בתחילת שנות התשעים של המאה ה־19 פעל הברון פייר דה קוברטן לחידוש המשחקים האולימפיים המודרניים. בעיני רוחו הוא ראה עולם אוטופי. כמו ביוון העתיקה, שבה המלחמות נעצרו בזמן האולימפיאדה, דה קוברטן קיווה שהקרבות בשטח יתחלפו בהיאבקות ספורטיבית, חרבות הברזל יומרו לחרבות סיף, והבריחה מהאויב תתחלף בריצות על המסלול.
במובן מסוים החלום שלו התגשם. לאורך השנים לא מעט ספורטאים אכן הצליחו להשאיר את המחלוקות בצד ולהתחרות זה בזה בצורה ספורטיבית ונעימה. אך האמת היא שברוב הזמן החלום הזה נותר רחוק: במהלך שתי מלחמות העולם לא הייתה אולימפיאדה, ב־1980 ארה"ב ומדינות המערב החרימו את האולימפיאדה במוסקבה, וב־1984 ברה"מ החרימה בחזרה את האולימפיאדה בלוס אנג'לס.
ובכלל, המלחמה הקרה סיפקה לא מעט רגעים למשחקים האולימפיים. אחד הזכורים שבהם היה ב־1972, כשארה"ב וברה"מ נפגשו בגמר הכדורסל. "זה משחק שעד היום מתווכחים עליו", אומר שרון דוידוביץ', מחבר הספר "סיפור אולימפי". "ארה"ב הובילה והייתה בדרך לניצחון, אבל אז הגיעו החלטות שיפוט ומזכירות מעוררות מחלוקות, שנתנו לברה"מ עוד הזדמנות. היא ניצחה וזכתה בזהב, והמשחק הזה נכנס לספרי ההיסטוריה.
"זו אולי הדוגמה הכי טובה לאופן שבו המתיחות הגיאו־פוליטית נכנסה לתוך המשחקים. למעשה, הגוש הסובייטי נלחם בגוש האמריקאי באופן ישיר כמעט רק במשחקים האולימפיים. הם חיפשו את ההוד, ההדר והניצחון בבמה הספורטיבית. בכלל, יש היום פחות מלחמות בעולם, והגאווה הלאומית מוצגת לראווה לעיני כולם בצורה הטובה ביותר באולימפיאדה".
אלא שהשנה חלומו של דה קוברטן יפגוש עולם מורכב ומתוח במיוחד: כבר כשנתיים וחצי מתחוללת מלחמה באוקראינה לאחר פלישת רוסיה, יותר מתשעה חודשים שמלחמת חרבות ברזל יוצרת דפים חדשים בספרי ההיסטוריה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, וגם במרחב אסיה־פסיפיק לא שקט כלל בגלל סין. כמעט בכל פינה ניתן למצוא מתח ואיבה, וגפרור אחד יכול להצית הכול. ולמרות כל זאת, החודש כל המדינות האלה ייפגשו במקום אחד - עם הכבוד, הדגלים וההמנונים שלהן (למעט רוסיה שמוחרמת ונציגיה יופיעו ללא סממן לאומי).
פרופ' עוזי רבי, מרכז דיין / צילום: יח''צ
אירוע כזה טומן בחובו גם הרבה סיכונים ומייצר לא מעט כאב ראש עבור המארגנים והמשלחות. "העולם ברמת מתיחות גבוהה מאוד", מסביר פרופ' עוזי רבי, היסטוריון וראש מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב. "יש הרבה משברים בדמוקרטיות מערביות - שלא לדבר על צרפת המארחת; במזרח התיכון מתגלגלת מלחמה שלובשת ממדים של מעגלים הרבה יותר רחבים; ובכלל כל העולם מחוכך. ההיסטוריה מלמדת אותנו שבסדקים של עולם מחוכך ארגוני טרור יודעים לחלץ את הסדק שבו הם יודעים לעבוד".
אתה חושש לשלום הספורטאים?
"אין לנו את הלוקסוס שלא לחשוש. זו זירה מגוונת מאוד מבחינת התשתיות והאתרים הפתוחים וכמעט בכל מקום יש סכנה. אחד הדברים שאני באמת לא מבין הוא איך הצרפתים עושים את טקס הפתיחה על נהר הסיין ואת חלק מהתחרויות למרגלות האייפל. אם יש מישהו שזומם דבר מהסוג הנורא - זה עושה לו את החיים קלים בהרבה".
