכה לצאת מהסיטואציה ומתי התחלת לחשוב ברצינות איך ניתן לעשות את זה?
"ההבנה שזה לא מקומי חלחלה כשבתי נולדה. החזקתי אותה, היא הייתה כל כך קטנה, חסרת אונים ויפה, והרגשתי אהבה כל כך סוחפת אליה וגם רצון עז להגן עליה. מעולם לא רציתי שהיא תרגיש כאב או עצב. לא רציתי שהיא תחיה את החיים שחייתי. רציתי שהיא תכיר חופש ואושר. זה הגיע לשיאו כשעיסאם ניהל שיחה עם אמי כדי לקחת את בתנו הקטנה למצרים כדי לבצע בה מילת נשים.

"אמא שלי אמרה לו: לא, לא, אנחנו לא עושים את זה כשהיא תינוקת. אנחנו צריכים לחכות. נלך כשהיא תהיה אולי בת 6 או 7. ניקח אותה למצרים ונעשה את זה. ואז הבנתי שיש לי ציר זמן שבו אני צריכה להוציא אותה שלי מכאן".

"לצאת מהגיהינום"

ואז, יום אחד, נקרתה בדרכה של מוחמד ההזדמנות שהיא הבינה שאסור לה לפספס. "אמא שלי עברה מקרה חירום רפואי ועיסאם לא היה בבית. התקשרתי והאמבולנס בא לקחת אותה. הפרמדיקים שאלו אותי: את מתכוונת לבוא איתה? היססתי. ידעתי שאני לא אמורה לצאת מהבית בלעדיו. פחדתי. אבל חשבתי שאולי הוא יסכים כי זה היה מקרה חירום, שאולי הוא יבין. לקחתי את הבת שלי ונכנסנו לאמבולנס עם אמא. כשהייתי בבית החולים הייתה הפעם הראשונה בכל הנישואים שאי פעם נפרדתי ממנו מחוץ לבית.

"הם הובילו את אמא שלי לחדר בבית החולים, ובתוך כמה דקות נכנסו גבר ואישה. הם אמרו לי 'אנחנו משירות הביון', הראו לי תמונות של עיסאם וגם של בן לאדן, והתחילו לשאול אותי כל מיני שאלות ובעצם גילו לי למי אני נשואה.

"ידעתי שהוא היה באפגניסטן לפני שהגיע לקנדה, אבל הוא לא הסכים לומר לי מה בדיוק עשה שם. באמת שלא היה לי אכפת כי הייתי כל כך שקועה בהישרדות בכל יום, בדברים כמו לוודא שהאוכל שלו נעשה כמו שצריך כי אם הוא לא אהב את האוכל אז הוא היה זורק לי אותו בפרצוף ומרביץ לי. אז לא יכולתי ממש לחשוב על מה הוא עשה באפגניסטן או אם הוא טרוריסט".

"כשהם הראו לי את התמונות", היא נזכרת, "הכול היה כמו קליק, קליק, קליק. פתאום הבנתי הכול. איך לא חיברתי שתיים ועוד שתיים? הכול היה הגיוני בשלב הזה. ואז ידעתי שאני חייבת לצאת מהבית הזה. באותו הרגע החלה שורה ארוכה של אירועים מפותלים וקשים, כשהרשויות עצמן לא ממש עזרו לי, אבל בסוף הצלחתי לצאת מהגיהינום".

היא הצליחה לקבל צו הרחקה, אך בהתאם לחוק בקנדה, הוא חל רק על אזורים מסוימים, כמו ביתה. "במשך תקופה לא קצרה, עד שהוא נעצר, הייתי כלואה בביתי מתוך פחד", היא משחזרת ומסבירה מדוע הרשויות לא עצרו אותו, למרות שידעו כי הוא טרוריסט: "כתב של ה־BBC היה באחת ממערות בן לאדן, ומאלפי הניירות שעפים מסביב הוא הרים פיסת נייר אקראית אחת ומקריא אותה בשידור - וזו החברה של עיסאם בוונקובר, קנדה. כאילו, מה הסיכויים? עיתונאים שהיו מעורבים במקרה הסבירו לי שה־FBI היה מודע לעיסאם, הם עקבו אחריו, הם ידעו שהוא זומם משהו, ובגלל זה הוא לא נעצר, כי היה עדיף להם להמשיך לעקוב אחריו. לכן הוא נשאר עוד תקופה ארוכה בקרבתי עד שברח ונעצר באירופה".

