מנות במסעדת גידולי רוני / צילום: באדיבות גידולי רוני
עת פנינו לכביש 232 החל הלב להלום בחוזקה. גם הרכב שבו נסענו החל להמות בשל הנסיעה על כביש מבוטן, שביכולתו לשאת טנקים. מאז 7 באוקטובר הכביש קיבל משמעות אחרת. פעילים של עמותת עתיד לעוטף הדביקו סטיקרים אדומים דמויי כלניות על השלטים המורים אל היישובים, תזכורת מפלחת למה שהתרחש כאן.
לצד החורבן יש ביישובי העוטף תחושה של צמיחה ותקומה. חלק מהתושבים שבו לביתם ופתחו את העסקים מחדש, בהם מסעדות, עגלות קפה, מוזיאונים, יקבים, מקומות אירוח ומבשלות. הם גיבורות וגיבורים שבונים את חייהם ואת חזונם שוב. כל שנותר לנו הוא להגיע ולתמוך בעשייתם.
● מה מיוחד במאפייה התל־אביבית הזאת, שהתור אליה משתרך עד קצה הרחוב?
● הקפה הגלילי שמגיש טופו הום מייד, קרפ מוצרלה כמו בנורמנדי ועוגת גבינה חלומית
● סוסים ויין בשקיעה: עשר דקות מתל אביב מצאנו חוויית טבע בלתי נשכחת
10:00 | משהו לעשות: פירות גן עדן בתוך בית בוץ
את מיכל מילגרום אנחנו פוגשות בחצר ביתה במושב תלמי יוסף. אנחנו מתפעלות מהחצר היפה שבה היא יוצרת, אבל בשל החום הכבד היא מפצירה בנו להתפרקד על המזרנים הצבעוניים, בין כתליו הקרירים של בית הבוץ היפהפה. היא מגישה לנו פלחי אננס מתוק ואשכול ענבים בטעם גן עדן. "אני אתן לכם לטעום מהזן החדש של עגבניות השרי שמגדל אורן", היא מבטיחה, והן מתוקות מדבש, מזכירות לנו באחת את האדמה הטובה של העוטף.
אנחנו מסדירות נשימה, וסוקרות את יופיו של בית הבוץ שבנתה מיכל במו ידה. אורן הוא חקלאי והיא מטפלת שחלמה על מקום שבו תוכל לארח אנשים ולהעניק להם רכות ותקווה.
אפשר ללון במבנה היפהפה הכולל מטבח חוץ ולעשות מדורה תחת שמים זרועי כוכבים. מיכל מעבירה בו גם סדנאות בנייה בבוץ.
בית הבוץ, תלמי יוסף, 052-6527474
12:00 | משהו לראות: "לא יצמח לכם כלום, כך אמרו לנו"
במוזיאון הגדת חבל ימית אנו נתקלים במודעה מהעיתון: "מושב חדש בדרום מחפש משפחות צעירות. המעוניינים יפנו לתנועת המושבים". מכל המיצגים המרתקים דווקא המודעה הלקונית שבתה את תשומת ליבנו. בהמשך הסיור הבנתי מדוע. יש בלקוניות של המודעה את סיפור חלומה של החלוציות הציונית לכל אורך שנות ההיסטוריה.
ימית היה יישוב אחד מתוך שבעה בפתחת רפיח, שהוקמו בשנות השבעים ופונו לאחר הסכם השלום עם מצרים. את סיפור ההתיישבות שלו בליווי סרט שמענו מפי זהבה שקד, תושבת ימית בעבר ותושבת דקל בהווה. הסיפור, אותו היא מספרת לעתים בקול חנוק, נשמע כסרט מתח. "לא יצמח לכם כלום, כך כולם אמרו לנו", מספרים התושבים שעשו את הבלתי ייאמן והצמיחו בחולות הצחיחים חקלאות של זהב.
מוזיאון הגדת חבל ימית, דקל
14:00 | משהו לשתות: בירות על פי עונות השנה
המשכנו לקצה המושב, לזולה של מבשלת ISIS, חצר מרושלת בחינניות מכוונת עם שולחנות עץ ומוזיקת רגאיי. במבנה הקטן מוזג לנו איציק לוי, הבעלים, בירה זהובה מסוג Pale ale לכוס קפואה.
איציק, אדריכל נוף ביום ובשלן בירה מדופלם בשאר שעות היממה, התאהב בבירה עת טייל אחרי הצבא בעיירות קטנות בארה"ב. הוא הגשים את חלומו ופתח את המבשלה הקטנה המייצרת לא פחות מתשעה סוגי בירה ועוד כמה מיוחדות על פי עונות השנה.
בימי שלישי תושבי האזור מקיימים בזולה טקס שתייה וכרסום פיצה מהטאבון. בשישי מגיע פודטראק לחצר, ומגיש נקניקיות מצוינות וחומוס עם פלאפל.
ISIS, דקל
משהו לאכול: קארי ירוק מהביל וסלט פפאיה
בצוהריים המאוחרים הגענו לגידולי רוני בעין הבשור. שם המקום לא בישר דבר על העובדה שזו אחת המסעדות התאילנדיות הטובות בישראל. תחת תמונתו של מלך תאילנד אוכלים הסועדים סלט פפאיה ירוקה ותבשיל קארי ירוק חריף, מבושם בלמון גראס ועלי כפיר ליים שזה עתה נקטפו מהחממות שליד.
הבעלים של המסעדה הם איתן נקר, בן המושב, ואשתו נוי, שנולדה וגדלה בכפר קטן בצפון תאילנד. סיפורה החל כשנוי חפצה בגידול עשבי תיבול ממחוז ילדותה, ועל כן השניים הקימו חממות לפפאיה וצ'ילי ועוד 25 גידולים אורגניים. אלה טופחו בידי פועלים תאילנדים, שהשתמשו בהם לבישול והטריפו את המקומיים עם ניחוח המנות. הדבר התפתח לדוכן אוכל ספונטני, שבהמשך הפך למסעדה.
גידולי רוני, עין הבשור