היית מצמצמם את הטקסים?
"ללא ספק. האיברים שלנו צריכים להיות מתוחים עד הקצה. יש כאן קוקטייל חד־פעמי וחסר תקדים - מבחינת העיתוי, ההיקפים והאווירה הבינלאומית. נגיד ככה: אם היו מבקשים מארגוני טרור לחשוב על בירה מערבית נוחה מבחינתם, הם היו אומרים פריז.
"אני מקווה שאתבדה, אבל צריך גם לזכור שבפריז יש אזרחים שבטנם מלאה על המדינה שלהם ועל כל מה שזז בכיוון המערבי. ייתכן שנראה ניסיונות של ארגוני טרור להשתמש בהם. זה יכול להיות מחבל בודד, אבל גם סכנה גדולה הרבה יותר. אני לא ממעיט ביכולות הצרפתיות, אך זו אופרה מסוג אחר לגמרי".
טקס פתיחה מרהיב, כאב ראש ביטחוני
אחד הדברים שעליהם פרופ' רבי מדבר הוא טקס הפתיחה. האירוע אמור להיות מרהיב, כזה שספק אם המשחקים האולימפיים ראו. לראשונה בהיסטוריה הוא ייערך מחוץ לאצטדיון האולימפי, על נהר הסיין כאמור. כ־10,000 ספורטאים, בהם גם נציגי ישראל, ישוטו לאורך שישה ק"מ, כשסביבם אלפי רקדנים, מוזיקאים ושחקנים. פסטיבל של ממש.
"הטקס הזה יהיה חוויה יוצאת דופן עבור כל הספורטאים המשתתפים, אבל גם עבור תושבי פריז, עבור צרפת ועבור העולם כולו", אמר יו"ר הוועד האולימפי הבינלאומי תומאס באך . "לוועד האולימפי הבינלאומי יש אמון מלא ביצירתיות, בגמישות ובתחושת החדשנות שהפגינו מההתחלה צוותי פריז 2024".
תדרוך על המתחם המאובטח בנהר הסיין. איומים בסביבה עירונית פתוחה / צילום: Reuters
המטרה היא לאפשר לכ־300 אלף צופים לראות בעיניהם את האירוע ממבנים מיוחדים על גדות הנהר. אך מנגד ברור שאירוע כזה עשוי לשמש כר פורה לטרור. רק בחודשים האחרונים עצרה המשטרה הצרפתית כמה צעירים שעל פי החשד תכננו פיגועים במהלך המשחקים.
הצרפתים כמובן נערכים. כבר בשבוע שעבר הוצבו מחסומים באזורים מסוימים במדינה, וכל האזור סביב הנהר הוכרז כשטח ביטחוני. עד אירוע הפתיחה לא יהיה ניתן להיכנס אליו ללא אישור מיוחד וגם מי שגרים באזור יידרשו לבידוק. מלבד זאת, היקף כוחות הביטחון המתוכנן למשחקים בפריז הוא אדיר: כ־22-17 אלף מאבטחים יעבדו מדי יום, כולל כ־2,000 רק בטקס הפתיחה, אליהם יתווספו כ־30 אלף חיילים ושוטרים. התוצאה היא תקציב ביטחון גדול שמסתכם לפי שעה ב־320 מיליון אירו.
גם מדינות העולם מסייעות לצרפת. בשבוע שעבר נחתו בה אנשי ביטחון קטארים שצפויים להשתתף באבטחת המשחקים (לאור הניסיון שלהם מאירוח המונדיאל ב־2022) וגם יחידות מובחרות של משטרת הודו. אגב, כבר בתחילת השנה פנתה המארחת ל־46 מדינות וביקשה מהן לשלוח אלפי שוטרים שיסייעו בהגנה.
אמנם האיום מרחף מעל כל המשלחות, אך אין ספק שבימים אלה הספורטאים הישראלים עשויים לשמש מטרה "אטרקטיבית" יותר. "עצם ההשתתפות הישראלית באירוע מגבירה את המוטיבציה לביצוע פיגועים", מסביר ד"ר מיכאל ברק, חוקר בכיר במכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן. "כדאי גם לשים לב שבשנים האחרונות חמאס הפך מארגון טרור לוקאלי לארגון גלובלי, כפי שהשתקף מתכנון הפיגוע שסיכלו המוסד ושב"כ בדנמרק בספטמבר האחרון. יש גם את ארגוני הג'יהאד שמאוד רוצים לפגוע ואת האיראנים שמאוד רוצים להוריד את המורל של ישראלים בעולם ולערער את תחושת הביטחון שלהם. ישנם מוסדות דת שיעיים שמספקים שירותים קהילתיים לחברה השיעית, וחלקם גם אוספים מידע מודיעיני על יעדים ישראליים".
