להגדרות הציונים לחצו כאן
נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד
לאחרונה השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מפעיל לחצים שעומדים לרשותו כדי להיות חלק מהקבינט המצומצם. העבר הבעייתי שלו, שכולל הרשעה בתמיכה בטרור, עורר חשש. המגיש עופר חדד שאל בקשת 12 לדעתו של שר החקלאות אבי דיכטר, שכיהן בעבר כראש השב"כ, על הכנסת בן גביר "לקודש־הקודשים של הביטחון הישראלי". לדיכטר הייתה תשובה: "בכנסת ובממשלה אין בדיקה ביטחונית למי שנכנס לא לוועדת החוץ והביטחון ולא לקבינט הביטחוני", הוא אמר. "אגב, היו חברי כנסת ערבים בוועדת החוץ והביטחון".
● המשרוקית | האם ממשלת בנט־לפיד עצרה את הכסף הקטארי לחמאס?
● המשרוקית | האם הממשלה מעבירה כספים קואליציוניים למשרד שפורק?
● המשרוקית | האם יש עתיד היא הסיעה עם הנוכחות המעטה ביותר בכנסת?
נשים בצד את ההשוואה הרחוקה ממושלמת בין בן גביר לבין חברי הכנסת הערבים - האם דיכטר צודק? נתחיל בכך שאכן, למרות שחלק מדיוני ועדת החוץ והביטחון הם חסויים, לא נדרש מחבריה להחזיק בסיווג ביטחוני. עם זאת, נציין כי ב־2017 עברה החלטה של ועדת הכנסת שדורשת מחברי הוועדה חתימה על מסמך סודיות.
אבל לשאלה היותר גדולה: האם חברי כנסת ערבים כיהנו בוועדה? מטבע הדברים, הכוונה של דיכטר הייתה לחברי כנסת הערבים מהמפלגות הלא ציוניות, כלומר אלו שבעבר הרכיבו את הרשימה המשותפת ושנטען נגדם שהם בעייתיים לביטחון המדינה. ניתן למצוא שניים כאלו בתולדות המדינה: האשם מחאמיד (רע"ם) וטלב אלסאנע (רע"ם־תע"ל).
מחאמיד כיהן כחבר הוועדה בכנסת ה־15, בין 1999 ל־2003. עם זאת, לדבריו הוא לא נחשף לכל המידע: "כאשר אני חבר ועדת החוץ והביטחון, מוצאת המערכת הרבה דרכים כדי לעקוף אותי", הוא טען ב־2000. "אם אני מביא לוועדה נושא לטיפול, הוא עובר לאחת מוועדות המשנה, ואז אני כמו כל חבר בוועדה, שומע עליו בתקשורת". לפי אתר הכנסת, מחאמיד לא היה חבר בוועדות המשנה, בהן מתנהלים חלק מהדיונים הרגישים ביותר. עם זאת, החיסיון על חלק מוועדות המשנה כה חמור שגם הרכבן חסוי מהציבור. לכן, לא ניתן לשלול לחלוטין שהוא כיהן באחת מהן למרות הכל.
אלסאנע כיהן בוועדת החוץ והביטחון הזמנית בכנסת ה־17 שנבחרה ב־2006, שקמה כדי לאפשר את העבודה הדחופה שלה עד להקמת הממשלה ה־31. לאחר שהוא נפגש עם חברי חמאס ממזרח ירושלים שתושבותם הייתה אמורה להישלל, היו ניסיונות כושלים להדיחו מהוועדה. לכן היו"ר יובל שטייניץ ביטל דיון בנוכחות הרמטכ"ל, כדי שאלסאנע לא ינכח בו. כשהוקמה הוועדה הקבועה, לא ניתן בה מקום לאף ח"כ מהמפלגות הערביות.
לפי ד"ר חן פרידברג, עמיתת מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה באוניברסיטת אריאל, "ככלל חברי הכנסת מהמפלגות הערביות לא חברים בוועדת החוץ והביטחון, והשאלה היא אם זה קורה כתוצאה מזה שמדירים אותם או שהם בעצמם לא רוצים". לפי דברים שח"כ אחמד טיבי אמר ב־2019, כבר הוצעו למפלגות אלו מקומות בוועדת החוץ והביטחון בעבר, אך הן העדיפו לשבת בוועדת הכספים.
בשורה התחתונה: האם ח"כים ערבים היו חברים בוועדת החוץ והביטחון? כן, אבל. אכן היו שני מקרים בהם ח"כים מהמפלגות הערביות היו חברים בוועדה, אך הם לא ישבו בוועדות המשנה בהן מתקיימים הדיונים המסווגים ביותר.
