השר גולדקנופף מבקר באדמות היישוב תילה / צילום: יח''צ
מקרה מוזר אירע בתחילת השבוע. הממשלה אישרה הקמת עיר חדשה בישראל, 10 קילומטר צפונית לבאר שבע, אבל אף אחד לא רצה קרדיט. לא ראש הממשלה נתניהו, שאוהב להצטלם בהנחות אבני פינה, ואפילו לא שר הפנים משה ארבל, שאחראי על הרשויות המקומיות ועל ועדות התכנון. מספיק להיזכר בשרת הפנים הקודמת איילת שקד, שהזדרזה לחגוג כל אבן דרך קטנטנה באישור עוד יישוב בארץ ישראל. אז עיר גדולה, כ-4,000 דונם, שתכלול כבר בשלב ראשון 80 אלף תושבים?
● 20 הקומות בצומת יגאל אלון שמלמדות על מצב שוק הנדל"ן בתל אביב
● שאלות ותשובות | כל מה שצריך לדעת על החוק החדש שמסעיר את ענף הנדל"ן
במקום חגיגות, יצאה רק הודעה: "ממשלת ישראל אישרה את הצעת שר הבינוי והשיכון, הרב יצחק גולדקנופף, להקמת עיר חדשה בישראל, בשם תילה". גולדקנופף היה השר היחיד שתרם ציטוט ("מדובר ביום היסטורי"). דרך לא ממש אלגנטית לרמוז שמדובר בעיקר באתנן פוליטי, שמוטב שלא להתגאות בו. עיר חדשה, חרדית, שעדיף שלא נדבר עליה יותר מדי.
ולא בגלל שלא צריך לקדם פתרונות דיור גם לחרדים. מדובר בציבור שסובל ממצוקת דיור לא פחותה מזו של הציבור הכללי. אבל הדרך אל היעד נראית עקומה וסלקטיבית מאי פעם. לא בכדי, נראה שנתניהו מעדיף שנדבר אפילו על חוק הגיוס שמקדמת הממשלה, ודאי כאשר שר השיכון גם יכול לנופף בכך שהציבור החרדי משליך עליו אבנים בגינו, במקום שנשים לב מה קורה במוסדות התכנון, ממש מתחת לאף. ההתמקדות יוצאת הדופן בפתרונות לציבור החרדי כוללת עשרות אלפי דירות חדשות ביישובים חדשים - כסיף ליד ערד (שאף חרדי לא באמת רוצה לבוא אליה, מה שמסביר למה היא מתקדמת בקצב צב וראשי המגזר דוחפים לפתרונות אחרים), מערב קרית גת (שכבר זכתה לסבסוד של דירות מוזלות בקרוב למיליארד שקל, בתכנון שהומר לציבור החרדי בלבד), תימורים ליד קרית מלאכי (שם עדיין נאבקת מועצת באר טוביה בתוכנית, שתגרע משטחה) ותילה החדשה.
הרכב חסר ונוח
כל זה קורה, כאשר לפני כמעט שני עשורים החליטה המועצה הארצית לתכנון ובנייה, המוסד שאחראי על מדיניות התכנון, כי "יש להימנע, למעט במקרים חריגים ומיוחדים, מהקמת יישובים חדשים". אבל המועצה החשובה הזו, שנתפרה מימים ימימה בהרכב ייחודי שאמור היה להשאיר אותה מקצועית ומאוזנת - שליש חברי ממשלה, שליש ראשי רשויות מקומיות, שליש אנשי מקצוע מעולמות התכנון ועוד - אינה ממלאת את יעודה. גם בגלל שלפוליטיקאים נוח שהיא בהרכב חסר, וגם בגלל שרבים מאנשי המקצוע שמונו אליה הבינו מאיזה צד מרוחה החמאה (חלקם מראש נבחרו בשל כך).
זו גם הסיבה שבפרוטוקולים של הדיונים להקמת תילה מוצאים התנגדות נחרצת מקיר לקיר, במיוחד של אנשי המקצוע ושל ראשי היישובים בסביבה, שלא הפריעה לאישור להתקבל ברוב של 14 מול 7 (11 חברים היו חסרים בדיון המכריע). במשרד השיכון ציינו השבוע כי "הקמת העיר צפויה לחזק את הפריפריה הגיאוגרפית בנגב, לעודד הגירה מהמרכז לנגב, וליצור מסה קריטית של אוכלוסייה, תוך שימוש נכון בנגישות תחבורתית לתשתיות כבישים ורכבות". כל משפט יותר מסולף ומוטעה מקודמו. הפריפריה לא תתחזק עם עוד אוכלוסיה חלשה שתגיע אליה. ההגירה השלילית מבאר שבע ומיישובים אחרים לא צפויה להשתנות. וגם הרכבת, שכעת תעצור גם בתילה, רק תתעכב עוד קצת בדרכה האיטית לבאר שבע. וכמובן שאחרי 7 באוקטובר, כשהקופה הציבורית ריקה וההוצאות אדירות, יישוב חדש ידרוש הוצאות עתק ולא יסייע לאתר תקציבים נוספים לחיזוק הנגב (מה שעמד בין השאר בבסיס ההתנגדות העזה של פקידי האוצר).