"באצטדיון לנפנף בדגל, במטרו לשמור על פרופיל נמוך"
"מעולם לא היו משחקים אולימפיים בתקופה שישראל במלחמה שכזו", אומר צחי צוקר, בכיר לשעבר ביחידה לאבטחת אישים שניהל את האבטחה הישראלית במשחקי לונדון 2012. "החוכמה היא לרתום את המקומיים, כי עם כל הכבוד לנו, אנחנו אורחים. ישנו שיתוף פעולה בין כל הארגונים המערביים, הן במודיעין והן ברמה האופרטיבית. מול המקומיים צריך לתכנן איך בו זמנית שומרים על הבניין של הנבחרת, אולמות הג'ודו והשחייה וכן תחרויות הגלישה, שמתקיימות בכלל בטהיטי".
מניסיונך, איך בישראל נערכים לאירוע הזה?
"מרגע שמשחקים אולימפיים מסתיימים, ישר עוברים לבאים בתור. מתמנה פרויקטור שעובד מול הוועד האולימפי הישראלי, הוועד הבינלאומי והמארחים. נכנסים איתם לעבודת מטה ארוכה מאוד ומסודרת שנמשכת כשנתיים. במהלכה מתכננים ויורדים לפרטים. אין הגנה של 100%, הרמטית, סטרילית או מילים אחרות שמתאימות לחדר ניתוח, אבל שואפים בעזרת התכנון הדקדקני בין כלל הגופים לתת מענה".
הקונוטציה הבסיסית מחזירה כמובן לאולימפיאדת מינכן 1972, שם נרצחו 11 ספורטאים ישראלים בידי ארגון הטרור הפלסטיני ספטמבר השחור. ב־2003 דווח באתר החדשות וורלד נט דיילי כי אבו מאזן, יו"ר הרשות הפלסטינית כיום, היה אמון על מימון הפיגוע. "מי שעושה פיגוע במשחקים האולימפיים גורם לכך שידברו עליו לעד", מציין צוקר.
עתה האיומים נגד ישראל נראים ככאלה שעלולים להגיע מיותר כיוונים בהשוואה למינכן 1972, ולהיערכות לכך יש כמובן השלכות כלכליות. במסגרת ישיבה של ועדת המשנה לספורט, בראשות ח"כ סימון דוידסון, בפברואר האחרון סיפרה ראש מינהל הספורט חמוטל זוזוט צדקה כי "אולימפיאדת פריז הולכת להיות מורכבת ביותר מבחינת אבטחה, שנאמדת ב־6-7 מיליון שקל. אנחנו רוצים להגיע לאולימפיאדה מוכנים, אבל לא נתפשר על חיי אדם. פעם הוצאנו משלחת לאימוני הכנה עם מאבטח אחד והיום עם שמונה בכל משלחת".
שוטרים בפריז. זוכים לתגבור מרחבי העולם / צילום: Reuters
הספורטאים והאוהדים הישראלים צריכים לחשוש?
צוקר: "בסוף הקסם של היחידה לאבטחת אישים הוא להיות עם אבל להרגיש בלי ולהתנהל כרגיל. מה שכן, צריך להיות חכמים, לשמור על פרופיל נמוך ולא להיות בולטים ברחוב ובבתי המלון. מנגד, כשהולכים לאצטדיון הכדורגל, לבריכה או לכל תחרות אחרת - לשים חולצה ולנפנף בדגל. בתוך האצטדיונים אין בעיה, כי המקומות מאובטחים בצורה טובה. כשחוזרים למלון, במטרו או בדרך אחרת, צריך לחזור לשמור על פרופיל נמוך. אני קורא לזה התנהגות מונעת. לא לשתף בלו"ז אף אחד, כולל את המלון, ובמוניות לשים לב מי הנהג ולשבת מאחורה. בטח לא להיות גיבורים, ולזכור שאנחנו אורחים".
לצד האיומים הפיזיים אין לשכוח גם את זירת הסייבר. לפי ענקית הטכנולוגיה סיסקו, במהלך המשחקים בטוקיו לפני כשלוש שנים התבצעו 450 מיליון מתקפות סייבר. סיסקו אף מעריכה כי במשחקים האולימפיים בפריז מספר המתקפות יגדל פי שמונה.