תחקיר: אוריה בר־מאיר
לבדיקה המלאה לחצו כאן
שם: אבי דיכטר
מפלגה: הליכוד
תוכנית: מהדורה מוקדמת, קשת 12
תאריך: 9.7.24
ציטוט: "היו חברי כנסת ערבים בוועדת החוץ והביטחון"
ציון: כן, אבל
על רקע דרישותיו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר להיכלל בקבינט המלחמה המצומצם, שר החקלאות אבי דיכטר התראיין לקשת 12 (הריאיון אינו זמין ברשת). הוא נשאל אם כראש השב"כ לשעבר, שייתכן שאף ביצע מעקבים אחר בן גביר בזמנו, ראוי שבן גביר ייכנס "לקודש הקודשים של הביטחון הישראלי". דיכטר השיב: "אל"ף, הוא נמצא בקודש הקודשים, הוא חבר קבינט. כמו שאתה יודע, בכנסת ובממשלה אין בדיקה ביטחונית למי שנכנס לא לוועדת חוץ וביטחון ולא לקבינט הביטחוני. אלה הכללים במדינת ישראל, אלה החוקים במדינת ישראל, ולכן גם בן גביר ובעצם כל אחד אחר - אגב, היו חברי כנסת ערבים בוועדת החוץ והביטחון".
לצורך הכנת הבדיקה נעזרנו בבדיקה קודמת בנושא. ועדת החוץ והביטחון, על-פי הגדרתה בתקנון הכנסת, עוסקת ב"מדיניות חוץ של המדינה, כוחותיה המזוינים וביטחונה", והיא דנה בין השאר בחוקים, צווים ותקנות הנוגעים לחוץ וביטחון. בשל הנושאים הרגישים בהם היא עוסקת, חלק מפרוטוקוליה לא מתפרסמים. מדובר באחת משתי הוועדות היחידות שמתכנסת, בהרכב זמני, עוד בטרם הושבעה ממשלה. הרכבן הסיעתי של ועדות הכנסת נקבע בהתאם לגודלן של הסיעות בכנסת, ומי שאחראית על קביעת הרכבי הוועדות היא הוועדה המסדרת. באופן כללי, הרכבי הוועדות הקבועות נקבעים לאחר השבעתה של ממשלה. עם זאת, כדי לאפשר לדון בנושאים דחופים, ניתן להקים ועדות זמניות לענייני כספים ולענייני חוץ וביטחון. אלו מכהנות מרגע השבעת הכנסת ועד להשבעת הממשלה וכינון ועדות קבועות.
לוועדת החוץ והביטחון הזמנית מוקצים עד 17 חברים, אותם הוועדה המסדרת מחלקת בין הסיעות. לאחר מכן, הסיעות בוחרות את חבריה לוועדה בהתאם למספר הנציגים שהוקצו לה. לאחר השבעת הממשלה, נבחר הרכבה של הוועדה הקבועה. לוועדה הזמנית סמכויות זהות לאלו של הוועדה הקבועה, אך מצופה ממנה לעסוק רק בעניינים דחופים. לפי מזכירות הוועדה, אין מעמידים בפני חברי הוועדה - הזמנית או הקבועה - תנאי סף שלא מוצגים בוועדות האחרות (לדוגמה, סיווג ביטחוני). זאת, למרות שחלק ניכר מדיוני הוועדה נשארים חסויים. עם זאת, לפי החלטה של ועדת הכנסת מ-2017, חברי הוועדה נדרשים לחתום על מסמך סודיות עם תחילת חברותם בה.
במהלך השנים נוצר נוהג של הקמת ועדות משנה בוועדת החוץ והביטחון, בהן נערכים דיונים בנושאים ממוקדים (למשל, מודיעין, מוכנות העורף וכו'). אין חובה להקים את ועדות המשנה האלו, ועל ועדת החוץ והביטחון להקים את ועדות המשנה האלו בכל כנסת מחדש. חלק מוועדות המשנה האלו הן סודיות, ולפי מזכירות הוועדה לא ניתן אפילו למסור את שמות חברי ועדות המשנה.
לפי היסטוריית הרכב הוועדה באתר הכנסת היו מספר מקרים בתולדות המדינה בהם חברי כנסת שאינם יהודים כיהנו בוועדה כחברים קבועים או כממלאי מקום. עם זאת, בחלק מהמקרים היה מדובר בחברי כנסת דרוזים ממפלגות ציוניות, כמו חמד עמאר (ישראל ביתנו) ומגלי והבה (התנועה), או למצער ממפלגה ציונית, כמו אבתיסאם מראענה ממפלגת העבודה שהייתה ממלאת מקום. ניתן להניח שדיכטר כיוון בדבריו למי שנתפשים כ"בעייתיים" יותר מבחינה ביטחונית, כלומר מהמפלגות הערביות הלא-ציוניות. בתולדותיה של מדינת ישראל, היו שני מקרים בהם חבר כנסת מטעם אחת המפלגות הללו היה חבר בוועדת החוץ והביטחון. הראשון הוא האשם מחאמיד (רע"מ), שהיה חבר הוועדה לאורכה של הכנסת ה-15 (1999-2003). השני הוא טלב אלסאנע (רע"מ-תע"ל), שהיה חבר הוועדה הזמנית בכנסת ה-17 (אפריל-מאי 2006).
