ילדים חוצים את הכביש בירושלים. יצאו מהבית באוגוסט? / צילום: רפי קוץ
טקס סיום בית הספר היסודי של הבן הקטן שלי נערך השבוע. ראש העיר, אותה העיר שכולם אוהבים להקניט שכלל איננה קיימת, אמר בגאווה ש"הילדים הללו הם דור העתיד", וגרם לי ובוודאי לעוד רבים אחרים לתהות לאיזה עתיד בכלל מובילים אותם. זו פעם ראשונה מזה שנות דור שאנחנו לא מייחלים שיהיה להם טוב יותר משהיה לנו (בהכללה כמובן), כמו שאנחנו נהנינו מרווחה ומביטחון אישי ולאומי גדולים יותר מהדור שלפנינו, אלא בעיקר מתפללים ומקווים שהקטנים הללו יתבגרו ויחזיקו מעמד. שיהיה להם טוב כמו שהיה פה עד לאחרונה. רק לא גרוע יותר.
● לוחמי השייטת רכשו לעצמם 200 קסדות במלחמה. ואז הכל הסתבך
● המומחים מאשרים: משק החשמל בישראל לא מוכן למלחמה ממושכת
● ההכנסות יגדלו, הביטחון האנרגטי יצטמצם: יצוא הגז בדרך להתרחב
זו לא פסימיות (או מרמור - נקדים את הטוקבקיסט הראשון), אלא יותר ריאליזם מפוקח. כמאמר הבדיחה העצובה, "לפעמים פסימי הוא אופטימי עם ניסיון". בכל אספקט שתבחרו, כלכלית, חברתית, ביטחונית וסביבתית, האופק של ילדי ישראל אפור למדי. ואני לא מדבר על בני 18 והלאה, שברור שנכונו להם שנים קשות (תשאלו את שני הילדים הבוגרים שלי, שכבר 8 חודשים מנסים ללמוד ולחיות בין שירות מילואים אחד למשנהו, וכשאין כמעט צעיר או צעירה שלא מכירים קורבנות מלחמה וטבח בני גילם). בדיוק במקביל לטקס בבית הספר, אגב, הכנסת אישרה את הארכת שירות המילואים בעוד שנה.
הכל על גבם
כלכלית, הילדים הללו, שכל כך דאגנו איזה מערכת גב תהיה לילקוט שלהם, סוחבים על הגב הוצאות מלחמה בסך 250 מיליארד שקל. בינתיים. כמעט פעמיים העלות להקמת המטרו התת-קרקעי בגוש דן. ובהינתן שהריבית לא תחזור להיות אפסית בקרוב, מדובר בעלות חוב גבוהה בהרבה. הם יצטרכו לשלם פרוסה אחר פרוסה, במקום שהמיליארדים הללו ילכו לשיפור ולמימון החיים עצמם. איך שלא תסובבו את זה, הילדים הללו ישלמו הרבה יותר מס ויקבלו הרבה פחות שירותים. תוסיפו לזה את המשבר האדיר בתשתיות שאנחנו סוחבים שנים (אפרופו הדיון על אספקת החשמל, שמצטרף למחדל תשתיות התחבורה, התעופה, הביוב ועוד), ואת החובה להשקיע מאות מיליארדים רק כדי ליישר קו עם מדינות העולם.
חברתית, השבטיות הישראלית מידרדרת. אולי ביחד ננצח, אבל בינתיים אנחנו מפסידים כל מגזר לבד. כשהילדים הללו יהיו מבוגרים, רבע או שליש מאזרחי המדינה יהיו חרדים. אם הציבור הזה לא יתגייס בהיקף גדול, אנשיו לא יצטרכו יותר לאיים או לחסום שום כביש במחאה. גם כי יהיה להם כבר כוח פוליטי ענק לעשות ככל העולה על רוחם, ובעיקר כי ממילא לא נצליח לממן את גידול האוכלוסייה בזמן שהמגזר היצרני נשחק, סוחב עוד מגזרים על הגב.
ביטחונית, ברור שהאשליה נגמרה. השעון שהוצב בכיכר המרכזית באיראן בשנת 2017 וספר לאחור את הזמן "להשמדת ישראל" עד ינואר 2040, נראה הרבה פחות כמו קוריוז והרבה יותר כמו תוכנית סדורה. ואפילו לא ברור מה זה אומר מבחינת ישראל עצמה, חוץ מתוספת קבועה ומייאשת של תקציבים עבור מכונות מלחמה, ועם הכרה ברורה שמצלמות לא יספיקו בשמירה על הגדרות והבתים שלנו.
