גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

חתימה על צוואה / צילום: Shutterstock, Photographee.eu

הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון, מנהלת תחום דיני משפחה

קשיש הלך לעולמו בשנת 2019 והותיר אחריו צוואה שנערכה בסמוך למותו, בה ציווה את רכושו לבתו היחידה, למעט סך של 100 אלף שקל שציווה לבת זוגו. בת הזוג לא הסתפקה בסכום שציווה לה המנוח, והגישה שתי תביעות: האחת לבטל את הצוואה, בטענה כי נערכה בעת שהקשיש לא היה כשיר להבין את טיבה של הצוואה; והאחרת להכיר בה כידועה בציבור של המנוח, ולכן כמי שזוכה במחצית מרכושו מכוח צו ירושה.

● בהיעדר צוואה: ילד שנולד מתרומת זרע אינו יורש את אביו החוקי
● קיבלתם דירה בירושה? האם היא תחולק עם בן הזוג במקרה של גירושים

ראשית נדרש בית המשפט להכריע בשאלה האם בת הזוג אכן הייתה ידועה בציבור של המנוח, וענה על כך בשלילה. האישה טענה כי ניהלה עם המנוח קשר רומנטי ואינטימי במשך שנתיים לאחר שהתאלמן והתגוררה עימו מספר חודשים לפני מותו, אולם בית המשפט פסק כי האישה לא עמדה בנטל להוכיח שהקשר בין הצדדים עלה לדרגת "ידועים בציבור", גם אם הקשר ביניהם היה זוגי כטענתה.

בשנים האחרונות הפסיקה החמירה את הקריטריונים להכרה בבני זוג כידועים בציבור, מתוך הבנה שאין מקום לכפות על צדדים שבחרו לא להינשא, מחויבויות כלכליות כשל בני זוג נשואים. בין הקריטריונים שנלקחים בחשבון - השאלה האם הצדדים יכלו להינשא אך לא עשו כן מבחירה, האם הקשר בין הצדדים התקיים על פני תקופת חיים משמעותית, האם הצדדים חיו ביחד, ואם לאו, האם הדבר נעשה מבחירה חופשית.

במקרה זה בית המשפט לא השתכנע כי המנוח, שהיה אדם דתי, התכוון לקיים עם האישה קשר זוגי משמעותי מבלי להינשא כדת וכדין. כמו כן, בית המשפט לא השתכנע כי הצדדים כלל התגוררו ביחד, מאחר שהאישה המשיכה להחזיק בדירה נפרדת, ואילו המנוח נעזר בשכניו ובחבריו שיבדקו את שלומו ואם לא נפל בחיי היום-יום.

להתרשמותו של בית המשפט, מדובר בקשר שלא עבר את שלב הניסיון והחברות, וגם אם הפך לקשר אינטימי, מדובר היה בתקופה קצרה, ללא הוכחת ניהול משק בית משותף ועם היכרות שטחית בין המנוח לבין בנותיה של האישה. כמו כן, הצדדים לא ניהלו חשבון משותף ולא הביעו רצון לשיתוף בנכסים באמצעות עריכת הסכם ממון או צוואה.

מצב של "טוטאל לוס"

בשלב הבא פנה בית המשפט לדון בהתנגדותה של האישה לקיום צוואת המנוח. במקרה זה נוצר אבסורד: מרגע שהאישה לא הוכרה כידועה בציבור, היא לא יורשת של המנוח על-פי דין, ולכן כבר אינה בחזקת "מעוניין בדבר" שרשאי להגיש התנגדות לצוואה כדרישת החוק, כלומר לא היה מקום להתנגדותה לצו קיום צוואה והוצאת צו ירושה על-פי דין תחתיו. אולם מאחר שהתנגדות לצוואה חייבים להגיש בתוך 14 יום ממועד פרסום הבקשה לצו קיום צוואה, היא לא יכלה להמתין לסיום בירור התביעה לקביעת מעמדה.

מומחה שמינה בית המשפט קבע כי על-פי הרשומות הרפואיות ממועד עריכת הצוואה, המנוח סבל מהתדרדרות קוגניטיבית שהפכה אותו לבלתי כשיר. בנוסף הובאו בפני בית המשפט הקלטות של עורך הדין אשר ערך את צוואת המנוח, בהן הוא נשמע אומר שהוא שמע מבני המשפחה שהמנוח במצב "טוטאל לוס בגדול", לפני שהחתים אותו על הצוואה במיטת בית החולים. כמו כן, נקבע כי עורך הדין היה מודע לעובדה שהמנוח זקוק לאפוטרופוס, אך עיכב זאת במטרה להכין קודם את הצוואה, לבקשת בן משפחה של המנוח (לא בתו היורשת).

וכך, למרבה האירוניה, דווקא בהתנגדותה לצוואה האישה זכתה - כלומר נפסלה הצוואה שנערכה במטרה לתגמל אותה ב-100 אלף שקל ולמנוע את התקוטטות המשפטית, והוצא צו ירושה המזכה את הבת בכל ירושת המנוח. בנוסף, האישה חויבה לשלם לבת הוצאות משפט בסך של 55 אלף שקל.