קבוצת חמושים של הטליבאן בקאבול, 2021 / צילום: Shutterstock
מעטים האנשים שהעזו לטייל באפגניסטן, מדינה עקובה מדם שידעה עשורים של סכסוכים מאז שנות ה־70. אך בשנה האחרונה משטר הטאליבן, הידוע בחשדנותו ועוינותו כלפי זרים (בעיקר מערביים), דווקא מעודד את התיירים להגיע. לפי סוכנות הידיעות AP, מספרם של התיירים במדינה עלה מ־691 בלבד ב־2021 ליותר מ־7,000 בשנת 2023.
● אלף איש קיבלו כל חודש אלף דולר. מה הם עשו בכסף? התוצאות מפתיעות
● 9 מיליארד דולר, לפחות: כך תנסה צרפת לנצח את הקללה ההיסטורית של האולימפיאדה
● הסכנה: רחפנים שמגיעים מעבר לקו הירוק הישר לשטח המת של מערכת הביטחון
מוחמד סעיד, ראש מנהלת התיירות בקאבול, אף הודה שהוא חולם שהמדינה תהפוך ליעד מוביל. אולם, מדובר בטיול תחת פיקוח צמוד של משטר הטרור, שדואג להעביר מסרים מסוימים מאוד.
כיום, תושבי אפגניסטן מתמודדים עם הגבלות חמורות על חירותם האישית, בעיקר נשים וילדות, לצד משבר כלכלי והומניטרי קשה.
בעולם צפו בדאגה במתרחש בקאבול באוגוסט 2021, אז הטליבאן השלים את השתלטותו על המדינה. ארה"ב שהסיגה את כוחותיה לאחר 20 שנה, ושאר מדינות המערב מיהרו לפנות את האזרחים והשגרירים שלהן, ולא שבו מאז. חרף הדרישה להכרה בינלאומית בלגיטימיות של הממשלה הזמנית שקמה, ה"אמירות האסלאמית של אפגניסטן" נותרה מבודדת, תחת סנקציות נרחבות, מנועה מגישה לכספי סיוע שניתנו לממשל הקודם. כעת, המדינה זקוקה לכסף, ובאופן מפתיע המדיניות החדשה עובדת לא רע. ואולם, עדיין לא מדובר בכמות תיירים שמתקרבת לממש את השאיפה להפוך למעצמת תיירות.
"תעודת נורמליות"
משפיענים ברחבי העולם, בעיקר הרפתקנים וכאלה שמחפשים לצאת מיעדי התיירות הפופולריים החלו לפרסם את האגמים, ההרים והשווקים הססגוניים של אפגניסטן בסרטונים פוטוגניים ברשתות החברתיות, למרבה האירוניה, חלקם בטיקטוק, רשת שנאסרה לשימוש באפגניסטן לפני שנתיים.
ד"ר פרקהונדה אכברי, חוקר פוסט־דוקטורט באוניברסיטת מונאש באוסטרליה שמשפחתו ברחה מאפגניסטן במהלך מלחמת האזרחים בשלהי המאה הקודמת, הגדיר את התופעה בראיון ל־BBC כתיירות לא אתית, עם חוסר מודעות פוליטית וחברתית. "זה מאפשר לטאליבן ליצור תדמית חדשה. כזו שמטשטשת את הכללים השולטים בחייהן של נשים אפגניות. בעוד שנשים מערביות יכולות לטייל במדינה באופן חופשי יחסית, אי אפשר לומר את אותו הדבר לגבי נשים אפגניות. וכן, יש משבר הומניטרי: אני שמח שתיירים יכולים ללכת ולקנות משהו בחנות וזה עשוי לעזור למשפחה מקומית, אבל באיזה מחיר? זה מנרמל את משטר הטליבאן".
יוסי פתאל, מנכ"ל לשכת מארגני התיירות הנכנסת לישראל, מסביר כי "תיירות היא סוג של תעודת נורמליות למדינה". רק במאי האחרון נהרגו שלושה תיירים ספרדים כתוצאה מפיגוע של דעאש בשוק במחוז במיאן. אזורים מסוכנים נוספים מסתבר, מצליחים למשוך אליהם תיירים, גם אם לא בממדים גדולים במיוחד. כך למשל במשטרים החשוכים ביותר, באזורי קונפליקט כמו רוסיה ואוקראינה, וגם כאן בישראל.
יוסי פישר, מומחה לתיירות ותעופה מסביר כי "מדינות דיקטטוריות כמו אפגניסטן וצפון קוריאה, מונעות כניסה של תיירות חופשית. התיירות בהן היא קבוצתית, אין בהן תשתיות מפותחות, ויש פיקוח על כך שהתיירים לא יתקלו במחסור. אפשר לומר שדואגים להם לתפאורה, ולא רק בשביל הכנסות כספיות, אלא גם כדי ליצור מיצג שווא בעולם. זה חלק ממערכת תעמולה".
