הרכב הזה הוא בבסיסו תרגיל במיתוג. אז למה בכל זאת הוא מעניין?

שנות ה-90' של המאה הקודמת היו תקופה נאיבית עבור תעשיית הרכב. רבים סברו אז שהצפיפות התחבורתית בערים היא הבעיה הקריטית שבראש סדר העדיפויות, והאמינו שלקוחות מבוססים יסכימו לשלם סכומים משמעותיים על "מכוניות יוקרה קטנות", שקל לנוע איתן בעיר.

מרצדס השיקה באותה תקופה את הדור הראשון של A קלאס העירונית, אאודי פיתחה ושיווקה את המכונית העירונית A2, שהייתה עשויה אלומיניום, ואילו ב.מ.וו יצאה להרפתקה: "המצאה מחדש" של המותג הבריטי הכושל עסקית "מיני", באמצעות הנדסה גרמנית מודרנית ומיצוב יוקרתי.

התפיסה הזו לא עמדה במבחן הזמן. רכבי הפנאי והקרוס-אובר המרווחים והרווחיים (ליצרנים) כבשו גם את הקהל העירוני, ורוב המכוניות "העירוניות" של יצרני היוקרה גדלו בממדיהן או שפשוט נעלמו.

"מיני" של ב.מ.וו עדיין מייצרת מכוניות פרימיום קטנות, אבל גם היא משנה כיוון בהדרגה. למעט המיני "קופר" המקורית, כל שאר הדגמים של המותג הם "תרגילים במיתוג", ובהם גם מיני "קאנטרימן" החדש, שמתבסס על ב.מ.וו X1 ו-X2.

עיצוב חיצוני

זהו הרכב הגדול ביותר של מיני עד היום - יותר ארוך, רחב וגבוה מקיה נירו. הממדים מודגשים על ידי עיצוב דמוי תיבה, שכולל חרטום אנכי, גג גבוה ושטוח ודלתות מסיביות. את זהות המותג יוצר הגריל האובלי המסורתי של מיני בחרטום וצמד פנסי חזית רבועים וגדולים. יש גם פנסים אחוריים אנכיים, שמאירים בלילה את דגל ה"יוניון ג'ק" של בריטניה כמו בשאר דגמי מיני, אך ניתן לשנות זאת אלקטרונית. העיצוב שובר שגרה והממדים משדרגים את הסטטוס של הרכב ישראל, שבה הגודל תמיד קובע.

פנים הרכב

בניגוד לרוב דגמי מיני, הקרובים לכביש ודורשים גמישות בכניסה לרכב וביציאה ממנו, לקאנטרימן סף כניסה/יציאה בגובה של קרוס־אובר אמיתי, נוח גם לגבוהים. המושבים הקדמיים מציבים את הנהג והנוסע גבוה מעל הכביש ומספקים תצפית טובה מעבר למכסה המנוע, שמתאפיין בקימורים "נוסטלגיים".

מרחב הראש מכובד, המושבים הקדמיים גדולים ומספקים תמיכה סבירה ובמושב האחורי יכולים להתרווח בנוחות שני מבוגרים גדולים. המרחב באמצע די מוגבל ומתאים לכל היותר למתבגרים. מרחב הרגליים מאחור מצוין תודות לתוספת לבסיס הגלגלים, שעומד על 2.69 מ', ואת המושב האחורי ניתן לנייד על מסילה. במצבו המכווץ ביותר, נפח תא המטען כ־450 ליטר, סביר עבור מטען משפחתי. תא המטען לוקה בסף גבוה שמקשה על העמסת חפצים כבדים.

תאי הנוסעים של כל רכבי "מיני" לדורותיהם תמיד היו מעבדת ניסויים לרעיונות עיצוב מקוריים, וגם התא של הקאנטרימן נראה כמו תרגיל גמר בפקולטה למדעי ההיפסטרים. בחזיתו משטחים מינימליסטים ופשוטים, שנקטעים רק על ידי פתחי אוורור צרים ואנכיים. משענת היד מסתירה סלסלה מעוצבת, ואילו מחזיקי הכוסות וידיות הדלתות נראים כאילו נלקחו מקולקציה של פיליפ סטארק. את אלמנט ה"רטרו" של מיני מספקים קומץ מתגים מכניים ונוסטלגיים, כולל מתג התנעה שמופעל באמצעות סיבוב.

איכות הייצור גבוהה ובידוד הרעשים יעיל, אבל בליגת המחיר הזו ניתן לייחל ליותר משטחי פלסטיק רכים בסביבת הנהג. האבזור התקני מכובד ברמה הבכירה, שבה הגיע רכב המבחן, וכולל את כל הפריטים הנפוצים ברכבי פרימיום כולל מערכת קול איכותית, חימום ואוורור במושבים הקדמיים, ריפוד דמוי עור, גג פנורמי וחבילת בטיחות עדכנית.