"ביקורת על אונס זו בעיה?"

הארגון שהקימה יסמין, Free Hearts Free Minds, מספק תמיכה פסיכולוגית לאנשים שונים בתוך העולם המוסלמי ש"חושבים באופן חופשי, ובגלל מה שהם מאמינים בו או מי שהם אוהבים, הם מצויים בסיכון לרדיפה או הוצאה להורג", היא מסבירה.

כמה פניות הארגון מקבל מנשים בעולם המערבי שמבקשות סיוע כדי להוציא אותן ממערכת יחסים אלימה ודתית מאוד?
"המון פניות, מאות רבות. בגלל משאבים אנחנו מצליחים לעזור רק לכ־10% מהפונים אלינו לעזרה. אנחנו הארגון היחיד שעוזר לנשים וללהט"בים מוסלמים שרוצים לצאת מהמקום הזה בצורה יסודית ולבנות חיים חדשים".

"הדבר הראשון שעלינו להכיר בו הוא ההיקף. קנה המידה חשוב כאן", היא אומרת. "יש אנשים שמראים לי תמונות של נשים יהודיות בניקאב, והם אומרים לי 'תראי, יש את זה גם כאן'. והתשובה שלי היא 'כן, זו בעיה, אבל זו בעיה קטנה מאוד, שלא קיימת גם ברוב מוחלט של הקהילה החרדית.

 יסמין מוחמד / צילום: פרטי

"בקהילה המוסלמית, זה לא רק הרבה יותר נפוץ, אלא זה מה שמכוונים אליו. מי שחי כך הם הכי צדיקים והכי טובים. נוסף על כך, יש כאן עניין של שיטור קולקטיבי. לכן אנשים לא מדברים נגד הפונדמנטליסטים כמו שהם מדברים נגדם בקהילה היהודית. בקהילות המוסלמיות אתה נענש אפילו על ביקורת או שאלה או משהו בסגנון. אתה עושה רק מה שאומרים לך ושומר על הפה שלך".

"אחרת", היא אומרת בצער, "אתה מנודה, אתה בושה למשפחה. זה יכול להגיע עד למקום שבו אתה נחשב לכופר וצריך להרוג אותך. במקרים מסוימים זו אישה שאומרת 'אני רוצה ללבוש ג'ינס' או 'אני לא רוצה ללבוש חיג'אב יותר'. זה מגיע לדברים הכי פשוטים. בנות נהרגו בגלל שיש להן חשבון במדיה החברתית. כאילו זה מטורף לחלוטין. אז אנחנו צריכים לזכור את זה.

"יש טובים ורעים בכל העולם, אבל למרבה הצער לא רק שמדינות בעלות רוב מוסלמי השתלטו על כרבע מכדור הארץ, אלא שיש לעמדות האלה המון כוח פוליטי גם במערב. יש הרבה תעמולה, למשל השימוש במונחים כמו 'אסלאמופוביה' כדי לעצור כל ביקורת. זו מכונה גדולה וחזקה שנועדה להשתיק אנשים כמוני וכל מי שמעז לפתוח את הפה, גם אם אתה מבקר את המשטר האסלאמי של איראן, גם אם אתה מותח ביקורת על דברים שמגיעים לכל אדם בעולם ולא קיימים במדינות רבות בעלות רוב מוסלמי. איך ייתכן שיש לאנשים בעיה עם זה?

"אני אקח את זה לדוגמה הכי קיצונית שהתרחשה לאחרונה - הנשים בישראל שנאנסו בידי חמאס - אפילו להתבטא נגד מעשי האונס האלה נחשב לעניין אסלאמופובי, ואם תעשה את זה, אם תעז למתוח ביקורת על שימוש באלימות נגד נשים ככלי מלחמה, זה יהפוך אותך לכופר ושונא".