גם על המשבר האקלימי והסביבתי לא ממש צריך להרחיב. ברור שהילדים שלנו יסבלו יותר ביולי אוגוסט, ואפילו לא בטוח שיהיה להם די חשמל או כסף לא לצאת מהמזגן.
ואם צרת רבים מנחמת מישהו, החשש שהגענו לשיא - ומעתה והלאה יהיה פחות בטוח כלכלית, חברתית, סביבתית - משותף כרגע לרבות ממדינות העולם. תחושה כללית שהמערב המפותח איבד כיוון, והרבה כוחות רעים מזהים חולשה.
צריך להתאפס
זו לא קריאה לייאוש, אלא להתאפס על עצמנו בדחיפות ולחזור למסלול הנכון. לא ממש מזמן, היה פה הרבה יותר גרוע. משבר חברתי? חמישה שבועות אחרי האופוריה הגדולה של הכרזת המדינה - בזמן שישראל הייתה בעיצומה של מלחמה קיומית מול אויבים מבחוץ (וגם אז ידעו כולם שרק ביחד ננצח) - יהודים ירו ביהודים מול חופי תל אביב. קצת אחר כך, המלחמה גררה משטר צנע כואב וקשה במיוחד. אבל הבנו שאין ברירה, יצאנו מזה והקמנו מדינה מפוארת. שילוב של הנהגה נחושה וציבור שמתעשת ומבין את גודל השעה. ואם לא בשבילנו, אז עבור 1.1 מיליון הילדים שיוצאים לחופש בשבוע הבא.
כוכבי השבוע
מצוין: ענקיות הטכנולוגיה שמות את הכסף על ישראל
גוגל חתמה השבוע על הסכם שכירות של 20 קומות, שליש ממגדל ToHa שמוקם כעת בכניסה לתל אביב, בעסקה של כמיליארד שקל ל-10 שנים. פייסבוק שכרה לא מזמן 20 קומות במגדל לנדמרק בשרונה, לא רחוק משם. גב ים ממשיכה בהקמת מגדל משרדים בן 30 קומות בהרצליה פיתוח עבור אפל, שכבר שוכרת ממנה עשרות אלפי מ"ר בסביבה. וזו רק רשימה חלקית.
בתוך ים החרמות והדכדוך מסביב, כשבאינספור מדינות מוסתים ומסיתים נגד מדינת ישראל הנמצאת במלחמה קשה וצודקת, והצפון והדרום עדיין סופגים טילים מדי יום, מדובר בבשורות חשובות ומרגשות. ענקיות הטכנולוגיה, שבעצמן מתמודדות מבית עם לא מעט קריאות נגד ישראל, מאמינות בנו אולי יותר ממה שאנחנו מאמינים בעצמנו. זו לא רק הצהרה סמלית שמדינת ישראל פה בשביל להישאר, אלא החלטה לשים על זה מיליארדי דולרים.
בלתי־מספיק: גם כשיעבור החושך, אין מי שידליק את האור
הקרבות בצמרת ענף החשמל כיכבו השבוע. שאול גולדשטיין מנכ"ל נגה, החברה הממשלתית שהוקמה לפני שנתיים וחצי ואחראית לניהול מערכת החשמל, אמר כי "אנחנו לא מוכנים למלחמה אמיתית. אחרי 72 שעות בלי חשמל אי אפשר יהיה לגור כאן". מאז הוא הספיק לחזור בו, מה שלא הפריע לדירקטוריון לדון בהדחתו. שר האנרגיה אלי כהן ומנכ"ל חברת החשמל מאיר שפיגלר הבהירו שבעצם גולדשטיין הוא הבעיה.
ועזבו את השאלה החשובה מי צודק, נדמה כי הקונטקסט האמיתי במריבה התורנית היא רק עבור דוח המבקר או ועדת החקירה שעוד יגיעו. לא חשוב כמה זמן תהיה פה חלילה עלטה, ועד כמה הסבלנות ואורך הרוח שלנו יחזיקו מעמד, ביום שאחרי נמשיך לראות גלגול האשמות מושלם. מנגה למשרד האנרגיה, ממנה לחברת החשמל, וחוזר חלילה. גם בכל הנוגע לחשמל, הכי נוח כשאין סמכות, אין ראש אחד, וכמובן שאין אשמה.