זינוק של אלפי אחוזים ביבוא ליו"ש ועזה: הפטנט שעוקף את החרם הטורקי

כשלושה חודשים לאחר שגלובס חשף את אמברגו הסחר של נשיא טורקיה רג'פ טאייפ ארדואן על ישראל, ולאחר מכן את הפרצה הפלסטינית שיבואנים ניצלו כדי להמשיך את תנועת הסחורות - מתברר כי אותה הפרצה הפכה לאוטוסטרדה. כך, לפי נתונים שפרסמה התאחדות היצואנים הטורקית (שמייצגת כ־90 אלף יצואנים במדינה), בחודש יולי חל זינוק מפתיע של 1,180% ביבוא של "פלסטין" מטורקיה, שמגיע למעשה ברובו לידיים ישראליות, בעקבות האמברגו. היבוא שנרשם בחודש זה מטורקיה לפלסטין עמד על 119.6 מיליון דולר - לעומת 9.3 מיליון דולר בלבד ביולי אשתקד. 

● ארדואן מאיים לפלוש לישראל, בינתיים חרם הסחורות שלו לא ממש מחזיק מים
● דמות אלמונית שיושבת בקטאר: המחליף המסתמן של הנייה

אותה פרצה מאפשרת להמשיך לייבא סחורות בקו ישיר מנמלי טורקיה לנמלים בישראל - כל עוד היבואן הוא פלסטיני. היבואנים הפלסטינים מספקים הזמנה על שמם לספק הטורקי, והסחורה נשלחת לישראל. כאשר היא מגיעה לארץ, עוברת הזכות על הסחורה למשלח בין־לאומי ישראלי - שכן אין משלחים פלסטיניים - והוא יכול לווסת אותה לאן שירצה.

זו סיטואציית Win־Win, שבה די ליבואן ישראלי שעבד במשך שנים רבות עם ספק טורקי לאתר איש עסקים פלסטיני או חברת קש פלסטינית כדי לשחרר סחורות מטורקיה לישראל. גם הפלסטינים, כפי שפרסמנו בגלובס בשבוע שעבר, גוזרים מכך קופון: אנשי עסקים מיהודה ושומרון החלו לגבות עמלה בשיעור 5%־8% מהיקף העסקה עם היצואן הטורקי, על עצם רישום העסקה על שם החברה שלהם. אותו רישום מאפשר לסחורות להגיע לנמלים בישראל.

"הכסף לא מכיר חומות, ומוצא את דרכו לחלחל"

התוצאה של אותה שותפות אינטרסים היא הזינוק ביבוא ל"פלסטין". כזכור, בחודש אפריל החליט ארדואן להגביל יצוא של 54 פריטים לישראל במטרה לפגוע בענף הבנייה המקומי, שעד אז נשען בחלקו על מוצרי המלט המיובאים מטורקיה. לפי נתוני חודש יולי של התאחדות היצואנים הטורקית, יבוא זה זינק בחדות. לפי הנתונים, ביולי יוצא לאזור 463,000% יותר מלט מבתקופה המקבילה אשתקד, 51,000% יותר פלדה ו־35,000% יותר תוצרי מכרות. בכל הנוגע לתחום הרכב, חלה עלייה של 5,000%.

 נשיא טורקיה, ארדואן / צילום: Associated Press, Michael Varaklas

כאמור, היבוא נרשם כפלסטיני, אך לבסוף מגיע ברובו לישראל - ומכאן הזינוק החד בנתונים. מבחינת ממשלת טורקיה, היבוא הרשמי לישראל בחודש יולי עמד על אפס, שכן היעד שנרשם על הסחורות שנשלחות הוא פלסטין. "בניגוד להחלטת ארדואן על ניתוק יחסי המסחר עם ישראל, הכסף - בדומה למים - לא מכיר חומות ומוצא את דרכו לחלחל", אומר לגלובס ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק, מומחה לטורקיה במרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב ובמכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון. "הנתונים הללו לא מותירים מקום לספק כי אנשי עסקים טורקים וישראלים מצאו את הדרך לעקוף את הסנקציות שהטיל נשיא טורקיה".

