בין שיקגו לעזה: ועידת הדמוקרטים תתכנס בצל חשש מפני הפגנות אלימות

השבוע הזה מציין את הסוף הפורמלי של שלב המוקדמות בבחירות לנשיאות ארה"ב. ועידת המפלגה הדמוקרטית בשיקגו תסמוך השבוע את ידיה על מועמדות קמלה האריס. הרפובליקאים אישרו את מועמדות דונלד טראמפ עוד באמצע החודש שעבר.

● הצעירים עשויים לסלול את דרכה של האריס לבית הלבן 
● הדלק נגמר, ובלבנון מחכים בחושך להתפתחויות מול ישראל 

כאשר הרפובליקאים התכנסו במילווקי ב־15 ביולי, הם העניקו נופך משיחי למועמדות טראמפ, מייד לאחר שניצל מנסיון התנקשות. השתרר רושם כללי שהם דוהרים לניצחון. הנשיא ביידן היה עדיין מועמד מפלגתו, אבל התמיכה בו קרסה. את הדמוקרטים אחז ייאוש. 2024 עמדה להנחיל לדמוקרטים את תבוסתם הגדולה ביותר זה 20 שנה לפחות.

מה שחמישה שבועות יכולים לעשות בפוליטיקה. ביידן נשר מן המרוץ מייד לאחר הוועידה הרפובליקאית. במקום להיקלע למלחמת הכול־בכול, כפי שהרפובליקאים קיוו, וכפי שחלק מן המשקיפים חזו, הדמוקרטים צופפו שורות סביב מועמדותה של סגנית הנשיא קמלה האריס.

להלן קרה משהו עוד פחות צפוי: לא רק המפלגה זינקה אל זרועותיה של האריס, אלא גם המצביעים, לפחות על פי הסקרים. התהפכו על ראשם הפרשים ברורים מאוד לטובת טראמפ. האריס צמצמה את ההפרש עד כדי תיקו סטטיסטי, ואפילו חלפה על פני טראמפ.

מירוץ בין דורות

נסיון העבר מלמד אותנו להישמר מפני סקרים ומפני הסתברויות. הסקרים של שתי הבחירות הקודמות, ב־2016 וב־2020, החמיצו את התוצאות הסופיות או את ההפרשים הסופיים. הם נטו להמעיט באופן דרסטי את כוחו של טראמפ. בניגוד גמור לסקרים, הוא ניצח ב־2016 בהפרש קטנטן, והפסיד ב־2020 בהפרש קטנטן.

כמובן, אין זאת אומרת כי כל מה שקרה יחזור ויקרה. במרוץ הזה התפתחה דינמיקה לא־חזויה. מאבק בין שני גברים לבנים ישישים הפך למירוץ בין דורות: בין לבן זקן לאישה שחורה צעירה ממנו כמעט ב־20 שנה. היא הצליחה להפיח התלהבות קפצנית, כמעט אופורית, שכמותה לא נראתה בזירה האלקטורלית מאז ימי ברק אובמה הראשונים.

למרבה ההפתעה, כמה מן החולשות שנוצלו לרעתה הפכו בן לילה לנכסים אלקטורליים. במשך שנים, הימין לעג לה בגלל צחוקה המתגלגל ותנועות גופה. פתאום הצחוק והגוף הצטרפו לכלל מים סופר־אטרקטיבי של עידן הטיקטוק. קמלה האריס הפכה למועמדת "השמחה" (joy). עצרות הבחירות שלה, על פני כל ארה"ב, התחילו למשוך אלפים.

אבן־הבוחן המובהקת ביותר של הצלחה התחילה להבהיק באור יקרות: איסוף כספים מכל סוגי התורמים, בייחוד תורמים קטנים, או קטנטנים. האריס שוברת את כל השיאים.

"עליית סוכר בדם"

חרדה התחילה להתגנב בשבועיים האחרונים אל שורות הרפובליקאים. תחילה הם נטו לבטל את התהפוכה בסקרים כאפיזודה חטופה של "עליית סוכר בדם". הנחיתה תהיה מהירה וקשה, הם חזו. היא לא התממשה.

הרפובליקאים התכוננו לקראת הבחירות האלה במשך שנים, על יסוד הציפייה לג'ו ביידן. הם נאבקים עכשיו כדי למצוא כלי התמודדות חדשים. זה מסובך, מפני ששינוי כיוון בשלב כה מאוחר מחייב משמעת. המועמד הרפובליקאי לנשיאות הוא אולי האיש הבלתי־ממושמע ביותר שנראה בפוליטיקה האלקטורלית האמריקאית זה מאה שנה ויותר. טראמפ סומך על האינטואיציות של עצמו. הן הנחילו לו את הנשיאות ב־2016, אבל גזלו אותה ממנו ב־2020.

