משרדי חברת וסטו בתל אביב. בעיגול: יניב ברטלה, המנכ''ל לשעבר / צילום: יח''צ, מיטל וייזברג
בית המשפט המחוזי בתל אביב הכיר בשבוע שעבר בהסדר נושים בפרשת וסטו, שאושר בבית משפט בדלאוור, ארצות הברית. ההחלטה של סגן הנשיא חגי ברנר הייתה אמנם קצרה, אך מסמנת במובן מסוים את גבולות הגזרה בהליכי חדלות פירעון חוצי־אוקיינוסים: כבוד והכרה בנעשה בערכאות זרות, אך מבלי לפגוע בעקרונות הדין הישראלי.
ההליך בארה"ב ובישראל
וסטו היא קבוצת תאגידים שפעלה החל משנת 2018 בתחום הטכנולוגיה הפיננסית בענף הביטוח. היא הוקמה על ידי שלושה - יניב ברטלה, אלון ליפשיץ ובן ציקל, ובעקבות טענות לתרמית וזיוף מסמכים רחבי־היקף שבוצעו כלפי לקוחות, היא נחשפה לתביעות ענק ונקלעה לחדלות פירעון.
את המושכות בחברה תפסה הנהלה חדשה בראשותו של עמי בר לב, ובאוגוסט 2023 היא הגישה בבית משפט בדלאוור בקשה לפתיחת הליכים לפי פרק 11 לקוד פשיטת הרגל האמריקאי, המכונה בקיצור "צ'פטר 11". ישנם הבדלים משמעותיים בין אופיו של הליך חדלות הפירעון של חברות בישראל ובארצות הברית, שבאים לידי ביטוי בין היתר ביכולת המשך השליטה של הנהלת החברה בנעשה בה. בארצות הברית, החברה נשארת בכיסאה - בכפוף להסדרים שונים, כמו מעמד מיוחד שמוקנה לנושים, ולא קיים בישראל. בישראל, מנגד, ממונה נאמן, גורם עצמאי ונפרד מהחברה שהופך למנהל בפועל של הליך הפירוק או ההבראה שלה, ונתפס כשליחו של בית המשפט לתיק.
למחרת פתיחת ההליך בארצות הברית, פנתה וסטו לבית המשפט בישראל בבקשה להכיר בהליך האמריקאי כ"הליך זר משני" - כלומר שההליך העיקרי ינוהל בישראל. בקשתה התקבלה, אולם בקשה אחרת שהגישה, בה ביקשה לתבוע מן הדירקטורים מאות מיליוני דולרים כחלק מהליך חדלות הפירעון, מבלי לשלם אגרה - נדחתה.
במשך מספר חודשים גיבשו הנושים של וסטו בארצות הברית תוכנית להסדר שכללה מימוש נכסים וחלוקת כספים. התוכנית זכתה לתמיכת רוב מכריע של הנושים, ואושרה בבית המשפט בדלאוור. כעת פנה בית המשפט בדלאוור לבית המשפט בישראל בבקשה שיכריע בשאלת האישור, ההכרה או האכיפה של ההסדר בישראל. לניואנס הזה יש משמעות: אישור יאפשר לאכוף את ההסדר על כלל הנושים - ולשם כיוונה החברה.
לא התקבל אוטומטית
לאישור ההסדר בישראל הוגשו שלוש התנגדויות: של הדירקטורים, של ליפשיץ ושל ברטלה, אך עיקרן התקבל בשיח בין הצדדים מחוץ לכתלי בית המשפט, והוא לא נדרש להכריע בהן. מה שנותר הוא טענות בשולי הדברים שהעלו ליפשיץ וברטלה ונגעו לפיטוריהם מהחברה, שנעשו לטענתם באופן המנוגד לחוקי העבודה בישראל. השופט ברנר דחה את ההתנגדויות, תוך שקבע כי תוכנית הנושים אינה חוסמת את דרכם של ברטלה וליפשיץ למצות את זכויותיהם.
אולם הדבר המשמעותי הוא האופן שבו בחן ברנר את ההסדר: הוא הבהיר כי חלים יחסים של כיבוד הדדים בין ערכאות, אך ההסדר לא התקבל אוטומטית, אלא רק לאחר שהונחה דעתו כי לא נפגעים עקרונות היסוד של דיני חדלות הפירעון הנוהגים בישראל.
ההחלטה מעניינת דווקא על רקע הפרקים הקודמים, בהם הבהיר ברנר כי מקרה שבו ההנהלה נשארת בכיסאה כי ההליך מתנהל בארצות הברית, אך מבקשת להיבנות מהאופי של ההליך בישראל הכולל פרוצדורות מסוימות, אינו אפשרי. זה היה כאשר נדחתה בקשה לחייב במאות מיליוני שקלים ללא תשלום אגרה את נושאי המשרה הקודמים בווסטו. ההחלטה כעת משלימה: ברנר קובע כי כאשר הדברים נבחנים במשקפיים של שני הדינים ניתן להכיר במהלך שנעשה בחו"ל, כל עוד הוא לא פוגע במסגרת המקומית. המשמעות מבחינתן של חברות אחרות הוא בהבנה שלא ניתן ליהנות מכל העולמות - כלומר, לנצל יתרונות מסוימים בארה"ב ואחרים בישראל, אם אלה אינם עולים בקנה אחד עם המשפט הישראלי ועקרונותיו.
עורכי הדין מירב בר־זיק וטל שפירא מסרו מטעמו של ברטלה: "מרשנו מברך על התיקונים בהסדר שלקחו בחשבון את טענותיו וסבור כי מדובר בשלב חשוב נוסף בתהליך, לאחר סילוקו על הסף של ההליך שננקט כנגד מייסדי החברה ומנהליה, ובהם ברטלה, ושחרור העיקולים שהוטלו במסגרתו".
באי כוחו של ליפשיץ, עוה"ד נתי חיים וגיא אזולאי מסרו: "מדובר בהחלטה חשובה וצודקת בעניינו של מר ליפשיץ, שמונעת הפליית דירקטורים בישראל ובפרט שומרת על כתב השיפוי והקיזוז שהעמידה לה החברה".