התרומות‎ התייבשו, ביידן פרש, והתוצאה במפלגתו עשויה להיות תוהו ובוהו

זה קרה. שלושה שבועות וחצי לאחר עימות הטלוויזיה הקטלני שלו עם דונלד טראמפ, ולאחר שהקריאות להסתלקותו מן המרוץ תכפו והתרחבו, ג'ו ביידן הודיע הערב (שעון ישראל), שהוא לא יהיה מועמד מפלגתו בבחירות של נובמבר. ההודעה באה במכתב במדיה החברתית. חצי שעה אחר כך הוא קרא למפלגה הדמוקרטית להתלכד סביב סגניתו, קמלה האריס. ביידן הכריז בהודעת הפרישה שלו שבדעתו להתרכז מכאן ואילך בנשיאותו. 

● דרמה בארה"ב: ג'ו ביידן הודיע על פרישתו מהמרוץ לנשיאות
● "האינטרס של המפלגה ושל המדינה": מכתב הפרישה המלא של ביידן

הערב נשמעות ספקולציות בתקשורת, שהרפובליקאים יקראו לפרישה מיידית של ביידן מן הנשיאות, "מפני שאם אינו מסוגל להתמודד על הנשיאות, הוא גם אינו מסוגל לכהן בנשיאות". הסיכוי שמשהו מעין זה יקרה הוא קטן, קטנטן, או בלתי קיים. יש סעיף בחוקה ('הסעיף ה-25'), המאפשר לקבינט להעביר את הנשיא מכהונתו, אבל מרד של הקבינט נגד הנשיא מוכרח להיחשב לז'אנר של מדע בדיוני. 

המפלגה הדמוקרטית מגיעה אל קו הסיום הזה באפיסת כוחות. היא נחצתה בחודש האחרון בין מתנגדים לתומכים במידה שתקשה עליה לחזור וללכד את שורותיה, כאשר טינה, מרירות וחשדנות משמשות בערבוביה. ממתינה לה משימה מסובכת ביותר: למנות לו מחליף בתוך חודש. ועידתה מתכנסת ב-19 באוגוסט, תימשך ארבעה ימים, ותצטרך להחליט עד 22 באוגוסט. חישוב מסובך, הקשור בכללי ההצבעה באחת המדינות של ארה״ב, אוהיו, עלול לקצר את תקופת ההמתנה בשבוע. 

התייבשות התרומות

ביידן נכנע לדרישות פומביות מצד 35 חברי קונגרס של מפלגתו (מתוך 262) ולדרישות דיסקרטיות או מרומזות מצד המנהיגים הבולטים ביותר של המפלגה. נראה שאת הכף היטתה יושבת ראש בית הנבחרים לשעבר, ננסי פלוסי. אף כי אין לה עוד תפקיד רשמי, חוץ מחברותה בבית הנבחרים, השפעתה על המפלגה היא כבדת משקל. 

גורם מרכזי במשוואה היה הסימנים של התייבשות התרומות למסע הבחירות היקר להחריד של הנשיא. אפשר שתורמים מרכזיים עיכבו כמעט 100 מיליון דולר. גם תורמים קטנים, אלה השולחים סכומים של עשרה או עשרים דולר, שיגרו מסרים של סירוב למתרימים. הערב אנחנו שומעים שהצינורות כבר חזרו ונפתחו. 

הציפייה ביום ה' שעבר הייתה שהנשיא יודיע על הסתלקותו לפני סוף השבוע, לא יאוחר מיום א'. הוא נדבק בנגיף הקורונה ביום ה', ופרש אל בית החוף שלו במדינת דלאוור, בחצי הדרך מוושינגטון לניו יורק. 

במהלך יום ו' התעורר הרושם שהוא מהסס, או משנה את דעתו. דיווחים עיתונאיים ייחסו את היסוסיו ללחץ מצד אנשי מטהו. פרשנית רבת השפעה בניו יורק טיימס, מורין דאוד, כותבת הבוקר (א'), כי ידם של ״"קרייריסטים וושינגטוניים" הייתה בניסיון להאריך את חייו הפוליטיים של ביידן. היא האשימה אותם שהם "הסתירו את מצבו האמתי", הטעו את התקשורת והסתירו מן הנשיא עצמו את האמת על סיכויי בחירתו.  

