מפעל נשר - מלט רמלה / צילום: תמר מצפי
מונופול שנותן הנחות גבוהות ללקוחות גדולים עשוי לפגוע בדיני התחרות - כך קבע היום בית המשפט המחוזי מרכז בלוד. ההחלטה, הנפרשת על פני 100 עמודים, ניתנה בהליך שאיחד תובענה ייצוגית ותביעה כספית אזרחית שהוגשו בשנת 2015 נגד חברת נשר, והוא עסק בתקופה שבה החברה הייתה יצרנית המלט היחידה בישראל.
הרקע לדברים הוא הנחות שהעניקה נשר החל משנת 2002, שניתנו בנוסף לאלה שנקובות בצו הפיקוח על המחירים, ללקוחותיה הגדולים, אשר מסתכמות על־פי בית המשפט במיליוני שקלים. זאת, בעוד שלקוחות קטנים לא קיבלו הנחות כאלה.
את התביעה הכספית הגישה חברת אביעד בטון, שטענה כי נשר העניקה הנחות ניכרות במלט לשני לקוחותיה הגדולים, יצרניות הבטון רדימיקס והנסון, המצויות בשליטה או באחזקה של יצרניות מלט מהגדולות בעולם. הטעם להנחות, נטען בתביעה, הוא כדי שהיצרניות הללו לא ייבאו מלט מחו"ל, דבר שיגדיל את התחרות במשק ויפגע ברווחיות שלה. אביעד בטון, מנגד, לא נהנתה מהנחות דומות, והיא טענה כי בכך נפגעה היכולת שלה עצמה להתחרות ביצרניות הללו, מהטעם שהיא משלמת הרבה יותר מהן עבור מלט. התביעה של אביעד הוגשה לפי חוק התחרות, והחברה טענה כי נגרמו לה נזקים בהיקף של כ-127 מיליון שקל.
את התובענה הייצוגית הגישה תנועת הצלחה, בשם כל מי שרכש בישראל מלט או מוצרי מלט מ"הנפגעים הישירים" (כלומר, אלה שלא קיבלו הנחות מנשר) או מלקוחותיהם במורד שרשרת הייצור, קרי הנפגעים העקיפים. הטענה הייתה כי תוספת העלות נגרמה עקב אפליה וגולגלה לצרכנים. גם התובענה הייצוגית הוגשה מכוח חוק התחרות.
מאז אוחדו התיקים, ניתנו בהליך שורה של החלטות, בהן החלטה דיונית אחת, עוד מהימים בהם ישב עופר גרוסקופף בבית המשפט המחוזי, שקבעה כי ההכרעה שתינתן בהליך המאוחד היא זו שנוגעת לאחריות בלבד של נשר, ולא לגובה הנזק. בכך, הכריע כעת השופט יחזקאל קינר, שקיבל לידיו את התיק.
ההחלטה של קינר כוללת קביעות שונות הנוגעות לאיסור החל על מונופול לנצל את מעמדו לרעה, ונקבע בה, למשל, כי הנחת כמות היא הנחה מקובלת, גם כאשר ניתנת על־ידי מונופול, וכי לא די בקיומו של פער בין המחירים שניתנים ללקוח גדול לקטן על־מנת לקבוע כי היתרון שניתן ללקוח הגדול הוא בלתי־הוגן, שכן על כל מקרה להיבחן לגופו. אולם, כאשר נבחן המקרה של נשר, נקבע כי זו הפרה את חוק התחרות.
"בית המשפט קבע שמונופול אינו רשאי לקנות תחרות בכסף"
בית המשפט קבע כי נשר העניקה תנאים מועדפים לרדימיקס והנסון, ובכך ניצלה לרעה את מעמדה בשוק, באופן שעלול היה להפחית את התחרות או לפגוע בציבור, וחייב אותה בתשלום הוצאות משפט בסך של 100 אלף שקלים לאביעד ולהצלחה. כעת, עם פרישתו של השופט קינר, ינותבו התיקים לשופטים אחרים שיכריעו בהמשך הטיפול בהם - אומדן הנזק במקרה של אביעד ובמקרה של הצלחה, וכן הפיצוי שיינתן, אם יינתן, לציבור. קיימת, כמובן, האפשרות כי נשר תגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון. אם תוגש, סביר כי הטיפול בתיקים בבית המשפט המחוזי יעוכב עד להכרעה בה.