בפשטות, טראמפ רוצה להיות יותר טראמפ מטראמפ. זה התחוור בימים האחרונים. הוא ערך שתי מסיבות עיתונאים, והופיע בוועידת עיתונאיות שחורות. הרפובליקאים קיוו שהוא ידבר על עניינים הנוגעים לחייהם של הבוחרים, למצוקותיהם ולכיסם. תחת זאת הוא תקף את אישיותה של האריס, כפר בזהותה השחורה, חזר ותיאר אותה כ"מטומטמת" (dumb), ודיבר אפילו על זכותו לפגוע בכבודה.

 נשיא ארה''ב לשעבר, דונלד טראמפ / צילום: Reuters, Jeenah Moon

חשיפת־היתר של טראמפ היא רבת סיכונים. הוא כשל ב־2020, והכשיל את מפלגתו בבחירות חוזרות לקונגרס, מפני שבבוחרים התגלו סימני עייפות מפני האינטנסיביות של סגנונו. החידושים המלהיבים מלפני שמונה שנים חדלו להלהיב. אם חידושים מכריעים מערכות בחירות, האריס היא היא החידוש.

אין ספק שיש הרבה מאוד אמריקאים התומכים בו בכל לבם. אבל הוא קיבל רק 46.1% מן הקולות ב־2016 ו־46.8% ב־2020. אפילו כשניצח, הוא הפסיד במניין הקולות הכללי. מוזרויותיה של שיטת הבחירות עשויות לפצות אותו. מתמטיקה של דמוגרפיה רומזת שדמוקרט זקוק ליתרון של לפחות 3% בזירה הארצית, כדי להגיע אל המינימום הנדרש לניצחון בחבר האלקטורים. אבל טראמפ אינו יכול להתנחם בסיכוי הזה, תהיה סבירותו אשר תהיה.

כדי להצליח, ועידה מפלגתית צריכה להיות מאורע של תיאטרון מוצלח ושל הרמוניה. שני הדברים האלה אינם מובטחים לדמוקרטים בשיקגו. הסיבה העיקרית היא המלחמה בעזה, המאיימת להצית מהומות רחוב וגם לגלוש אל אולם הוועידה. הדמוקרטים היו שמחים אילו עיסקת חטופים היתה מושגת לפני נעילת ועידתם, ביום חמישי. הרפובליקאים אולי היו שמחים קצת פחות.

תוכנית פופוליסטית

ערב הוועידה, האריס התחילה לדבר על תוכניותיה הכלכליות. היא הציגה ביום חמישי שעבר תוכנית פופוליסטית, שוול סטריט ג'ורנל, התומך בטראמפ, השווה עם המשטר הסוציאליסטי בוונצואלה, או עם נסיונו הכושל של הנשיא ניקסון, לפני 54 שנה, להטיל פיקוח זמני על מחירים.

האינפלציה היתה מסימני ההיכר של כלכלת ביידן, אם כי היא עומדת בסימן ירידה. האריס מבטיחה להעניש סיפסור במחירי מזון. היא גם מציעה סיוע של 25 אלף דולר, לאורך ארבע שנים, לאמריקאים הרוכשים בית בפעם הראשונה. היא תממן את ההוצאות האלה באמצעות הכבדת עול המסים על חברות, אבל תציע הקלות מס לחברות המקדמות את המאבק נגד שינוי האקלים ולחברות הבונות בתים למעוטי יכולת.

היא מניחה מהויות על השולחן, ופותחת את עצמה לביקורת עניינית ולא־עניינית. טראמפ כבר קורא לה ולמועמדה לסגן נשיא "קומוניסטים". כמעט מוזר לשמוע את המילה הזו. היא חדלה לציין גידוף פוליטי עוד לפני 30 שנה, כאשר ברית המועצות התמוטטה.

השימוש הזה מבטא את תסכולו של טראמפ. הוא בוודאי התקשה להאמין למראה עיניו, כאשר קרא בשבוע שעבר את תוצאות הסקר התקופתי של פייננשל טיימס ושל אוניברסיטת מישיגן על שיעור האמון שאמריקאים נותנים במדיניות הכלכלית של המועמדים לנשיאות. האריס קיבלה 42%, טראמפ קיבל 41%. בסקר הקודם, טראמפ הוביל על ביידן ב־7%.

האם זה חלק מ"עליית הסוכר", שעליה דיברו הרפובליקאים? אולי. אבל זה אומר שנקודת הפתיחה של האריס טובה לאין שיעור ממה שהיתה, כאשר טראמפ התרברב שהיא תהיה הרבה יותר קלה להבסה מביידן.