אב נתן לבתו במתנה קרקע, אך היא לא נרשמה. מה קרה כשהוא נפטר?

אב חתם בשנת 1996 על תצהיר לפיו הוא נותן במתנה לבתו מקרקעין. הוא גם חתם על ייפוי כוח בלתי חוזר, המייפה כוחו של עו"ד להעביר לה את המקרקעין. העסקה דווחה לרשויות המס ושולם מס רכישה, אך השטח לא נרשם על שם הבת בלשכת רישום המקרקעין מסיבות טכניות. בשנת 2011 האב נפטר, ועל פי צו הירושה, האם ירשה מחצית מהעיזבון וששת ילדיהם כל אחד 1/12. האם רשמה הערת אזהרה לטובתה והבת הגישה תביעה לפסק דין הצהרתי כי המקרקעין בבעלותה.

האם וחלק מהילדים התנגדו וטענו כי המתנה הועברה לצורכי תכנון מס ולא משקפת את רצון המנוח. הם טענו כי במשך שנים רבות המקרקעין לא נרשם על שמה, והמנוח קיבל דמי שכירות מהבית שנבנה והועבר לאחר פטירתו לאם. טענה נוספת היתה כי המנוח לא יכל להעביר יותר ממחצית לאור חזקת השיתוף עם האם. אחד מהילדים תמך בבת וטען כי לאורך השנים היתה הסכמה מלאה שהשטח שייך לה.

בית המשפט לענייני משפחה פסק לטובת הבת. האם ואחד הילדים לא השלימו עם ההחלטה והגישו ערעור - שנדחה. השופטים נפתלי שילה, גלעד הס וסיגל יעקבי מבית המשפט המחוזי בתל אביב קבעו כי העובדה שחלף זמן רב מעת שנחתמו תצהירי המתנה לא משנה את נתינתה. הרישום לא נעשה מסיבות טכניות והמנוח מעולם לא חזר בו מהמתנה. הטענה כי המתנה ניתנה "לצורכי מס" לא הוכחה.

נקבע כי לאם ולאחים יש "השתק שיפוטי" כי בהליכים אחרים הם הצהירו שבמועד הפטירה לא היו למנוח נכסים. גם הטענה על חזקת שיתוף במקרקעין נדחתה. הבת יוצגה על ידי עו"ד יעקב אביעד. האם יוצגה על ידי עו"ד אבי עמבר שמסר בתגובה: "פסה"ד מנוגד לפסיקות של העליון. ביהמ"ש התעלם שזכאי למתנה לא רושם את הזכויות במשך 15 שנה. במשך 15 שנה מי שנהג מנהג בעלים בדירה היה האבא, והבית לא נרשם על שם הבת עוד בחיי האב - שחי 13 שנים לאחר מכן - מעידה על כך שהאבא חזר בו מההתחייבות לתת מתנה. הבת בחרה להגיש את התביעה רק שנתיים אחרי פטירתו, וזאת על מנת שלא ניתן יהיה לזמן אותו לעדות. כנראה שנגיש בקשת רשות ערעור".

משמעות הפסיקה: גם אם המתנה לא נרשמה ברשם המקרקעין וחלפו שנים, המתנה בעינה עומדת וניתן לרשום אותה.

מספר תיק: 51794-12-23

בית המשפט המחוזי בנצרת מינה במסגרת הליך חדלות פירעון נאמן לחברת "משק ב.חן שיווק בקר", העוסקת בגידול ושיווק עגלים. ההליך נפתח לבקשת ספקים להם חייבת החברה עשרות מיליונים. הנושים ביקשו למנות את עורך הדין של החברה, נעים מוסא, כנאמן. נטען כי הוא כלכלן ומכיר את שירותי החברה באופן שיסייע לו בתפקיד. הממונה על חדלות פירעון התנגד למינוי, כי עוה"ד לא כלול ברשימת הנאמנים כנדרש בחוק ובשל חשש לניגוד עניינים. בית המשפט המחוזי אישר למנות את מוסא בשל תמיכת הרוב המכריע של נושי החברה מבחינה מספרית וערך נשייה. הממונה הגיש ערעור.