תיירות צבאית
לדברי פישר, ההיסטוריה מלמדת כי התיירות לא נעלמת לגמרי גם בזמני קונפליקט, כך היה בסוריה, בעיראק וגם בטורקיה.
פתאל מציין כי לפני שלושה שבועות בלבד לבנון יצאה בקמפיין לקידום התיירות במדינה, ופרסמה סרטון שמציג אותה באופן נורמלי לחלוטין, כאילו אין מלחמה בדרום. הוא מוסיף כי יש גם תיירים שמרחיקים לכת ומחפשים חוויות קצה שמאפשרת ממש לגעת במלחמה. "היו תקופות שהתקיימה תיירות צבאית לאוקראינה, איפשרו לתיירים לירות בנשק ולנסוע בטנק, לירות טילים ורקטות".
עם זאת, חשוב להדגיש. רוב התיירים שמגיעים לאזורי הקונפליקט הם כאלה עם זיקה אישית למקום. כך למשל בלבנון, רוב התיירים שמגיעים הם לבנונים שחיים בגולה.
ברוסיה, רוב התיירים מגיעים לביקורי משפחות, או לעסקים. ד"ר ערן כתר, ראש המחלקה לניהול תיירות ומלונאות במכללה האקדמית כנרת, מסביר כי "מאז הפלישה לאוקראינה רוסיה חוותה התרסקות מוחלטת בתיירות, מדינה של יותר מחמישה מיליון מבקרים ירדה לסדר גודל של 200 אלף מבקרים. גם באוקראינה המספרים מאוד נמוכים, אין טיסות סדירות אליה, קייב היא עיר מופצצת, המדינה חווה הפסקות חשמל, הפסקות מים, מתקפות רחפנים. מדובר במספרים מאוד שוליים ותיירים מגיעים בעיקר לביקורי משפחות".
לדבריו של ד"ר כתר, יש שלושה כוחות שמעצבים תיירות במשבר: "ממדי המשבר, מאפייני היעד ומאפייני הקהל. האם מדובר באירוע נקודתי או מתמשך? ואיך זה משפיע על מרכזי אוכלוסייה. כמה היעד מוכר. ככל שעוברים החודשים גם בישראל אנחנו מתנסים עם הדבר הזה".
מה המצב בישראל?
השבוע, פרסמה התאחדות המלונות בישראל את דוח נתוני לינות ותפוסות במלונות ישראל לחודשים ינואר עד יוני 2024, וממנו עלו מספר ממצאים מדאיגים. ראשית, 10% מהמלונות בישראל בסכנת סגירה מיידית. נכתב כי "התיירות הנכנסת נמחקה, ועל פי הערכות 2025 היא שנה אבודה לתיירות".
מהדוח עולה כי במחצית הראשונה של 2024 נרשמו כ־969 אלף לינות תיירים במלונות - ירידה של 81% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד, וירידה של 84% לעונת ינואר-יוני 2019 (טרום הקורונה).
ד"ר כתר, מציין כי "ישראל צפויה לסיים את 2024 עם 1.2־1.6 מיליון תיירים, אלה רמות אשר מחזירות אותנו אחורה ל־2004, לתקופת האינתיפאדה השנייה".
פתאל, מספר לגלובס על תחושת תסכול עמוקה שחשים בענף בישראל מאז שפרצה המלחמה, לאור חוסר מדיניות ותכנון בנושא. "צריך כבר עכשיו להכין תשתית ליום שאחרי. בתודעה העולמית יש תדמית שלילית מאוד לגבי ישראל. משברים אצלנו הם בשגרה, בממוצע יש משבר ביטחוני אחת לארבע שנים מאז שהמדינה קמה. כבר מ־2015 הבינו שצריך לייצר תוכנית להתמודד עם זה, ולא נראה שהופקו לקחים. התיירים שכן מגיעים יוצאים עם רושם טוב, הבעיה היאו שמשרד החוץ משווק רק את הזוועות ולא מראה החוצה את הנורמליות".
מי האנשים שמגיעים בזמנים האלה לארץ? כפי שמסביר ד"ר כתר, יש תנועה יציבה של ביקור קרובים וידידים, למען "תיירות סולידריות" דווקא מתוך רצון לתמוך בישראל.
פישר מסכם ואומר כי "ישראל לא יכולה להתחרות בחופים של יוון וטורקיה, וההרים שלנו פחות יפים מהאלפים. אבל יש רק מקום אחד בעולם שבו ישו הלך על המים, בני ישראל חצו את מדבר סיני, ויש רק ירושלים אחת. ועדיין, התיירות לא תחזור עד שהמלחמה לא תיגמר".