טראמפ מזהיר מפני "מלחמת עולם שלישית", האריס וביידן יעשו הכל כדי לעצור אותה

יש מעט מאוד מקרים בהיסטוריה האמריקאית של סגני נשיאים, המתמודדים על ירושת הנשיא שתחתיו הם מכהנים. עד השבוע שעבר, סגן הנשיא האחרון שהתמודד בנסיבות כאלה היה אל גור, סגנו של ביל קלינטון, ב־2000. ב־200 השנה שקדמו לו היו רק שלושה סגני נשיאים כאלה. רק אחד מהם הצליח להיבחר (ג'ורג' בוש האב, 1988).

● כותרות העיתונים | 100 מטוסי קרב: בעיתונות העולמית חושפים פרטים חדשים על מתקפת המנע הישראלית
● פרשנות | המצע של טראמפ מתעלם משותפות הסחר של ארה"ב ומההתייקרויות שהיא תספוג

ממילא נדיר הוא המקרה שבו סגן נשיא מתמודד בזמן משבר גלובלי הרה סכנות. או אז, הנסיבות מחייבות את הסגן להביע דעות על תחום השיפוט של הנשיא, מקור של דילמה אישית ופוליטית. זה קרה ליוברט האמפרי הדמוקרט, סגנו של לינדון ג'ונסון, ב־1968, בעיצומה של מלחמת וייטנאם. האינסטינקטים שלו אמרו לו להתנגד למלחמה, אבל תחושת הנאמנות האישית אמרה לו להביע תמיכה בבוס. הלויאליות הייתה אחת הסיבות לתבוסתו, בהפרש זעיר. 

״לא גנבו את ההצגה״

האריס באה אל ועידת מפלגתה בשיקגו בשבוע שעבר בסימן החשש, שמפגינים פרו־פלסטיניים יתפרעו ברחובות, וצירים באולם ימחו בקול רם מידיי. זה לא קרה. ״זו לא הייתה 1968, אפילו לא במקצת״, כתב הניו יורק טיימס, ברמז לוועידה הדמוקרטית בשיקגו עצמה לפני 56 שנה. אז, הפגנות נגד מלחמת וייטנאם שיבשו את הוועידה והכתימו את המפלגה. ״המוחים הגיעו״ בשבוע שעבר, הוסיף העיתון, ״אבל לא גנבו את ההצגה״.

יועץ פוליטי מנוסה בשיקגו, טום בואן (Bowen), אמר לעיתון משהו מעניין מאוד: ״יש מעט מאוד אנרגיה אורגנית, או השתתפות אורגנית״ במחאה הפרו־פלסטינית. ״באופן כללי אפשר לזהות אנרגיה או אהדה, המדרבנות תנועה. לא כאן״. 

ברור למדי שלא הייתה כאן עסקה של משהו־תמורת־שקט. המפלגה לא יצאה מגדרה להניח את דעתה של תנועת המחאה. היא דחתה למשל דרישה חוזרת ונשנית להרשות לפעיל פרו־פלסטיני לנאום בוועידה. מארגני הוועידה הזמינו לעומת זאת את הורי החטוף הישראלי־אמריקאי הירש גולדברג פולין לנאום. ההורים אמרו אחר כך שהם ציפו לאדישות או אפילו להתנגדות, ונדהמו כשהתקבלו בתמיכה קולנית ובחמימות. 

הוועידה הזו, בניגוד לציפיות שהפיח הימין באמריקה ובישראל, לא הפכה למאורע אנטי־ישראלי. מה שאמרה קמלה האריס על הסכסוך הישראלי־פלסטיני בנאומה עמד בגבולות המרוחקים ביותר של ההסכמה המפלגתית. היא הרחיבה קצת את השוליים, והגדירה באופן מפורש יותר את זכויות הפלסטינים. אבל היא לא התרחקה אלא במילימטרים מן ההשקפה המקובלת על ארה״ב ב־30 השנה האחרונות. 

ישראלים, המתנגדים למדינה פלסטינית בכל הנסיבות, יכלו לחשוב לעוינים את דבריה בזכות "הגדרה עצמית" פלסטינית (היא נמנעה מן המונח "מדינה"). אבל שטות הגובלת בחוסר רצינות היא לייחס לה רגשות אנטי־ישראליים, או לטעון, כפי שאמנם עשו מקורבים מדיניים ועיתונאיים של רה"מ, שהיא ״עוזרת לחמאס״. הם, לעומת זאת, עוזרים, במתכוון או שלא במתכוון, לדונלד טראמפ. 