השבוע קיבל בית המשפט העליון את הערעור. השופטים דוד מינץ, יעל וילנר וגילה כנפי-שטייניץ פירטו את האפשרויות בחוק חדלות פרעון למינוי נאמן: דרך המלך - למנות מתוך רשימת הנאמנים; למנות את הממונה עצמו אם יש עניין ציבורי בכך; למנות נושא משרה בחברה - בתנאי שהמינוי לא יפגע בנושים, לא יהיה ניגוד עניינים ואם ימונה נאמן מתוך רשימת הנאמנים לצדו של נושא המשרה.

בית המשפט קבע כי הנאמן שמונה לא עומד באף אחד מהמסלולים, ותמיכת הנושים לא מצדיקה חריגה מהוראותיו המפורשות של החוק. "ייסוד רשימת הנאמנים נועד ליצור מינוי שוויוני ושקוף, ולהבטיח פיקוח על רמתם המקצועית", כתבו והוסיפו כי הותרת המינוי על כנו משמעותה ריקון מתוכן של הוראות החוק וכוונת המחוקק. הם גם קבעו כי הוא אינו "נושא משרה" בגדר תפקידו כעו"ד של החברה.

בית המשפט ציין כי אין צורך להכריע בטענת ניגוד העניינים, אך הובהר כי קיים קושי לקבוע כלל פסילה גורף. המינוי בוטל ובית המשפט העליון הורה למחוזי למנות נאמן אחר בהתאם לחוק. עו"ד נעים מוסא מסר: "עסקינן בתיק עקרוני שכונס הנכסים בקש להביא להכרעת בית המשפט העליון. הגם שבית המשפט קבל עמדת כונס הנכסים לא חייב את הנאמן בהוצאות משום שהיה טעם טוב בטיעון שלו". את הנושים יצגו עוה"ד רז מנגל, טל כהן, ישראל צינגלאוב ובר פרץ. את הממונה יצג עו"ד רועי נירון.

משמעות הפסיקה: לא מספיק שרוב הנושים תומכים במינוי אדם לנאמן בהליך חדלות פירעון. על המינוי לעמוד באפשרויות שקבע החוק.

מספר תיק: 2387/24 

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שהגישה שופרסל על בקשה לתביעה ייצוגית, שאושרה מבלי לקבל את תגובת התובע. בתובענה שאושרה טען התובע הייצוגי ניצן לוי כי תוקף קופונים מתייחס למועד אספקת המוצרים, בעוד שופרסל מטעה את הלקוחות לסבור כי הוא מתייחס למועד הזמנת המוצרים, ולכן לא מכבדת תלושים המסתיימים לאחר מועד ההזמנה.

נטען שפרקטיקה זו מפרה את האיסור על הטעיה בחוק הגנת הצרכן. המועצה הישראלית לצרכנות הצטרפה להליך במעמד של ידיד בית משפט. שופרסל טענה שפרסמה בתקנון ובמידע באתר כי הקופונים צריכים להיות בתוקף ביום האספקה. במקביל הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן הוציאה צו מנהלי להפסקת הפרה לשופרסל בשל פרקטיקה זו, ובעקבות הצו שינתה הרשת את אופן הצגת תוקף התלושים.

השופט עופר גרוסקופף קבע כי איסור ההטעיה נועד "להבטיח את יכולתו של ציבור הלקוחות להתקשר ולצרוך באופן מיודע". שופרסל ציינה בתקנון האתר ובסוף ההזמנה כי המועד הקובע הוא מועד האספקה. השופט קבע כי לא די לכתוב בתקנון כשיש פרסומים אחרים מטעים. "לאור טבעו של התקנון (כמו גם טבעם של ה"אותיות הקטנות" שבעמוד סיום ההזמנה), אשר לעתים תכופות לא נקרא בעיון".

השופט הדגיש כי "אין בקביעה זו כדי לעודד אי-קריאה של תקנונים בטרם מתן הסכמה להם, ואף לא כדי להפחית ממעמדו החוזי של התקנון. כל שמובהר, ואין בכך לא חידוש ולא הפתעה, הוא שלא כל פגם באופן בו הוצגה עסקה ללקוח ניתן לתקן בהבהרה מתאימה". במילים אחרות, תיאור נכון במסגרת התקנון אינו מהווה 'תעודת ביטוח' מפני מצגים מטעים בפרסומים אחרים. משופרסל נמסר: "החברה פועלת על פי דין ובהתאם לתקנון המפורסם באתר. נגיב בערכאות המתאימות".

משמעות הפסיקה: לא ניתן לתקן כל פגם באופן בו הוצגה עסקה ללקוח באמצעות הבהרה בתקנון.

מספר תיק: 5548-24