"להפסיק לשנוא את עצמנו"

התפשטות האסלאם הקיצוני והתמיכה בו במערב העסיקו את מוחמד עוד הרבה לפני גלי ההפגנות בקמפוסים בארה"ב בעקבות 7 באוקטובר. כבר ב־2019 היא הוציאה לאור את ספרה Unveiled: How Western Liberals Empower Radical Islam (כיצד ליברלים מערביים מעצימים את האסלאם הקיצוני, בצירוף משחק מילים על חשיפה והסרת רעלה), שבו לצד סיפורה האישי היא עוסקת בשאלה בעיקר מזווית פמיניסטית.

לנוכח ההפגנות הללו היא מוטרדת אפילו עוד יותר. "הם לא שמים לב לדברים שהם לא מסכימים עליהם. וזה דומה מאוד לדוגמה שנתתי לך מאיראן, שבה האסלאמיסטים התיישרו גם עם הסוציאליסטים והקומוניסטים כדי להגיע למקום שבו הם נמצאים היום. הם לא היו יכולים לעשות זאת ללא תמיכתם של הפרוגרסיבים באיראן באותה התקופה. אז ההיסטוריה פשוט חוזרת על עצמה שוב ושוב.

"החלק העצוב הוא שגידלנו את הדור הזה לשנוא את עצמם, לשנוא את המערב, לחשוב על אמריקה כעל הפרויקט הקולוניאליסטי הזה שבנוי על עבדות. הם שונאים את צבע העור שלהם. הם שונאים את מי שהם. ואם אין לך זהות חזקה, אהבה לערכים שלך ואהבה למסורות ולתרבויות שלך, אז אתה פשוט הולך להיות טרף קל עבור מישהו אחר שיש לו אמונות חזקות מאוד ומאמין מאוד בערכים שלו. וכך אתה פשוט הולך להימחק כל כך בקלות.

"למרבה הצער, זה מה שאנחנו רואים בקנדה. לפחות באמריקה הייתה בעבר שבועת אמונים לדגל, היו שיעורי אזרחות, היה רעיון מאחד סביב הגדולה של ארה"ב. עכשיו יש לעניין הזה דמוניזציה. ואם אתה אוהב את אמריקה, זה בגלל שאתה גזען ורד־נק. הדרך לחזור לעצמנו במערב היא להתחיל להפסיק לשנוא את עצמנו".

באפריל ביקרה יסמין בישראל במסגרת משלחת שארגנה עמותת שראקה (שותפות בערבית), עמותה ישראלית־אמירתית שנוסדה בעקבות חתימת הסכם אברהם ב־2020, שמקדמת מגעים בין אנשים מישראל, איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו. יסמין תיארה ברשתות החברתיות את המפגש עם ישראל כ"מתיש רגשית", הן בגלל החשיפה לשואה ביד ושם והן בגלל הביקורים באתרי טבח 7 באוקטובר.

למה לדעתך יש כל כך הרבה תיאוריות קונספירציה בעולם המוסלמי? למה כל כך קשה להם להאמין שמה שקרה ב־7 באוקטובר אכן קרה?
"זה בגלל שלמדינות האלה מעולם לא היה חופש עיתונות. הן נוהלו תמיד בידי דיקטטורים, תעמולה. אז למה שהם יאמינו למשהו? הם רואים את הנשיא האיראני נהרג בתאונת מסוק, ומיד הם אומרים: אלה הישראלים. הם פשוט צריכים למצוא את הסיבה האמיתית כי אף פעם לא אומרים להם את האמת בתקשורת שלהם. הם חיים במרק של שקרים ללא הרף".

לדבריה, "זו תרבות של שחור ולבן, טוב ורע, רוע וקורבנות. גם הקורבנות היא חלק גדול מזה. וזו חלק מהסיבה שכל כך הרבה מהטרוריסטים האלה מסוגלים לצמוח, הם מסוגלים לפרוח בקהילות האלה כי אתה כל הזמן במנטליות הקורבנית הזאת שגורמת להם להאמין, באמת, באמת, להאמין שכולם רוצים אותם מתים וכולם רוצים להרוג אותם וכולם רוצים להרוג את ילדיהם. וכך הם מרגישים הצדקה 'להשיב מלחמה'. האכילו אותם בשקרים מלידה. הם באמת מאמינים בזה, זו האינדוקטרינציה. אז אם זה חינוך או תקשורת או ממשלה או מה שזה לא יהיה, הכול סביבם הוא אינדוקטרינציה קונספירטיבית ושקרים. זה מצב מאוד עצוב".