ציר קונגרס דמוקרטי בכיר, אדם סמית', האשים במפורש את אנשי מטהו של הנשיא ש"העמידו את האינטרסים של עצמם מעל האינטרסים של מפלגתנו ושל ארצנו". 

מה בדיוק הכריע את הכף אצל ביידן עדיין איננו יודעים. סביר להניח שהתייעצות משפחתית מילאה תפקיד ניכר. בני משפחה תמיד השפיעו על החלטותיו הפוליטיות עוד מן הימים הראשונים של נסיונו להגיע אל הנשיאות, לפני 50 שנה. 

"ההחלטה הטובה ביותר שקיבלתי" 

המפלגות הפוליטיות בארה״ב ממנות רשמית את מועמדיהן לנשיאות בוועידה הנערכת במהלך הקיץ. מאז 1972, הוועידות האלה מעניקות גושפנקה להחלטה שנפלה שבועות רבים לפני כינוסן, במרוצת עונה ארוכה ומתישה של בחירות מקדימות. ביידן עצמו הגיע אל הוועידה עם תמיכה מובטחת של 90% מ-4,000 הצירים. 

הודעת ביידן הערב פוטרת את תומכיו מכל התחייבות. בפעם הראשונה מאז 1968, צירי הוועידה יוכלו להצביע ככל העולה על רוחם. התוצאה עלולה להיות תוהו-ובוהו, אם יהיו יותר מטוען אחד לנשיאות. הכרזת ביידן שהוא תומך בסגניתו האריס עשויה למנוע תחרות. 

״מינויה היה ההחלטה הראשונה שקיבלתי לאחר שנבחרתי למועמד ב-2020״, אמר ביידן, ״וזו הייתה ההחלטה הטובה ביותר שקיבלתי״. 

האריס סבלה בשנים האחרונות משיעורי פופולריות נמוכים. היא הייתה סנאטורית ממדינת קליפורניה לפני שנבחרה לסגנית הנשיא. היא עצמה ניסתה להתמודד על הנשיאות ב-2020, ותקפה אז חזיתית את ביידן. אבל מסע הבחירות שלה התמוטט במהירות. בחירתה לסגנית נשיא הייתה היסטורית: האשה הראשונה מאז ומעולם, השחורה הראשונה מאז ומעולם, האסיאתית הראשונה מאז ומעולם. היא בתם של מהגרת הודית ושל מהגר מג'מייקה. 

הרפובליקאים הפכו אותה ליעד של לעג, תקפו אותה על סגנון דיבור, על מחוות גוף וגם על פוליטיקה. בניגוד לסגני נשיאים קודמים היא לא נחשבה מועמדת טבעית לרשת את ביידן בבוא היום. אבל באותו הזמן איש לא הביא בחשבון שמושבו של ביידן יתפנה בנסיבות כאלה. 

בשבועות האחרונים, כמעט פרדוקסלית, התמיכה בהאריס בתוך המפלגה הדמוקרטית וגם מחוצה לה התחילה לגאות. סקרים הראו שפער קטן מפריד בינה לטראמפ, בייחוד במדינות המפתח שבהן יוכרעו הבחירות. 

שתי נשים?

בימים הבאים, אולי כבר בשעות הבאות, נשמע את הרפובליקאים חוזרים ומקילים ראש בהאריס. טראמפ כבר אמר לכתבת של סי.אן.אן, כי יהיה ״קל יותר״ להביס את האריס מאשר את ביידן. אבל הדיבורים האלה יצטרכו לעמוד במבחן. טראמפ עצמו זוכר את טעותם של הדמוקרטים ב-2016, כאשר הקלו בו ראש, והניחו שהילרי קלינטון תביס אותו בקלות. 

בעיני הדמוקרטים, להאריס יש יתרון מיידי ברור: היא תוכל לטעון למלוא הכספים שנאספו מטעם מטה הבחירות של הנשיא (הנקרא רשמית ביידן-האריס). כל מועמד אחר עלול להיתקל בקשיים משפטיים, ואפשר שיצטרך, או תצטרך, לארגן מחדש את מערכת איסוף הכספים. נשפי התרמה הם חלק חשוב ומעיק של כל מסע בחירות בארה״ב. 