כללי התנהגות לסין

המשבר הגלובלי שעליו אנחנו מדברים כולל כמובן הרבה יותר מן המזה"ת. בזמן שבו מזכיר המדינה בלינקן ניהל מסע דילוגים במזה"ת, והרמטכ״ל האמריקאי מגיע לביקור פתאומי, הנשיא משגר את יועצו לביטחון לאומי, ג'ייק סליבן, לבייג'ינג. זו הפעם הראשונה שיועץ ביטחון לאומי של נשיא אמריקאי כלשהו מבקר בסין זה שמונה שנים. סליבן עומד להיפגש עם שליט סין, שי ג'ינפינג. העובדה שהמסע הזה יוצא אל הפועל בעיצומה של מערכת בחירות בארה״ב, חמישה חודשים לפחות לפני שהנשיא ביידן יסיים את כהונתו, מעוררת את הרושם שמשהו לא שגרתי מונח על סדר היום. 

כאשר המזרח התיכון עומד על סף התלקחות, וכאשר גוברים החששות מפני כיוונים חדשים במלחמת אוקראינה, אין זה מן הנמנע שארה״ב מעוניינת בעזרת סין כדי לנטרל מרעומים. כמובן, יש גם די מרעומים ביחסים הדו־צדדיים עם סין: האיום הקבוע על טייוואן וההחמרה במשבר בין סין לפיליפינים על שליטה בחלקים של ים סין הדרומי. הפיליפינים היא בעלת ברית אמריקאית. ארה״ב אמנם לא אמרה לסין Don’t, אבל הפגינה שרירים. באמצע החודש, ספינות מלחמה של ארה״ב ושל צרפת ניהלו ״פעולות דו־צדדיות בתמיכה בחופש השיט״ בים הפיליפינים, בחלק המזרחי של האוקיינוס השקט, דרומה מיפן. 

סיבה אפשרית נוספת למסע סליבן היא התקווה להעמיד את סין על כללי התנהגות נאותים בחודשי הממשל האחרונים. קודם כול, ארה״ב חוזרת ומזהירה את סין שלא לנסות ולהתערב במהלך הבחירות, באמצעות האקרים או בוטים; ושנית, שלא לנסות ולנצל אי־ודאויות בארה״ב, כדי להשיג יתרונות על חשבון ארה״ב ובעלות בריתה. אמנם סין חוזרת ודוחה כל חשד של התערבות, אבל ארה״ב מלומדת ניסיון. רק החודש נודע שהאקרים איראניים תקפו את מטה הבחירות של דונלד טראמפ. סביר שהאקרים זרים אחרים, כולל סינים, יחרו־יחזיקו אחריהם. 

״יגיע אל כל יעד ברוסיה״

אשר למלחמת המגן של אוקראינה, אין זה מן הנמנע שהיא נכנסת אל שלב חדש ועתיר סיכונים. נשיא אוקראינה זלנסקי נשא נאום אגרסיבי במיוחד ביום שבת, שבו הבטיח כי המלחמה תעבור אל שטח רוסיה. ״האוקראינים פורעים את כל חובותיהם״, הוא אמר, והציג כלי נשק חדיש מפיתוח מקומי, מל״ט נושא טילים, היכול להגיע ״אל כל יעד ברוסיה״. 

זה בא על רקע שהייתם הנמשכת של כוחות אוקראיניים בעומק חבל קורסק הרוסי. הנשיא פוטין הפגין בימים האחרונים שיעורים לא אופייניים של רוגז פומבי על כישלון צבאו בקורסק, והיו ידיעות על אי שקט בפיקוד העליון של הצבא. כטב״מים אוקראיניים הוסיפו לפגוע בתשתית רוסית, בייחוד במכלי דלק וגם בכלי שיט של הצי הרוסי הנחלש בים השחור. 

נשיא פולין, שהיה בסוף השבוע בקייב, גילה כי שיחות מתנהלות בנאט״ו על ירי טילים רוסיים דרך מרחב האוויר של נאט״ו, בדרכם אל יעדים באוקראינה. הוא אמר כי שמורה לברית הזכות להתגונן. כל זה מעניין במיוחד, מפני שגם אוקראינה, גם פולין וגם בעלות ברית אחרות באירופה יודעות שאם טראמפ ייבחר, נשארים בקושי חמישה חודשים של סיוע מסיבי לאוקראינה. הבית הלבן עושה עכשיו מאמצים להחיש מסירות נשק וציוד לאוקראינה על חשבון 61 מיליארד הדולר שהקונגרס אישר באפריל. 

קשה לדעת איך הידרדרות בין־לאומית תשפיע על הבחירות. טראמפ חוזר ומדבר על הסכנה של ״מלחמת עולם שלישית״, ומבטיח לשים לה קץ ב״הרמת טלפון אחת״ מיד לאחר שידו ״תתרומם מספר התנ״ך״ ביום השבעתו לנשיא. נראה שמשבר גלובלי ישרת את טראמפ. מניעתו, במזרח התיכון ובים סין הדרומי, היא אפוא לא רק אינטרס לאומי אמריקאי אלא אולי גם אינטרס פוליטי ואלקטורלי של ממשל ביידן־האריס. 

רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני . ציוצים (באנגלית) ב טוויטר.