בעקבות כך הוועדה המארגנת שילבה זרועות עם חברות טכנולוגיה גדולות ועם סוכנויות ממשלתיות מקומיות להתמודדות עם הסכנה. "המשחקים עומדים בפני רמת איום חסרת תקדים", אמר לסוכנות הידיעות רויטרס וינסנט סטרובה, מנכ"ל ANSSI, סוכנות אבטחת הסייבר הצרפתית. "אולם ביצענו עבודת הכנה בהיקף חסר תקדים, כך שאני סבור שאנחנו צעד אחד לפני התוקפים".
"עצם התחרות מעיד על שיתוף פעולה"
ואחרי כל אלה נשאלת השאלה אם זה שווה את זה, אם לא היה עדיף לדחות את האירוע ולהמתין לשנה הבאה, לזמנים קצת פחות מתוחים. פרופ' רבי בטוח שאסור היה לוותר. "הרי למה בסוף אנחנו מדברים על ספורט? כי זה האנטיתזה של כל האיומים ושל כל מה שדיברנו. העולם לא יכול לוותר על האירועים. לכנס את כל העולם תחת דגל של שיתוף פעולה ספורטיבי ותרבותי - זו אמירה של 'ואף על פי כן נוע תנוע'. אנחנו ממשיכים בדרך שלנו. אי אפשר לוותר על הספורט. זה נכון שיש מתחים, אבל עצם התחרות מראה את שיתוף הפעולה. זו התקווה שלנו שיהיה משהו אחר".
"לכל המשחקים האולימפיים יש את המתיחות והסיפור שלהם, וכמעט בכל פעם יש סכסוך ספציפי", אומר דוידוביץ'. "זה תמיד היה, אבל אנחנו נהפוך להרבה יותר רגישים בתקופה הזאת. כל הערה לא במקום, כל חרם, לחיצת יד שלא מתקבלת - יפגעו במורל הלאומי. לצערי העניין במשחקים האולימפיים לא יהיה רק הספורט".
"ובכל זאת, למרות כל רגעי השפל האפשריים, יש הרבה סיפורים בהיסטוריה של הפגנת שלום. אם יהיה איזה איראני שילחץ יד לישראלי, זה בהחלט יכול לעורר תקווה".
דוידוביץ' מביא כדוגמה איראני, ונראה שזה לא מקרי. בניגוד למדינות ערב כמו מצרים, שמסרבות ללחוץ ידיים לישראלים, האזרחים מאיראן מראים לעתים לעולם דרך הספורט מציאות קצת מורכבת יותר. רק במונדיאל האחרון בקטאר היה אפשר לראות אותם מחרימים את ההמנון של מדינתם ומתחבקים בסיום המשחק עם שחקני ארה"ב.
הסיפור אולי המעניין ביותר בהקשר האיראני התרחש באליפות העולם בג'ודו ב־2019, כאשר סעיד מולאי ביים פציעה בחצי הגמר כדי להפסיד בכוונה ולא לפגוש את שגיא מוקי הישראלי בגמר. אלא שמאחורי הקלעים התרחשה דרמה של ממש כאשר הג'ודוקא האיראני זעם בחדר ההלבשה ורצה להתחרות מול הישראלי. אחרי התחרות הוא חשף שהופעלו עליו לחצים כבדים ואיומים בסנקציות על משפחתו.
לאחר התחרות החליט מולאי לא לחזור לאיראן. במקביל נחשף לאט לאט הקשר החם בינו לבין מוקי, והשניים לא הפסיקו לפרגן זה לזה ברשתות החברתיות. בפברואר 2021 מולאי אף הגיע להתחרות בגראנד סלאם תל אביב, וזכה במדליית כסף. כעת נותר רק לחכות ולראות אם מולאי, שמייצג את אזרבייג'ן, יפגוש את מוקי באולימפיאדה הזאת ויסגור את הסרט הזה בדרך הכי הוליוודית שאפשר.
דוידוביץ' מסכם בנימה אישית. "יפריע לי שהפוליטיקה הבינלאומית תפריע לנו להתמקד בספורט ובהצלחה של הספורטאים הישראלים, אבל אני מאוד מתרגש. מדליית זהב בשנה הזאת תהיה גבוה גבוה בהישגים הספורטיביים שלנו".
כתבות
ני"ע