מולטימדיה ומצלמות

התצוגה הדיגיטלית כבר לוקחת אותנו עמוק למאה הנוכחית. לרכב אין לוח מחוונים נפרד וכל התצוגה והתפעול מתבצעים באמצעות מסך LCD דקיק בצורה של עיגול מושלם, שכאילו מרחף במרכז הקונסול. "הצלחת המעופפת" הזו מרשימה ומקורית וכוללת שלל "עיצובי רקע" דיגיטליים, שמספקים נושא פופולרי לשיחה בין הנוסעים.

אלא שהעיצוב הייחודי גם מכתיב פשרות בהנדסת האנוש. המידע מפוזר בחלקים של המסך העגול, כולל נתוני נהיגה חיוניים, שעדיף אם היו מוצגים ישירות מול הנהג ללא צורך בהטיית הראש. היינו שמחים לקבל גם שליטה פיזית במערכת האקלים. למרבה המזל יש מערכת פיקוד קולי ברמה גבוהה (באנגלית) כגיבוי לרוב הפונקציות החיוניות.

מנוע וצריכת דלק

שוחרי איכות הסביבה יכולים להזמין את הקאנטרימן גם עם הנעה חשמלית, אבל למבחן התייצבה גרסת הטורבו-בנזין עם מנוע 3 צילינדרים בנפח 1.5 ליטר, שמייצר 150 כ"ס ומקבל סיוע חשמלי ממערכת היברידית "קלה", שמוסיפה עד כ-20 כ"ס להספק במצבים מסוימים. זהו מנוע קטן וחביב, שמשמיע צליל מחוספס אופייני למנועי 3 צילינדרים ומספק שיוט נינוח. אבל המנוע הקטן רתום למשקל עצמי של כ-1.65 טונות לפני נוסעים, ומטען והמשקל מורגש בעת האצה נמרצת בעלייה שדורשת קפיצה לסל"ד גבוה וצורם.

בחו"ל משווק הרכב גם בשתי גרסאות טורבו-בנזין ספורטיביות עם 200 ו-300 כ"ס, אך אלה לא מיובאות משיקולי מחיר. התיבה האוטומטית כפולת המצמדים מגיבה בעצלתיים במצבי התכנות המתונים, אבל תגובתה מתחדדת במצב הספורטיבי.

צריכת הדלק המוצהרת עומדת על 16.4 קילומטר לליטר ועם רגל מתונה אפשר להגיע ל-13־14 קילומטר לליטר בתנאים ריאליים. לא רע לקרוס-אובר שמנמן.

על הכביש

המכוניות העירוניות הקטנות של מיני רכשו מוניטין מוצדק של מכונות חדות ומענגות לנהיגה ספורטיבית. אבל עם הצמיחה בממדים ובמשקל, התפוגגה גם החדות. יחסית לקבוצה ולייעוד הקאנטרימן עדיין רהוט ודי אתלטי, אבל ההיגוי לא הכי מהיר ופניות הדוקות משחררות קצת יותר מדי נטיית גוף. ספיגת הזעזועים די קשיחה אבל כנראה שחלק מהאחריות מוטלת על חישוקי 19 אינץ' עם צמיגי ספורט, שבהם מצוידת הגרסה הבכירה. מומלץ לוותר עליהם.

מחיר

מיני קאנטרימן טורבו־בנזין עולה בישראל 265 אלף שקל בגרסת הבסיס, ובגרסה המאובזרת 299 אלף שקל. זה עדיין זול בעשרות אלפי שקלים מב.מ.וו X1, אבל הפלח עמוס במתחרות, חלקן חזקות וגדולות יותר. זהו הדגם השימושי ביותר של המותג שבו נסענו עד היום, והוא פונה לחסידיו הרבים, שמפאת גיל, ממדים, מעמד משפחתי או סטטוס חברתי כבר לא יכולים להידחק למכוניות הקטנות של "מיני". מ־0 ל־100 קמ"ש

חלק מהמתחרות

לקסוס UX300 הייבריד

מ־240 אלף שקל, הקרוס-אובר הקומפקטי המחודש מציע עיצוב בעל נוכחות ותא מפואר. ההנעה משלבת מנוע 2 ליטר בנזין ומנוע חשמלי וההספק הכולל 199 כ"ס

 לקסוס UX300 הייבריד / צילום: יח''צ

אאודי Q3 35TFSI

282 עד 303 אלף שקל עולה הדור האחרון של Q3. העיצוב אלגנטי ומאופק, ומנוע טורבו-בנזין בנפח 1.5 ליטר מייצר 150 כ"ס ומאיץ ל-100 ב־9.4 שניות

 אאודי Q3 35TFSI / צילום: יח''צ