אותה עקיפת סנקציות שעליה מדבר ד"ר כהן ינרוג'ק מקבלת משנה תוקף מנתוני התאחדות היצואנים הטורקית, לפיהם היקף היצוא הרשום לאזור היה בחודש יולי גבוה יותר מאי פעם. מבין מדינות שהיקף היצוא אליהן מטורקיה עלה על חצי מיליון דולר בחודש יולי, שיעור עליית היבוא "הפלסטיני" היה הגבוה יותר מכל. כדי להבין עד כמה הפרצה הפלסטינית עולה לאורך החודשים האחרונים, בדקנו גם כמה אותו יבוא שרשום כפלסטיני עלה בחודש יולי ביחס ליוני 2024 - וגם שם ישנה עלייה משמעותית, אולם מתונה יותר של 104.6% (58.4 מיליון דולר).

בחלוקה לתחומים ניתן לראות באילו מהם עלה היבוא מטורקיה. כך, יבוא המלט קפץ בחודש יולי, בהשוואה ליוני, מ־3.6 מיליון דולר ל־4.7 מיליון, ומוצרי המתכת זינקו מ־1 מיליון דולר ל־14.3 מיליון דולר. לצד אלו נרשם גם יבוא של מוצרים שהפלסטינים מעולם לא ייבאו מטורקיה, כך לפי התאחדות היצואנים הטורקית - תחום התכשיטים למשל עלה מ־0 ל־170 אלף דולר בחודש יולי, והריהוט קפץ גם הוא מנתון אפסי ל־12 מיליון דולר.

הנושא הפלסטיני חשוב מאוד לבסיס קהל המצביעים של ארדואן, ואפילו קריטי. נשיא טורקיה לא מעוניין להגיע למצב שבו הוא מנתק קשרי סחר גם עם הפלסטינים - ובעקבות כך מאפשר את הסייג הפלסטיני. מול אותו סייג שמאפשר את הפירצה, הוא ואנשיו מעדיפים, לפי שעה, להעלים עין.

דרך נוספת לעקיפת האמברגו: יעד ביניים

כפי שפרסמנו בגלובס, הפרצה הפלסטינית מהווה רק אחד מבין הכלים שבהם משתמשים יבואנים ישראלים כדי לעקוף את האמברגו של ארדואן, שלא חסם העברות כספים מישראל. האתגר שהוא הציב הוא רק על סחר ישיר, קרי כשעל שטר המטען מופיע נמל יעד (Port of Delivery) בישראל - הוא ייחסם. עם זאת, אם מופיע בנייר נמל בכל מדינה אחרת, למכס הטורקי אין יכולת בכמויות הסחורות היומיומיות שמדינתם מייצאת לתחקר לעומק מהו היעד הסופי של כל סחורה.

בשורה התחתונה, החיים פשוטים יותר כשהסחורה כבר יוצאת מטורקיה, ולכן שולחים אותה בדרך לישראל, במקרים רבים, ליעד שלישי. עם ההגעה לאותו יעד, למשל נמל פיראוס ביוון, הסחורה נפרקת ברציף - ומבוצע הליך שנקרא שטעון.

בשלב זה מסבירים למכס המקומי שהסחורה אינה נכנסת למדינה. בנמל מחליפים את שטרי המטען, מעמיסים לאונייה אחרת, ומשם ליעד הסופי: ישראל.

זהו פתרון די יעיל ובטוח, אבל יש לו שני חסרונות משמעותיים מול הפרצה הפלסטיני: הכדאיות הכלכלית ומשך ההובלה. יבואנים שהתרגלו להובלת סחורה תוך שבוע נאלצים לחכות כחודש, והתהליך הממושך עשוי להוסיף לעלויות השילוח החל מ־30% עד פי שניים. מחירי השינוע הבינלאומי הסופיים מושפעים מעלויות קבועות ועלויות משתנות, והוא אטרקטיבי יותר ככל שהנפח והמשקל גדלים.

כמו כן, הצורך לפרוק את הסחורה מתוך מכולה בנמל השלישי ולהעמיס אותה מחדש למכולה אחרת, במקרה ונדרש, עולה הרבה כסף.