קרן הפנסיה סירבה לשלם לחולה בסרטן. מה קבע ביהמ"ש?

פרטי המקרה: אב לשני קטינים, בהליכי גירושים, הגיש תביעה נגד אשתו למזונות קטינים לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. האם טענה בתגובה כי האב לא יכול להגיש בקשה למזונות, וכי מדובר בניצול "זכות דיונית בחוסר תום־לב משווע".

בתגובה ביקשה האם לסלק על הסף את התביעה, בטענה כי לאב אין כל עילת תביעה נגדה, שכן החובה לשלם דמי מזונות עבור הקטינים היא על האב. עוד טענה האם כי האב עושה שימוש לרעה בהליכי משפט כדי לפגוע בזכותה של האם לבחור את הערכאה שתדון במזונות. האב טען כי מזונות קטינים אינם מנת חלקן של אימהות בלבד, בהתאם להלכה שנקבעה בבית המשפט העליון.

השופט הבכיר איתי כץ מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה את הבקשה לסילוק על הסף, וקבע כי אין לה ביסוס משפטי. "זכות תובענה למזונות קטינים אינה מנת חלקן של אימהות בלבד והיא בבחינת מיצוי זכות הדיונים שנקבעה בחוק, ואין מדובר כלל בשימוש לרעה בהליכי משפט".

עוד נקבע כי האב אינו בעל חוב כל עוד לא נקבע אחרת, וכי הוא מימש את זכותו הבסיסית לפנות לערכאות למימוש זכותו. גם אימהות חייבות בסיפוק מזונות הקטינים, ויש לבחון את פוטנציאל ההשתכרות. השופט הפנה לפסיקת העליון, שקבעה שוויון בנטל המזונות ללא הבחנה מגדרית, וציין כי "טוב היה אם טענה זו לא הייתה מועלית על־ידי האם".

האם חויבה לשלם 2,500 שקל הוצאות משפט.

את האם ייצגה עו"ד מרים סרגוסי, שמסרה: "החלטה מתייחסת אך ורק לילדים מעל גיל 6. השופט פסק דמי מזונות לבן הצעיר הקטן מגיל שש, ועל כן אין מדובר בכל שינוי מההלכה הפסוקה".

את האב ייצגה עו"ד נילי שץ, שמסרה: "בית המשפט קבע כי מגדריות OUT, שוויון IN. עד שלא נקבע שמישהו בעל חוב, הוא אינו בעל חוב. קיימת זכות בסיסית לכל הורה להגיש תביעה לקביעת גובה מזונות. גיל הקטינים אינו רלוונטי - אב יכול ליזום תביעת מזונות בכל מצב".

משמעות הפסיקה: שני ההורים נושאים בנטל המזונות. אב יכול להגיש תביעת מזונות על־מנת לקבוע מה גובה המזונות שייקבעו. 

מספר תיק: 28880-03-24

פרטי המקרה: אישה שחלתה בסרטן תבעה את עיריית אשקלון ואת מנורה מבטחים פנסיה וגמל, לאחר שמנורה סירבה לשלם לה קצבת נכות. האישה הצטרפה לקרן הפנסיה בשנת 1999. בהמשך החלה לעבוד בעיריית אשקלון. היא הפקידה כספים במשך 215 חודשים, עד שהעירייה הפסיקה את ההפקדות לקרן בתקופה שבה שהתה בשמירת הריון, בחופשת לידה ובחל"ת, למשך שמונה חודשים בין פברואר לספטמבר 2022.

בספטמבר היא שבה לעבודה, ובאותו חודש גילתה כי חלתה בסרטן, ולא יכלה לעבוד. כשפנתה למנורה לקבל קצבת נכות, גילתה כי צורפה מחדש לביטוח באוקטובר 2022. מנורה דחתה את בקשתה בטענה כי המחלה החלה לפני הצטרפותה המחודשת, ולא הספיקה לצבור 60 חודשי חברות רצופים כנדרש. העירייה והקרן הטילו אחריות זו על זו והעלו טענות לאשם תורם של העובדת.

נשיא בית הדין לעבודה בבאר שבע, השופט צבי פרנקל, פסק בבקשה לסעד זמני כי קרן הפנסיה והעירייה ישלמו באופן שווה את קצבת הנכות בגובה של כ־10,000 שקל בחודש. נקבע כי הסכום ישולם עד להחלמתה של העובדת מהמחלה וחזרתה לעבודה, או עד למתן פסק דין בהליך העיקרי.

