השקעה של מאות אלפי שקלים: כמה עולה לגדל מדליסט אולימפי?

"עד שזכיתי במדליה באליפות אירופה חייתי ממש על תקציב מינימלי. עבדתי בחמש בבוקר בחדר כושר, הייתי מלצרית, בחלק מהשנים אימנתי ג'ודו, גרתי בבית של ההורים, נסעתי במכונית ישנה. התמיכה בספורטאים הייתה אז מאוד מינימלית".

במילים אלה מתארת יו"ר הוועד האולימפי והמדליסטית האולימפית יעל ארד את החיים שלה בתחילת הקריירה. בהמשך, כשהגיעו ההצלחות, הרבה דברים השתנו, אך הדרך של ספורטאי לאולימפיאדה ולהישגים ספורטיביים עשויה לעבור לא פעם בהרבה קשיים ובעיקר בהשקעה כלכלית ונפשית של המשפחה שלו.

זה מתחיל כמובן כבר בגיל צעיר. קחו למשל את חופית כהן אזרן, שבנה ליאם משחק בקבוצת הכדורסל של הפועל גן יבנה וחולם להגיע רחוק. "בואי נספר לך מה זה לגדל ילד ספורטאי", היא כתבה לאחרונה בקבוצת הפייסבוק מאמאצחיק.

"זה לתת לו לטוס למחנות ותחרויות מגיל צעיר ברחבי העולם. זה לתכנן את החופשה המשפחתית שלנו לפי מחנה האימונים שלו. זה לממן את הכדורסל מעור הכי יקר, את הנעל הכי יקרה וכמה חליפות בגדים. זה לממן את כל המחנות, האימונים, כי עד שיגיע ל־NBA, הכול עלינו".

מהר מאוד הורים נוספים הגיבו לפוסט והוסיפו את החוויה שלהם. "זה לקנות חישוק ואלות וכדור ועוד בגד גוף", כתבה אחת האימהות למתעמלת אמנותית, ואמא אחרת הוסיפה: "זה להשקיע את כל הכסף רק בו ולחשוב על עבודות נוספות".

גם ניסים פרנקו מכיר את התופעה מקרוב. בתו, אמילי בת ה־16, מתעמלת אמנותית בהפועל סביון, וזכתה בלא מעט מדליות ותארים בתחרויות בארץ ובעולם. "היא התחילה להתאמן בכיתה א' והיא סוג של עילוי במועדון שלה. מגיל צעיר מאוד היא חולמת ומכוונת לאולימפיאדה. ממני זה דורש הרבה מאוד השקעה כספית וגם השקעה של זמן, הסעות לאימונים ולתחרויות. אנחנו משלמים כ־10,000 שקל בשנה למועדון שהיא מתאמנת בו, ובחופש הגדול יש מחנה אימונים שעולה 2,500 שקל לשבועיים.

"נוסף על כך, כל בגד שלה עולה 4,500-4,000 שקל ומחליפים בגד בתדירות גבוהה. ויש גם את הנעליים, החישוק, הסרט והאנטנה שמגיעים לכ־1,500 שקל". הוצאה כבדה נוספת היא הנסיעה לתחרויות בחו"ל. "זה 1,500-1,000 אירו בשקט, ויש כמה תחרויות בשנה".

השפית רותי רוסו סיפרה באחד הראיונות שהיא משקיעה בבתה המתעמלת 3,000 שקל בחודש. אלה הסכומים?
"בהחלט, אנחנו משקיעים באמילי מגיל 6 והכול עלינו, אבל חשוב לי להגיד שהכסף לא מעניין אותי. אני מוכן להשקיע כמה שצריך כי זה החלום שלה ויש לה סיכויים גבוהים להצליח. אני רק שואל את עצמי כל הזמן מה עושה ילד שאין לו את הגב הכלכלי. אין לו שום סיכוי להצליח".

"משפחה רגילה לא תעמוד בזה"

רגע לפני אולימפיאדת פריז, כשהחלום שייוולדו כאן עוד כמה מדליסטים אולימפיים פועם בעוצמה, ניסינו להבין כמה עולה לגדל אותם. בשלב הראשוני לפחות ברור שכל הנטל נופל על ההורים. "זה תמיד מתחיל בחוג ליד הבית, לכן טבעי שההורים משלמים", מסבירה ארד. "בהמשך נכנסות לתמונה גם אגודות הספורט שמשתתפות בהוצאות, אבל גם אז ההורים משלמים לא מעט. האגודות בישראל לא מספיק חזקות כלכלית".

אלה ששורדים ומתגלים ככישרונות מגיעים גם לנבחרות הנוער, שם גם נכנס לתמונה האיגוד המקצועי של התחום, דוגמת איגוד השחייה. זה השלב שבו התחביב הופך לקצת יותר מקצועי. "עד גיל 12-11 ילד שנכנס לחוגים בענף השחייה הוא רווחי לאגודה", מסביר אסף מימון, המנהל המקצועי של איגוד השחייה. "ההורים משלמים על החוג, ולאגודה נשארת יתרה כדי לממן את הפעילות של המבוגרים יותר.

"בגילי 14-12 האגודה מתחילה להשקיע בערך 5,000 שקל בשנה בכל שחיין. משם זה הולך ועולה. בשחיין נוער עד גיל 18 האגודה משקיעה בין 10,000 ל־15 אלף שקל בשנה, ובגיל 18 זה עולה ומשתנה בהתאם לכל ספורטאי".

הנטל על ההורים, אגב, נותר גבוה למרות ההשקעה של האיגוד. "כל מה שמעבר לשגרה של האימונים הוא תשלום נוסף של ההורים - למשל מחנה אימון, תחרויות, ציוד ועוד. כשאנחנו משקיעים 5,000 שקל, ההורים משקיעים 12 אלף שקל, ובשלב שבו אנחנו משקיעים בין 10,000 ל־15 אלף שקל, ההורים משקיעים בסביבות 20-15 אלף שקל".

גם ארד מסבירה שהרבה מהנטל נופל על המשפחה. "ספורטאים בני 16-14 הם בחזקת המועדון וההורים. כדי לצבור ניסיון בינלאומי אתה חייב ללכת למחנות אימונים ולתחרויות בחו"ל, ואז העלויות משמעותיות. משפחה רגילה לא תמיד יכולה לעמוד בזה. לא כל הספורטאים שלנו בני עשירים".

"מרגע שאתה בסגל האולימפי, אתה הופך לילד מבחנה"

אך אחרי שעברו את כל הדרך הזאת, יש רגע שבו הנטל על ההורים מתחיל להצטמצם משמעותית. זה קורה כשהוועד האולימפי נכנס לתמונה, בגילי 21-18. אז הוא מקבל מלגה חודשית, תמריצים על זכיות במדליות, ולרבים מהם יש גם ספונסרים שמממנים את פעילותם. "חלק מהספורטאים הללו מגיעים להכנסה חודשית של 60-50 אלף שקל", אומרת ארד.

התקציב של הוועד בשנת 2024 עומד על 38 מיליון שקל, סכום שכולל תוספת שהתקבלה מהוועד האולימפי הבינלאומי לקראת המשחקים בפריז. טווח המלגות עבור הספורטאים הוא 8,500-3,000 והוא תלוי בהצלחה שלהם.

אבל המימון של הספורטאים האולימפיים לא מסתיים במלגות. אליהן מצטרפים ספונסרים שמממנים את הספורטאים וכן תמריצים על זכיות במדליות. "יש לנו תוכנית תמריצים רצינית מאוד", אומרת ארד. "הספורטאים הבכירים שמצליחים באירופה ובעולם יכולים לקחת הביתה בין 50 ל־100 אלף שקל בשנה. יש כאלה שלוקחים גם יותר".

 יעל ארד, יו''ר הוועד האולימפי / צילום: עודד קרני, הוועד האולימפי בישראל

כמו כן, הוועד "משדך" לספורטאים ספונסרים. "יש לנו כ־60 ספורטאים שיש להם ספונסר, לרוב יותר מאחד", מסבירה ארד. "המתעמל ארטיום דולגופיאט למשל עושה בשנה 120-100 אלף שקל מהמלגה, עוד 100 אלף שקל מהתמריצים ויש לו עוד חמישה ספונסרים לאורך כל המחזור, שכל אחד מהם יכול לתת בין 10,000 ל־15 אלף שקל בחודש. כל החבילה יכולה לעבור את 60-50 אלף השקלים בחודש".

רק מי שזוכה במדליות ומככב יגיע לספונסרים?
"החסויות קשורות בעיקר לאופי של הספורטאי, ההישגים והאישיות שלו. בסוף החברות העסקיות רוצות ספורטאי שיכול להיות הפנים שלהן. ספורטאים שהם קצת ביישנים יתקשו, ולפעמים זה בכלל לא מעניין אותם. מנגד, יש כאלה שיש להם חמישה נותני חסות והספונסרים עומדים בתור".