"כל היישובים ייפגעו"
בזמנו זעק ראש עיריית באר שבע רוביק דנילוביץ', בניסיון לעצור את אישור העיר החדשה: "לשום דבר אין תכנון אסטרטגי. כל ראשי הממשלות בשנים האחרונות הכריזו שבאר שבע צריכה להגיע לחצי מיליון תושבים, ואתם עושים הכל כדי רק לרוקן אותה. הכל אתם עושים בדיוק הפוך. ואני מזהיר, יש פרוטוקול, זה מוקלט, זה יפגע בכל היישובים בסביבה. באר שבע חלשה? כל היישובים יהיו חלשים. באר שבע לא תצליח להכיל ולתת שירותים טובים איכותיים לכל המטרופולין? כל המטרופולין ידשדש ובסוף יקרוס". פשוט ועצוב.
בשורה תחתונה, לא מדובר בסיפור של עיר, גדולה או קטנה. זו דאגה גדולה בהרבה למצבו של הגוף התכנוני הכי חשוב כאן. מרבים לדבר על הכרסום הפוליטי בתקשורת או במגזר הציבורי, אבל לא פחות מדאיג שגם במבצר התכנון, הפוליטיקה הופכת כמעט לחזות הכל.
כוכבי השבוע
מצוין: מדינה יהודית בלי רבנים ראשיים
השבוע, לראשונה מאז הקמת המדינה (ועוד הרבה קודם), לא היו רבנים ראשיים מכהנים במדינת ישראל. גדלתי וגודלתי על חשיבות וסמליות המוסד הזה ועל תפארת הרבנים הראשונים, כמו הרב קוק והרב הרצוג, אבל אנחנו מזמן לא שם. את הקדושה והייצוגיות הממלכתית החלפנו במאבקים אישיים ובחישה של בעלי אינטרסים. מי שקבע והוביל את הבחירות היו פוליטיקאים חרדים, שנהנו להציב בראש המדינה רבנים לא ממלכתיים ולא ציוניים. כשזה המצב, כל מי שטובת המדינה, היהדות והרבנות לנגד עיניו מוכרח להשתכנע שעדיף בלעדיהם. ומה עם המנגנון הגדול שהם אחראים עליו? נסתדר. יצא הפסדנו בשכרנו.
וכשימונו רבנים חדשים, אחד אשכנזי ואחד ספרדי, כי מוכרחים להמשיך להנציח גזענות, תזכרו שזה קורה משיקולים פוליטיים בלבד. כל עוד לא משנים את השיטה, אין לה שום קשר לתורה או ליהדות.
בלתי־מספיק: חוסר המקום בבתי כלא הוא אותו מחדל מוכר
שחרור עצורים פלסטינים מפאת חוסר מקום בבתי הכלא הוא רק עוד דוגמה אחת, מקוממת אבל מאוד אופיינית, של משבר המשילות. ראייה קצרת טווח של ממשלות ישראל. לא רק זו האחרונה, אלא של כל אלה שהיו פה בעשורים האחרונים.
מישהו מעלה על דעתו לתכנן, לממן ולהקים בית סוהר, שיהיה מוכן רק בעוד 5-10 שנים לפחות, כלומר בימי הממשלה הבאה ואולי זו שאחריה? על אחת כמה וכמה כשתקציבים עבור רווחת אסירים לא נראים אף פעם טוב פוליטית. ואם מדובר בבית סוהר חדש, גם צריך לריב עם ראש הרשות המקומית שהוא יוקם בחצר האחורית שלה.
אז הפעם זה בית כלא, אבל זהו בדיוק אותו מחדל שישאיר אותנו בעוד לא הרבה זמן ללא חשמל, ללא שדה תעופה, ללא ביוב, ללא תחבורה ציבורית יעילה וכו'. כשנסיים עם הדחוף והפופוליסטי, נגיע לטפל גם בהם.