בית הדין קבע כי מנורה מבטחים לא עמדה בחובתה לגילוי ותום־לב במקרים שבהם עלול להיגרם נזק למבוטח עקב הפסקת ההפקדות. הקרן מחויבת להודיע לו כי צפויה פגיעה בכיסוי הביטוחי ולוודא שקיבל את ההודעה. מנורה לא הוכיחה כי שלחה הודעה כנדרש.

נקבע כי הקרן הייתה צריכה לפנות לעובדת בחודש הראשון שבו הופסקו התשלומים, ופעם נוספת שלושה חודשים לאחר מכן, ורק אז ניתן היה לבטל את חברות העובדת. עוד נקבע כי מנורה התרשלה לכאורה, מאחר שלא הגישה תביעה נגד העירייה ולא פנתה לממונה על שוק ההון שיטיל עיצום כספי, אלא הסתפקה במכתב לעירייה.

לגבי העירייה נקבע כי היא הפרה לכאורה את חובתה בכך שהפסיקה להפקיד מסיבה לא ידועה. העירייה העבירה תשלומים רטרואקטיביים לקרן ושילמה לעובדת פיצוי חודשי חלקי.

את האישה ייצג עו"ד ברק מרזן ממשרד דויטש מרזן. את עיריית אשקלון ייצגו עורכי הדין מיכל פרידמן ואסף ברנזון, ואת מנורה ייצג עו"ד מתן דביר. מנורה מבטחים הגישה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

משמעות הפסיקה: קרן הפנסיה מחויבת להודיע למבוטח אם הוא עומד להיפגע כתוצאה מהפסקת הפקדות ולוודא כי קיבל את ההודעה. 

מספר תיק: 39257-11-23

פרטי המקרה: סודי פופלין ושלמה ביטרמן הקימו לפני 25 שנים את חברת סיאט ביודיאגנוסטיקה, העוסקת במוצרים רפואיים. השניים החזיקו במניות באופן שווה. ב־2015, בשל משבר שאליו נקלע פופלין, חתמו על הסכם שלפיו מניותיו יימכרו לביטרמן תמורת למעלה ממיליון שקל.

חמש שנים לאחר מכן ביקש פופלין לרכוש בחזרה את המניות, וטען כי הייתה הסכמה נוספת בעל־פה, שלפיה בחלוף המשבר, הוא יהיה זכאי לרכוש אותן בחזרה בתמורה להשבת הסכום ששולם עבורן. ביטרמן הכחיש את ההסכמה וטען כי הסכם המכר משקף את כל ההסכמות שגובשו.

מחלוקת זו הובאה לפתחו של סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט רון סוקול. פופלין הציג עדות של עורך דין שהיה נוכח בחתימת ההסכם וכן הקלטת שיחה בין הצדדים לאחר החתימה.

השופט סוקול דחה את התביעה והסתמך על כך שבשום מסמך מאלה שנחתמו בין הצדדים אין התייחסות להסכמה זו. התנאים לקיום הסכם בדיני חוזים הם: גמירות־דעת ומסוימות. מבחן גמירות־הדעת בוחן האם התקיים מפגש רצונות להתקשר בעסקה מחייבת, שתנאיה העיקריים ידועים ומוסכמים. מבחן המסוימות בודק האם הפרטים המהותיים בעסקה מוסכמים והועלו על הכתב, כגון תנאי העסקה וזמני התשלום.

השופט קבע כי עדות עורך הדין שנכח בחתימה לא הייתה חד־משמעית, ולכן לא ניתן להסיק ממנה כי התקיימו התנאים. נקבע כי מאחר שההסכמה שתיאר לא כללה פרטים מהותיים, היא אינה מלמדת על הסכמה מחייבת. באשר לשיחה מוקלטת בין הצדדים שהתקיימה מספר חודשים אחרי החתימה, נקבע כי לא ניתן להסיק ממנה שפופלין יוכל לחזור להיות בעל מניות בחברה.

השופט קבע כי כאשר צדדים כרתו ביניהם הסכם מחייב בכתב, חזקה שהוא ממצה את ההסכמות שאליהן הגיעו. מי שטוען לקיומה של הסכמה נוספת בעל־פה, הנטל עליו להוכיח זאת, והתובע לא הצליח לעשות כן. 

את הנתבע ייצג עו"ד אייל בר אליעזר, שותף מנהל בבלטר גוט אלוני, ועו"ד קרין דיאמנט פורת. את התובע ייצג עו"ד רז מנגל, שמסר כי בדעת מרשו לנקוט כל הליך שיסייע לו להיטיב את נזקיו.

משמעות הפסיקה: כדי להוכיח קיומו של הסכם יש להוכיח כי הייתה הסכמה לעסקה מחייבת ומיידית הכוללת את הפרטים החיוניים והמהותיים לעסקה. 

מספר תיק: 7455-03-21