אבל אין זאת אומרת שמועמדות האריס תיתקל בהסכמה כללית. הערב נשמעים קולות מתוך המפלגה לטובת תחרות פתוחה. בשבועות האחרונים חזרו והוזכרו שורה של שמות אפשריים, רובם מושלי מדינות, מקליפורניה עד מישיגן, מאילינוי עד צפון קרוליינה ועד קנטאקי. 

אף על פי כן, הדעת נותנת שהאריס תהיה המועמדת, ולו כדי למנוע מלחמת אזרחים בתוך המפלגה. המועמדת לנשיאות האריס תצטרך אז למצוא מועמד או מועמדת לסגן נשיא, וזה יהיה תהליך מעניין. מושלי מדינות יהיו אז המועמדים העיקריים. 

הערב נשמעת האפשרות המרתקת כשלעצמה, שהאריס תבחר במושלת מישיגן, גרצ'ן וויטמר. האפשרות ששתי נשים ינהיגו את המפלגה תהיה היסטורית. מוטב לזכור את הסנסציה בדיוק לפני 40 שנה, כאשר המועמד הדמוקרטי וולטר מונדייל בחר בצירת קונגרס אלמונית בניו יורק, ג'רלדין פרארו, למועמדת לסגן נשיא. אמריקה נדהמה מהופעתה של האשה הראשונה בבחירות ארציות. מונדייל התקשה אז למצוא אשה בכירה. לא הייתה אז אף סנאטורית דמוקרטית אחת, ואף לא מושלת אחת. 40 שנה אחר כך, עשרות נשים ממלאות כהונות בכירות בפוליטיקה האמריקאית. 

נשיא בלי חישובים אלקטורליים

ומה יהיה על ביבי? הניו יורק טיימס דיווח ביום שבת, שביידן יימנע מלהודיע על פרישתו לפני פגישתו עם ראש ממשלת ישראל, כדי ש״לא לתת לו את הסיפוק״. הספקנו לכתוב כאן עוד לפני הודעת הפרישה של ביידן, שהדיווח הזה היה ״טיפשי וקטנוני״. ואף אמנם הוא הופרך מעיקרו. 

פרישתו של ביידן הפכה אותו, בעגה הפוליטית האמריקאית, ל״ברווז חיגר״ (lame duck). זה האיפיון המבודח הניתן לנשיא, או בעצם לכל בעל כהונה נבחרת, כאשר הוא מוותר על זכותו לחזור ולהיבחר, או כאשר החוק אוסר עליו להתמודד על תקופת כהונה נוספת. ההנחה היא ש״ברווז חיגר״ מאבד משקל וחשיבות, ומתקשה להזיז את בני שיחו מדעתם או לשכנע אותם. 

אבל חוץ מעגת הפוליטיקה, בארה״ב אין ממשלות מעבר, עם סמכויות מופחתות. כל סמכויות השלטון נמצאות בידי הנשיא עד רגע כהונתו האחרון. ראינו נשיאים שמשתמשים בסמכויות האלה פעם אחר פעם. ביל קלינטון, למשל, ניסה להשכין שלום בין ישראלים לפלסטינים בינואר 2001 (בשיחות טאבה), שבועיים לפני סיום כהונתו. 

עוד מעט קטן ניווכח מה קורה כאשר הנשיא מודיע על כוונתו להקדיש את מלוא מרצו לנשיאותו; כאשר אין לו עוד צורך לעשות חישובים אלקטורליים ("הקול היהודי" או "הקול הערבי"); כאשר הוא יכול לנסות ולהטביע חותם, ולהשאיר מה שהאמריקאים אוהבים לקרוא ״מורשת״. בנסיבות כאלה סביר שהנשיא יקשיב רוב קשב לנאומו של ראש הממשלה בקונגרס. הוא יהיה חופשי להתעלם מכל עצה ממתנת אם מר נתניהו ידרוך על בהונותיו. 

האם זו עובדה? לא. בשבועות האחרונים עסקנו יום אחר יום בניחושים על מצב דעתו של ביידן. הניחושים נמשכים.

רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר