"הרעשים לא פוסקים": התחרות של הספורטאים מול עצמם

אולימפיאדת טוקיו 2020. המתעמלת האמריקאית סימון ביילס מסיימת את התרגיל שלה בסוס הקפיצות וממהרת לחדר ההלבשה. כשהיא תצא משם אחרי כמה דקות ותודיע שהיא פורשת, עולם הספורט ירעד.

ביילס הגיעה לאולימפיאדה הזאת לאחר שקטפה חמש מדליות באולימפיאדת ריו, זכתה בחמש מדליות זהב באליפות העולם ב־2019, והציבה סטנדרטים חדשים בעולם ההתעמלות. הכי קרוב לשלמות. או אם תרצו, הכי קרוב שהיה לנדיה קומנץ' (יש שיגידו גם יותר ממנה).

מטבע הדברים הציפיות לטוקיו היו בשמים. פחות ממושלם לא היה מתקבל. אלא שאז, כשביילס הודיעה על פרישה, משהו נשבר. בהתחלה העולם חשב שמדובר בפציעה טראגית, אך מאוחר יותר היא חשפה את הסיבה האמיתית: "כשאני נמצאת במצבי לחץ קיצוניים, אני סוג של מאבדת את זה. אנחנו צריכים להגן על הנפש והגוף שלנו, לא פשוט לצאת ולעשות את כל מה שהעולם מצפה מאיתנו. אנחנו לא רק ספורטאים, אנחנו אנשים בסוף היום".

ביילס אמנם כבר חזרה מאז, וגם צפויה להתחרות באולימפיאדה הקרובה, אך במובן מסוים היא שינתה את הספורט העולמי ופתחה תיבת פנדורה שהייתה סגורה במשך שנים. "העובדה שהיא קרסה נותנת לגיטימציה לכולם לקרוס", מסביר ד"ר עודד קרבצ'יק, מאמן מנטלי לספורטאים. "כשדמות מופת מעולם הספורט יוצאת מהארון הנפשי, גם כאלה הרבה פחות חזקים מקבלים כוח להגיד שהם צריכים עזרה, כי בסופו של דבר, אין מישהו שלא מתמודד עם זה".

 ד''ר עודד קרבצ'יק / צילום: אביה עמאר

למשוך באוזן כדי למלא זמן מת

הלחץ ופוטנציאל הקריסה קיימים כנראה בכל תחרות, אך ביתר שאת הם נכונים לאולימפיאדה - אירוע שיא בקריירה של כל ספורטאי. אימונים של ארבע שנים מתנקזים לכמה רגעים ספורים. חוסר ריכוז של שנייה והכול יכול ללכת לפח. גם מארגני האולימפיאדה השנה מודעים לעניין הזה, ולראשונה יעמידו קו טלפון לתמיכה נפשית שיהיה זמין עבור הספורטאים 24/7.

"בסופו של דבר, מה שעומד בינינו לבין מיצוי היכולת הוא הרגשות שלנו", מסביר קרבצ'יק. "באופן תיאורטי אם מצליחים לנקות הכול לגמרי - את הקהל, העיתונות, הציפיות - אפשר לממש את הפוטנציאל. ככל שספורטאי יודע לשלוט בזה יותר, יש לו יותר סיכוי להצליח.

"אבל כדי לנהל את המערך הרגשי שלך אתה חייב להתאמן. זה ממש כמו שריר - כמו שאתה יודע לבעוט נכון בטאקוונדו, ככה אתה צריך לעבוד על צורת החשיבה שלך ולנסות לזהות בכל רגע אם המחשבה שלך נמצאת במקום הנכון".

איך מזהים? מה היא צורת חשיבה נכונה?
"יש שתי קבוצות של רגשות שצריך לנקות. באחת יש את הפחד, הלחץ והחרדה, מחשבות הקשורות לעתיד. בקבוצה השנייה יש את הכעס והעצב, מחשבות הקשורות לעבר. ניקח למשל מתעמל שיש לו תרגיל בשני מכשירים, והתרגיל הראשון הלך גרוע. יש חשש שהוא יעלה לתרגיל השני כשהוא עדיין תקוע בראשון.

"קשה מאוד לשחרר את המחשבות האלה, אבל גם קשה לעשות פליק־פלאק. הכול זה עניין של אימון. אי אפשר באמת לתת טיפ, העולם המנטלי הוא לא סתימת חורים. זו תודעה של עבודה סיזיפית וקשה, יותר קשה מכל דבר אחר".

ובכל זאת, איך אפשר להתעלם מכל הלחץ והחרדה באירוע כל כך גדול?
"אין ספק שמדובר באירוע גדול, אבל אחרי שאמרנו את זה - כל דבר שאתה מתעסק בו יותר, גדל יותר. המטרה שלי היא לנסות להחזיר את הספורטאי לבסיס ולגרום לו להיות עסוק בשאלה מה נדרש ממנו לעשות. לא מה יקרה, לא מה האירוע, רק מה נדרש ממנו".

"מילת הקסם היא ויסות", מסביר פרופ' מיכאל בראלי, פסיכולוג ספורט במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט. "צריך לווסת את כל האלמנטים כך שלא יהיו גבוהים או נמוכים מדי. לפעמים רואים מאמנים שמדרבנים ספורטאים לפני האולימפיאדה, אבל האמת היא שלא צריך. הם מבינים את החשיבות".

מה לשיטתך המאמנים צריכים לעשות לפני אירועים כאלה?
"קודם כול הם צריכים לדאוג שיהיו לספורטאי כלים להתמודד עם מצבי לחץ. ברגע שאדם לחוץ הקשב נהיה צר והוא עשוי לא לקלוט דברים, ככה שצריך לעבוד באוטומט. נוסף על כך, יש את עקרון הזמן מת, למשל לפני זריקת עונשין בכדורסל. מהרגע שעשו על השחקן עבירה ועד שהוא הולך לזרוק יש זמן מת, ואם לא ממלאים אותו המוח מייצר זבל ופחדים. צריך לנסות לייצר נוהל טכני - מה אני עושה בזמן שמחכים? לפעמים זה אפילו ברמת המשיכה באוזן. רק למלא את הזמן בדברים פונקציונליים ולא לתת למוח לעבוד".

פרופ' בראלי אף מציין את חשיבות המבט החיובי. "ב־2016 למשל אורי ששון הפסיד באחד הקרבות לג'ודוקא הצרפתי טדי רינר ובעצם נשלח לקרב על מדליית ארד. ששון היה יכול להיות מתוסכל מההפסד, אבל המאמן שלו אורן סמדג'ה רץ אליו מיד אחרי ושיבח אותו על העמידה שלו מול יריב קשה. הוא הפך את הכישלון להצלחה".

"מייקל ג'ורדן לא חושב"

אחת הטרגדיות הספורטיביות הגדולות של המשלחות הישראליות הייתה באולימפיאדת לונדון 2012. הג'ודוקא אריק זאבי הגיע לשם כמועמד למדליה, כשהוא יודע שזו האולימפיאדה האחרונה שלו. ההתרגשות הייתה בשיאה, אבל בתוך פחות מדקה זה נגמר. זאבי הפסיד והלך הביתה. "הוא עצמו אומר שזה אירוע מנטלי של איבוד ריכוז לאלפית שנייה", מסביר קרבצ'יק. "צריך להבין שבאמת יש הרבה מסיחי דעת, מכל הכיוונים. בעבר ראיתי כתבה שבה כינו את מייקל ג'ורדן אדם שלא חושב. הוא לא חושב מה יקרה, הוא פשוט נוכח ברגע האמת. זה הסוד".

במסגרת תפקידו עבד בעבר ד"ר קרבצ'יק עם ספורטאים כמו הכדורסלן עמרי כספי, ובימים אלה הוא עובד עם המתעמל האולימפי ארטיום דולגופיאט. "אין יותר לחץ ממה שיש על ארטיום. הוא מגיע כפייבוריט, מחזיק מדליית זהב, אלוף עולם, פעמיים אלוף אירופה. כשהוא יעלה לתרגיל שלו, יכריזו את כל קורות החיים שלו והוא יצטרך לא לשמוע את זה. לאחרונה באימונים גם שמנו לו אוזניות עם רעש של קהל. אפשר להניח שהוא יפגוש שריקות בוז בגלל המצב בישראל. יש פה אירוע מנטלי עצום, וחשוב שיהיו לו את הכלים לנהל את זה.

"ב־7 באוקטובר הייתי עם ארטיום באליפות העולם באנטוורפן. הוא היה צריך להתחרות, וכל שנייה קיבלנו פושים על מה שקורה. אף אחד לא הכין אותנו לזה. ארטיום ידע לנהל את האירוע, לנקות את הראש ולהביא מדליית זהב. אבל אם אתה לא מאומן בזה, אתה יכול להתפרק".

 דולגופיאט (באמצע) זוכה בזהב באליפות העולם ב-7 באוקטובר. ''קיבלנו פושים בלי סוף, אבל הוא ידע לנקות את הראש'' / צילום: ap, Natacha Pisarenko

ואיך הוא מגיב לאימון המנטלי?
"אני עובד עם ארטיום בשנתיים האחרונות ובהתחלה הוא היה סקפטי לעולם הזה. אבל מהר מאוד הוא הכיר את הערכים המוספים האמיתיים ואת החשיבות של חוסן מנטלי. אנחנו נפגשים לפחות פעם בשבוע, עובדים ומחדדים דברים. הוא מקצוען אמיתי".

"לא להיות מושפע מהסביבה"

ספורטאי נוסף שחווה את הלחץ הזה הוא גל פרידמן. כיום הוא המאמן הראשי של נבחרת הגברים בגלישת רוח, ומנסה להתמקד בעיקר במקצועיות, אבל כישראלי הראשון שהביא מדליית זהב הוא יודע בדיוק עם מה הספורטאים מתמודדים. "אין ספק שזה מעמד שאפשר לקרוס בו", הוא אומר. "יש המון לחץ מסביב, וחשוב לדעת איך להתנהל, להתרכז בדברים החשובים ואת מה שלא חשוב לשים בצד".

איך אתה התמודדת עם כל הלחץ? היה לך מאמן מנטלי?
"היום זה הרבה יותר מקובל מבעבר. לי לא היה מאמן מנטלי, אבל תמיד הצלחתי להתעלות ברגעי השיא. כיום אני מנסה להעביר את זה כמה שיותר לגולשים שלנו בניסיון להגיע הכי חזקים פיזית ומנטלית ולהתעלות כשצריך".

אחד מהגולשים שאתה מאמן, תום ראובני, אמר לא מזמן שהוא חולם להיות ספורטאי בסדר הגודל שלך. הוא יביא מדליה?
"השיוט מחולק לימים ומאוד קשה לחזות איך זה יתפתח. בכל יום יכולה להיות רוח אחרת וסוג שיוט שונה לגמרי. זה מאוד מאתגר וצריך להיות מוכן לכול. אני מקווה שנגיע לשיוט המדליות ביום האחרון בעמדה טובה".

אדם נוסף שינסה להביא את הספורטאים שלו במוכנות שיא הוא דן ספלטר, מאמן נבחרת המרתון. "אנחנו מנסים שלא יחוו יותר מדי את האווירה", הוא מספר על ההכנות. "נגיע לכפר האולימפי רק יומיים קודם, כדי שלא ירגישו את הלחץ ושזה יהיה עבורם עוד מרתון. אבל בסוף אופי ההכנה דומה לכל טורניר, וברגע שמזנקים זה מרתון לכל דבר".

מלבד אימון הנבחרת ספלטר הוא בן הזוג והמאמן של לונה צ'מטאי, זוכת מדליית הארד באליפות העולם בריצת מרתון ב-2022 והישראלית היחידה שזכתה באליפות אירופה. "בעבר לונה הייתה לא מחושבת ואימפולסיבית בריצות שלה. כל הזמן היא רצתה להוביל. אם מישהי הגבירה, גם היא הגבירה. כמשהו ראשוני זה אינסטינקט טוב, אבל צריך לדעת להתנהל חכם ויעיל ולא להיות מושפע מכל מה שקורה".

איך אתה מעריך את הסיכויים של הנבחרת באולימפיאדה הקרובה?
"הרצים בכושר הכי טוב שלהם, ובהינתן יום טוב שלנו ויום פחות טוב של אחרים, אפשר ללכת עד הסוף. מארו טפרי למשל הוא סגן אלוף העולם ב־2023 והוא מגיע מוכן יותר מבשנה שעברה. זה יכול להיגמר גם במדליה".