את הצלחה ייצגו עוה"ד אורי ברעם ויעקב סבו, את אביעד תעשיות ייצגו עוה"ד דרור שטרום, גל רוזנט, רן כרמי ואלישע הרלב, ואת נשר ייצגו עוה"ד איל רוזובסקי, גיורא ארדינסט, דן סלע, טל ארד, דורון לוי ואפרת רוזנר.
מהצלחה נמסר כי "החלטה זו צפויה להשפיע על התנהלותן של חברות דומיננטיות נוספות במשק הישראלי, ולקדם תחרות הוגנת יותר לטובת הצרכנים. היא מהווה אבן דרך משמעותית במאבק נגד ניצול לרעה של כוח מונופוליסטי, ומסמנת כיוון ברור לעתיד התחרות במשק הישראלי. מדובר בהליך הנמשך שנים רבות וכעת יעבור לשלב הדיון בהיקף הנזק לציבור ובאופן הפיצוי שיינתן לו".
עו"ד דרור שטרום (לשעבר הממונה על התחרות) ועו"ד גל רוזנט, ראש תחום תחרות במשרד ברנע ג'פה לנדה, המייצגים את אביעד, מסרו: "מדובר בהחלטה תקדימית בדיני התחרות, המנתחת לראשונה לעומק את האיסור על בעל מונופולין להפלות בין לקוחותיו באופן הפוגע בתחרות. בית המשפט קבע שמונופול אינו רשאי לקנות תחרות בכסף, באמצעות מתן הנחות ללקוח העלול להתחרות בו, וכי הוא חייב להתנהל מול לקוחותיו באופן שקוף ואובייקטיבי.
"בית המשפט כאן עשה לא רק משפט, אלא גם צדק, שכן התברר כי מונופול המלט נשר היטיב במשך שנים ארוכות עם לקוחותיו הגדולים, כדי שלא ייבאו מלט לישראל ויתחרו בו. אגב כך, דרס המונופול את יצרני הבטון הקטנים, ובהם אביעד התובעת, ומנע מהם להציע בטון במחירים זולים ללקוחותיהם. מסמכיה הפנימיים של נשר אף לימדו כי הייתה מודעת לחלוטין לתוצאות מעשיה. מקרה זה מלמד שאין מקום להירתע מפני מיצוי הזכויות והטענות הצודקות גם מול גוף דורסני, מונופול אגרסיבי, כנשר".
מחברת נשר נמסר בתגובה: "התביעה נשוא ההחלטה המשפטית הוגשה לפני כעשור שנים ונוגעת להנחות שהוענקו ללקוחות לפני כ-15 שנים ויותר.
הסביבה העסקית והרגולטורית הייתה אז שונה בתכלית מזו קיימת כיום. על אף שנשר הוגדרה מונופול באותה תקופה, מחיריה לא היוו חסם ולא מנעו תחרות עזה מצד יצרניות מלט, בעיקר מטורקיה. למעשה, בשל יבוא המלט המאסיבי לישראל ולאחר ששניים משלושת מפעלי המלט שפעלו בישראל בעבר נסגרו -הוסרה מעל נשר עוד בשנת 2020 הגדרת המונופול.
מדובר בתביעה שהוגשה לפני כעשור והדיונים בבית המשפט נסתיימו כבר לפני כמעט 6 שנים ומשכך, נלמד את ההחלטה ונפעל בהתאם.
מפעל נשר נותר כיום המפעל האחרון והיחיד בישראל לייצור מלט, כאשר שוק המלט הישראלי נשען ברובו על ייבוא מטורקיה, ירדן ומצרים. עובדה משמעותית זו מתחדדת אף יותר בימים אלה, בהם יש צורך ממשי להבטיח עצמאות, זמינות ורציפות של משאב אסטרטגי זה למדינת ישראל ולתושביה. גם בעת בה המפעל היצרני היחיד בישראל נאבק לשמור על רציפות ייצור, על אף אתגרי המלחמה, וברקע החרם הטורקי, הפחיתה נשר את מחירי המכירה שלה פעמיים בחודשים החולפים, ובעקבות הודעת החרם, אף הודיעה כי תקפיא את מחירי המלט תוצרת ישראל״.