למרות שמחאמיד היה חבר הוועדה במשך קרוב לארבע שנים, הוא לא מצא את עצמו כמי שיכול להשפיע במיוחד דרכה. בריאיון ל-ynet שנערך ב-2000 בנושא גיוס בני המגזר הערבי לצה"ל, הוא אמר: "לא מגייסים אותנו כי חושדים בנו. כאשר אני חבר ועדת חוץ וביטחון, מוצאת המערכת הרבה דרכים כדי לעקוף אותי. אם אני מביא לוועדה נושא לטיפול, הוא עובר לאחת מועדות המשנה, ואז אני כמו כל חבר בועדה, שומע עליו בתקשורת". לפי העמוד של ח"כ מחאמיד באתר הכנסת, הוא לא היה חבר בוועדות המשנה של ועדת החוץ והביטחון. עם זאת, בגלל החיסיון על הרכבי הוועדות הסודיות, אין באפשרותנו לקבוע באופן מוחלט שמחאמיד לא היה חבר באף אחת מהן. יש לציין שישנם גם חברי כנסת ממפלגות ציוניות שלא הצלחנו למצוא לגביהם מידע על חברות בוועדות המשנה, כמו משה ארנס (הליכוד) או שלמה בן-עמי (ישראל אחת), כשישבו בוועדה במקביל למחאמיד.
חברותו של טלב אלסאנע בוועדת החוץ והביטחון הזמנית נמשכה כחודש, והוא לא הוחלף בחבר אחר מסיעתו לאחר כינונה של הוועדה הקבועה. הכנסת ה-17 הושבעה ב-17 באפריל 2006. בכינונה של ועדת החוץ והביטחון הזמני, קיבלה סיעת רע"מ-תע"ל מקום בוועדה אותו קיבל ח"כ אלסאנע. באותו היום התבצע גם פיגוע תופת בתל-אביב. בתגובה, ביום למחרת הממשלה בראשות אהוד אולמרט קיבלה החלטה לשלול את תעודת התושב של שלושה חברים בפרלמנט הפלסטיני מטעם חמאס שהתגוררו במזרח ירושלים. חברי סיעת רע"מ-תע"ל מחו על הצעד, וביום למחרת קיימו פגישה עם שלושת חברי החמאס שתושבותם הייתה אמורה להישלל. בפגישה נכח גם אלסאנע.
הדבר עורר זעם רב בכנסת, וח"כ אפי איתם (האיחוד הלאומי-מפד"ל) כתב ליו"ר הוועדה המסדרת חיים רמון בדרישה שידיח את אלסאנע מהוועדה ושימנע את השתתפותה של סיעת רע"ם-תע"ל בהרכב הקבוע של ועדת החוץ והביטחון. רמון הבטיח לפעול בנושא. במקביל, יו"ר ועדת החוץ והביטחון הזמנית יובל שטייניץ ניסה לבצע שני מהלכים נגד חברותו של אלסאנע בוועדה: ראשית, פנה ליו"ר הכנסת הזמני שמעון פרס, בדרישה שיקים ועדת אתיקה זמנית שתאסור על אלסאנע השתתפות בישיבות הוועדה. שנית, בדק אפשרות לפזר את ועדת החוץ והביטחון הזמנית ולכנסה מחדש ללא אלסאנע. שני הצעדים לא צלחו, ואלסאנע אמר ש"אני אכנס לוועדה על אפו וחמתו של שטייניץ". לכן, שטייניץ הודיע על ביטול ישיבת ועדה עם הרמטכ"ל, כדי למנוע מאלסאנע להשתתף בדיון בנוכחותו. בסופו של דבר, ועדת החוץ והביטחון הקבועה החלה לכהן ב-15 במאי 2006, ועל חבריה לא נמנה אף אחד מחברי סיעת רע"מ-תע"ל.
שוחחנו עם ד"ר חן פרידברג, עמיתת מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה באוניברסיטת אריאל, שאמרה לנו: "ככלל חברי הכנסת מהמפלגות הערביות לא חברים בוועדת חוץ וביטחון, והשאלה היא אם זה קורה כתוצאה מזה שמדירים אותם או שהם בעצמם לא רוצים". ייתכן שתשובה ראשונית לכך ניתן למצוא בדברים שאמר ח"כ אחמד טיבי לקראת בחירות ספטמבר 2019 על האפשרות שחברי הרשימה המשותפת יהיו חברים בוועדת החוץ והביטחון: "אין בזה חידוש או קידום. הציעו לנו בשתי הקדנציות האחרונות והחלטתי לוותר על חוץ וביטחון לטובת ועדת הכספים שבה אני שולט יותר ועוזר יותר לחברה שלי".
לאור הציון שנבחר לא התבקשה תגובה מהשר דיכטר.
לסיכום, האם היו חברי כנסת ערבים בוועדת חוץ וביטחון? כן, אבל. אכן היו שני מקרים בהם חברי כנסת מהמפלגות שמרכיבות את הרשימה המשותפת היו חברים בוועדת החוץ והביטחון: האשם מחאמיד, שישב בוועדה לאורכה של הכנסת ה-15, וטלב אלסאנע, שהיה חבר הוועדה הזמנית בכנסת ה-17. עם זאת, שניהם לא ישבו בוועדות המשנה, בהן מתקיימים רבים מהדיונים המסווגים ביותר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.