בכל מקרה, מסבירה ארד, "מרגע שאתה בסגל האולימפי אתה הופך לילד מבחנה, ואתה מסודר מבחינה כלכלית. הספורטאים בסגלים האולימפיים מקבלים מהרגע הראשון מעטפת רפואית מדעית שאנחנו משקיעים בה מיליונים, והמימון של הנסיעות מגיע מהוועד.

"אני שמחה גם להגיד שהרבה מאוד ספורטאים מצליחים לחסוך במהלך הקריירה שלהם כמו שצריך, הרבה לפני הבום של המדליה האולימפית, וככה זה צריך להיות. הם הכוכבים הגדולים ביותר בתחומם, ומגיע להם".

הספורטאי שעלה כמו חמישה

נוסף על ההוצאות הרגילות, יש ספורטאים שהאיגוד צריך להשקיע בהם יותר. "ההשקעה של האיגוד בספורטאי תלויה מאוד בשאלה מאיפה הוא מגיע ומי הוא", מסביר גל לוי, מנכ"ל איגוד האתלטיקה. "אם יש לנו ספורטאי שגר בצהלה ויש לו הורים אמידים, אז אנחנו מעניקים לו פחות תמיכה כלכלית מילד שגדל בפנימייה. ההשקעה היא פרסונלית. העלות הכוללת היא אותה עלות, אבל הכסף מגיע ממקורות אחרים".

אחד מהספורטאים שהיו צריכים יותר תמיכה כלכלית הוא מארו טפרי, סגן אלוף העולם במרתון, שייצג את ישראל בשתי אולימפיאדות, ויעשה זאת שוב גם באולימפיאדה הקרובה. טפרי נולד באתיופיה ואמו נפטרה בגיל 8. מאוחר יותר, בגיל 14, הוא עלה עם אביו ושניים מאחיו לארץ.

"כשהתחלתי את דרכי עבדתי בפנימיית כפר הנוער בן שמן והוא בא לשם", מספר לוי. "הסכום ששילמנו כדי לגדל אותו היה שווה לגידול של חמישה ספורטאים אולימפיים. דאגנו לו למימון לשיעורים פרטיים, הסעות לתחרויות, טיפולים פיזיותרפיים, ציוד ריצה וטיסות למחנה אימון באתיופיה ובקניה. זה מאות אלפי שקלים בשנה".

כיום המצב של טפרי טוב בהרבה. יש לו מלגה חודשית מהוועד האולימפי, מימון מהאיגוד ושלושה ספונסרים - וולוו, דנונה ושיכון ובינוי. "הוא עבד קשה מאוד ועבר שנים קשות מאוד כדי להגיע למקום הזה", אומר לוי. "לפי השיטה בישראל, רק מרגע שאתה הופך להיות ספורטאי אולימפי וזוכה לספונסרים, אתה מגיע לרווחה. לפני זה הוא היה חי ממשכורת של 3,000 שקל לחודש דרך מכבי תל אביב מהאגודה".

ואחרי הכל, הקפיצה הכלכלית המשמעותית ביותר בקריירה של ספורטאי מגיעה עם זכייה במדליה אולימפית. היא עוברת בכמה רמות. הראשונה היא המענק שמקבל הזוכה מהמדינה. בעקבות החלטה של שר התרבות והספורט מיקי זוהר הזוכה במדליית זהב בפריז יקבל מענק של מיליון שקל מהמדינה, מדליית כסף תהיה שווה 750 אלף שקל וארד 500 אלף שקל.

מענק נוסף מתקבל מהחברות המסחריות, הספונסרים, לזוכים. "מדובר במאות אלפי שקלים", אומר המדליסט האולימפי אריק זאבי, שקיבל בזמנו 300 אלף שקל מחברת מגדל לאחר הזכייה. "עם המענקים האלה אתה אוטומטית משתדרג, אתה עולה רמה גם מבחינת המוכרות הציבורית שלך, הערך הריאלי שלך עולה. בדיוק בשלב הזה הזמינו אותי להרצאה הראשונה בגלל המדליה האולימפית וכך התפתחה הקריירה שלי כמרצה".

