ג'ו ביידן ודונלד טראמפ בעימות הראשון בסבב של 2020 / צילום: ap, Julio Cortez
מערכת הבחירות האינסופית בארה"ב מתנהלת זה שנה ויותר, בעצם יותר, מפני שדונלד טראמפ הקדים להודיע על כוונתו להתמודד עוד בתחילת 2021, מייד לאחר שפינה את הבית הלבן. אבל השבוע אנחנו נכנסים אל השלב הסופי שלה.
● פרשנות | הבוחרים בניו יורק מדיחים ציר קונגרס אנטי-ישראלי רדיקלי
● כותרות העיתונים בעולם | צרפת שוקלת לתגבר את צבא לבנון, והסיבה שפוטין תומך בחמאס
הערב, (ו' לפנות בוקר בישראל), הנשיא ביידן והנשיא לשעבר טראמפ ייפגשו פנים אל פנים בוויכוח הטלוויזיה הראשון של המערכה. ב-15 ביולי תתכנס ועידת המפלגה הרפובליקאית, שתמנה רשמית את טראמפ למועמדה. ב-19 באוגוסט תתכנס הוועידה הדמוקרטית, שתמנה את ביידן.
יום ההצבעה הרשמי הוא אומנם 5 בנובמבר, אבל כמעט כל המדינות יתחילו להצביע עוד קודם, אם בקלפיות מיוחדות ואם באמצעות הדואר. שבע מדינות, כמו אילינוי ומינסוטה, יתחילו 40 יום ויותר לפני המועד הרשמי. אחרות, כמו קליפורניה ואריזונה, יתחילו חודש מראש.
ב-2020, שני שלישים מבעלי זכות ההצבעה, 101 מיליון בני אדם, הטילו את פתקיהם או שלחו אותם לפני היום הנקוב בחוקה (יום השלישי הראשון בשבוע המלא הראשון של נובמבר).
פירושם של המספרים האלה הוא שבשביל חלק ניכר מציבור הבוחרים, מערכת הבחירות הממשית תסתיים ימים או שבועות לפני סופה הרשמי. לא קל להיאבק על חסדיהם של המצביעים המוקדמים, אבל אפשר בהחלט להניח שבמערכה הזו לא יהיו זמנים מתים. אינטנסיביות בלתי פוסקת היא הכרח גמור, כדי לשכנע מצביעים להשתמש בזכותם.
הפעם: שני ויכוחים מוקדמים מאוד
ויכוחי הטלוויזיה של העבר נפתחו תמיד בסוף ספטמבר או בתחילת אוקטובר (הסיבוב הראשון היה ב-1960, אחר כך הייתה הפסקה של 12 שנה, והוויכוחים התחדשו ב-1976). היו שנים שבהן כל הוויכוחים - שלושה, או אפילו ארבעה - נערכו באוקטובר. הפעם, הראשון הוא בסוף יוני, והשני נועד להתקיים ב-10 בספטמבר. הם יסתיימו אפוא בתאריך מוקדם מאוד, אם כי מוקדם פחות ממה שנדמה, בהתחשב בזה שאנשים יתחילו להצביע בסוף ספטמבר, כאשר רישומם של הוויכוחים עדיין יהיה טבוע בזיכרונם.
הסיבה להתחלה המוקדמת היא אולי אסטרטגית אבל גם תוצאה של זהירות. את התאריכים הציע מטהו של ביידן. טראמפ הבטיח מלכתחילה להופיע לכל ויכוח. הוא הניח שביידן מנסה להשתמט מעימות ישיר. לנשיא יש סיבה סבירה לחשוש מפני ויכוח, מפני שכושר הדיבור שלו ומצבו הקוגניטיבי חזרו והועמדו בספק. ויכוחים מוקדמים מקטינים במידה מסוימת את הסיכונים.
הנשיא כמובן היה יכול לדלג על הוויכוחים. הוא היה יכול להתנות אותם בהכרה פומבית של טראמפ בלגיטימיות של ניצחון ביידן ב-2020. עד היום, טראמפ מתאר את הבחירות ההן כמעשה זיוף. בדרך-כלל, בוויכוחים נשמרים גינונים כלשהם. מחוץ לבחירות של 1980, כל אימת שאחד המתווכחים היה נשיא מכהן, יריבו פנה אליו בתואר "אדוני הנשיא", או לפחות השתמש בתואר "נשיא" כדי לתאר אותו. הבה נעצור את נשימתנו. הסיכוי שטראמפ יכיר בנשיאותו של ביידן במהלך הוויכוח שואף לאפס. אם הוא יעשה כן, זו תהיה הכותרת הגדולה של הוויכוח.
הוויכוח יימשך 90 דקות, והוא יתנהל בתוך אולפן של סי.אן.אן באטלנטה, בירת ג'ורג'יה, בלי קהל. המיקרופון ייפתח רק כאשר יגיע תורו של אחד המתווכחים, כך שטראמפ לא יוכל להפריע בקריאות ביניים. כפי שעשה לביידן ב-2020 וגם להילרי קלינטון ב-2016.