כמו שזאבי מציין, בשלב הזה נפתחת הזדמנות לקפיצה כלכלית נוספת - פיתוח קריירה רווחית חדשה. "כמו בהרבה דברים, גם אחרי הפרישה, המדליה נותנת לך איזשהו סוג של כבוד אבל אתה אמור לעשות עם זה משהו", מסביר זאבי. "להבדיל, כשאתה יוצא מתוכנית ריאליטי מאוד מצליחה אז אתה בנקודת התחלה מסוימת שמכירים אותך, אבל אתה צריך לבוא עם איזשהו ערך. יש ספורטאים שלא הצליחו למנף את זה".

 המדליסט האולימפי אריק זאבי / צילום: פרטי

זאבי פתח לעצמו מאז מספר דלתות כלכליות, כמרצה מבוקש על יכולת מנטלית והצלחה, כמאמן קבוצת ג'ודו תחרותית בת"א (לדבריו, "הקבוצה הכי חזקה בארץ. בעתיד חלקם יגיעו גם לסגלים האולימפיים") וכמנהל עמותה לאיתור ספורטאי העתיד מגיל יסודי.

ברמה האישית, זאבי מגדיר את עצמו כמי שהיה "בר מזל", כיוון שמשלב מאוד מוקדם יחסית הוא אותר כהבטחה והנטל הכלכלי ירד מההורים שלו. "היום הרבה בני נוער משלמים בעצמם על נסיעות לתחרויות ואצלי מגיל צעיר כל הטיסות שלי מומנו על ידי איגוד הג'ודו ונכנסתי בשלב יחסית מוקדם למעטפת של הוועד האולימפי. אני מאמין שההורים שלי היו מתקשים להוציא סכומים גבוהים מאוד לאורך זמן".

בנוסף, זאבי מציין שהספורטאים היום חושבים יותר על העתיד. "גדלתי בדור שלא חשב לעשות כסף מספורט. רצית להרוויח מספיק כדי שתוכל להתרכז רק בספורט וידעת שאם תביא מדליה אולימפית אז באמת תעשה איזו קפיצת מדרגה משמעותית. היום הספורטאים מבינים שבשנים שהם בצמרת אפשר להרוויח הרבה, ובגלל זה גם המודעות שלהם לרשתות החברתיות הרבה יותר גבוהה".

"מדליה מובילה לחשיפה, אבל צריך אופי כדי למנף את זה"

ספורטאי נוסף שזכה במדליה אולימפית הוא הג'ודוקא אורי ששון. "אין ספק שהזכייה במדליה אולימפית בריו 2016 הובילה לחשיפה שהיה לי קשה אפילו להכיל אותה בהתחלה. בימים אחרי שחזרתי מהאולימפיאדה פשוט לא יכולתי ללכת ברחוב, כמו נועה קירל היום, אבל אתה צריך שגם יהיה לך את האופי ואת הערך הנוסף שאתה מביא כדי שזה יתבטא בהצלחה כלכלית", אומר ששון.

ששון פרץ יחסית מאוחר. "ההורים שלי השקיעו בי עשרות אלפי שקלים בתחילת הדרך בעיקר על הטיסות לתחרויות. בהערכה גסה זה הגיע ל־100 אלף שקל בשנה. רק בגיל 18 זומנתי על ידי הוועד האולימפי לסגל וגם אז לא היה שינוי דרמטי ביכולת הכלכלית שלי. למזלי, המאמן אורן סמדג'ה זיהה את הפוטנציאל שלי והאיגוד התחיל לתמוך בי בערך בגיל 20, במימון טיסות ומעטפת רפואית".

לספונסרים לקח יותר זמן לגלות את ששון. "אז הייתה פחות תודעה לנושא הזה של ספונסרים ולכן עד לרגע שנהייתי סגן אלוף אירופה המשכורת שלי הייתה בעיקר מהוועד האולימפי ודברים שהייתי עושה מהצד כמו הדרכה".

 המדליסט האולימפי אורי ששון / צילום: עודד קרני, הוועד האולימפי בישראל

ואיך נראה היום שאחרי הפרישה, עם מדליה אולימפית ברזומה?
"לקחתי את כל התובנות והכלים שקיבלתי מהמסע המטורף של להיות ספורטאי, לוחם ג'ודו אולימפי, ונתתי לזה ביטוי דרך הרצאות וסדנאות לעולם העסקי, שחלק מהן קורות על המזרן עצמו. מדליה אולימפית גורמת לכך שאנשים יותר מעוניינים לשמוע אותך. עם האישיות המתאימה אפשר למנף את זה".