את הוויכוח ינחו שניים מוותיקי הסיקור הפוליטי של סי.אן.אן, שאינם נוטים אהדה לטראמפ. הם גינו אותו לא פעם על עיוותים ועל חצאי-אמתות. יהיה מעניין לראות אם הם ייצאו מגדרם להפגין ניטרליות.
בחירת הנושאים בידיהם. אבל ספק אם הוויכוח ייזכר על רשימת נושאיו. ההתעניינות העיקרית תהיה בסגנון ובלשון הגוף. ביידן יצטרך לעמוד במבחן הגיל, טראמפ יצטרך לעמוד במבחן הריסון העצמי והריכוז. מטות הבחירות של שניהם יבלו את הימים הבאים בהגזמות. הם יוכיחו שביידן הוא הזקן הכושל, וטראמפ הוא הנרקיסיסט הזקן, בלי קשר למה שיגידו.
הכיוונים הפוליטיים אינם קשים לניחוש. טראמפ יאשים את ביידן בהפקרת הגבול הדרומי של ארה"ב לפלישת פושעים, טרוריסטים ואנסים, המסכנים את ביטחונה הלאומי של ארה"ב ואת ביטחונם האישי של אזרחיה, וגונבים את מקומות העבודה שלהם. זו כנראה נקודת התורפה העיקרית של ביידן לצד האינפלציה. אומנם האינפלציה עומדת עכשיו על שליש רמתה מקיץ 2022, אבל הפופולריות הנמוכה של ביידן בענייני כלכלה היא הנכס העיקרי של טראמפ.
ביידן יזכיר שהשקיע טריליון דולר בתשתית הכורעת של ארה"ב, יותר מכל נשיא ב-65 השנה האחרונות. התוצאות ניכרות בכל רחבי ארה"ב: דרכים נסללות, גשרים נבנים או מתוקנים, מערכות חשמל ואינטרנט מתעדכנות. הוא ידבר על יוזמתו למחול על חובות הסטודנטים. זה עניין מרכזי בארה"ב, הנוגע ל-44 מיליון סטודנטים בהווה ובעבר, עם חוב של 1.4 טריליון (1,400 מיליארד) דולר.
יהיה מעניין לראות את טראמפ מתמודד עם שני ענייני חוץ מסובכים: המזרח התיכון ואוקראינה. הוא כמובן יחזור על ההבטחה הקבועה, שהוא ישכין שלום "בתוך 24 שעות". אבל האם יתקוף את ביידן על חוסר לויאליות כלפי ישראל? או על עודף הרפתקנות נגד רוסיה? חזקה עליו שיאשים את הנשיא, כי מדיניות החוץ שלו דוחפת את ארה"ב ל"מלחמת עולם שלישית". התנצחות עזה מובטחת.
הסקרים ערב הוויכוח משקפים כמעט-תיקו. אנחנו מתעניינים לא במספרים הארציים, שיש להם משמעות מוגבלת בהתחשב בשיטת הבחירות המסובכת, אלא בשש או שבע מדינות, לאו דווקא הגדולות ביותר, שבהן יוכרעו הבחירות.
הזקן הכושל נגד הנרקיסיסט הזקן
סקר מעקב יומי של הניו יורק טיימס הראה ביום ג', כי לטראמפ יש יתרון זעיר בכל אחת ממדינות-המפתח. תנודה קטנה מאוד תוכל לשנות את המשוואה. מן הסקרים נראה שתנודה קטנטנה לטובת ביידן אומנם התרחשה בשבועות האחרונים, מאז שטראמפ הורשע בבית משפט בניו יורק.
משימתו העיקרית של ביידן היא להוכיח שהוא כשיר להתמודד בגיל 81, ולחזק את ספקות הבוחרים כלפי התאמתו הטמפרמנטלית של טראמפ; משימתו העיקרית של טראמפ היא להוכיח באמצעות השוואה ויזואלית וקולית, שהוא-הוא הכשיר.
ביידן מתכונן לקראת הוויכוח באופן הקלאסי: בסמינרים ארוכים של מדיניות ובתרגילי דיבור וסגנון. טראמפ אומר שהוא מתכונן פשוט באמצעות שאלות ותשובות בעצרות הבחירות שלו. אין ספק שהוא ייכנס לאולפן במידה הרבה יותר גדולה של ביטחון עצמי. הביטחון הזה לא תמיד היטיב לשרת אותו בעבר.
מאז הוויכוח של 1960 (קנדי-ניקסון), משקיפים לא נטו לייחס לוויכוחים את היכולת להכריע בחירות. אבל מפעם לפעם ויכוחים השפיעו. ניחוש: הוויכוח הזה ייכנס לרשימת המשפיעים.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר.