מה רוצה שי ג'ינפינג: דו־קיום בשלום עם ארה"ב או מלחמה בים סין הדרומי?

מאבק שליטה על שרטון, לא הרחק מחופי הפיליפינים, בים סין הדרומי, הוא עכשיו נקודת תבערה גלובלית. מן החולית הקטנטנה הזו נשקף פוטנציאל לא מבוטל של איום על הסדר הבין־לאומי. ספינות של משמרי חופים מנגחות זו את זו; מטוסים מפירים את מה שכל אחד מן הצדדים הניצים חושב לתחומו האווירי הריבוני; דוברים רשמיים מפרסמים הודעות גינוי עם נטייה להסלמה; מפות נפרשות על השולחן בחדרי מצב של מעצמות־על.

● שונא ישראל או פוליטיקאי פרגמטי: הבכיר הטורקי שעשוי לרשת את ארדואן 
● פרשנות | שנאת נשים עלולה להיות הגורם המכריע של הבחירות בארה"ב 

את ים סין הדרומי, המשתרע על פני כ־3.5 מיליון קמ"ר (גדול בשליש מן הים התיכון), חוצים נתיבי השיט העמוסים ביותר של כדור הארץ. סחר שנתי בהיקף של שלושה טריליון דולר מתנהל דרכו. סקרים גיאולוגיים מייחסים עושר מופלג של נפט וגז לקרקעיתו. וחוץ מזה הוא משתרע לאורך חופיהן של שמונה ארצות, כולל סין, התובעת ריבונות כמעט על כולו. מכל הסיבות הנ"ל, ים סין הדרומי הוא מוקד עניין צבאי, כלכלי ומדיני של ארה"ב ושל בעלות בריתה, כולל בריטניה, צרפת ואוסטרליה.

הספינות המתנגחות הן ברובן הגדול סיניות, עם קומץ של פיליפיניות. עוד לפני שמונה שנים, בית הדין הקבוע לבוררות בהאג (PCA) דחה את תביעת סין לריבונות, וקבע שהאזור השנוי במחלוקת שייך לפיליפינים. הסינים לא טרחו להשתתף. הם הקדימו להודיע שהם מצפצפים, והם מוסיפים לצפצף, לעיתים קרובות בקול רם מאוד.

"הם כמו היטלר"

דיווחים על התנגחויות הדדיות נרשמו חמש פעמים במהלך החודש שעבר. הפיליפינים אומרים, שסין פועלת זה שנים בחלקים רבים של הים הקרוי על שמה: היא יוצרת איים מלאכותיים, או מרחיבה איים קיימים, כדי להציב בהם צבא וחיל אוויר ולתבוע מים טריטוריאליים.

הסינים רוקעים ברגליהם כל אימת שניתנת להם ההזדמנות. איומים מפורשים או מרומזים הם חלק בלתי נפרד של הרפרטואר הדיפלומטי הסיני. ממשלות הפיליפינים בשנים האחרונות לא היו תמיד בטוחות מה הן רוצות לעשות. נשיא אחד הכריז כי שליטי סין "הם כמו היטלר", והידק את הברית רבת השנים עם ארה"ב. יורשו רופף את היחסים עם ארה"ב, וניסה להתקרב אל סין. הבא אחריו, זה הנוכחי, פרדיננד מרקוס הבן, חידש את הברית עם אמריקה. הוא מזהיר את סין כי אם פיליפיני אחד ייהרג, "זה יהיה אקט של מלחמה".

הסינים נזהרים שלא להרוג, לא במתכוון ואולי גם לא בטעות. הם עולים על ספינות פיליפיניות כשהם "חמושים בסכינים, בחניתות ובחרבות", לפי הממשלה במנילה. זו טקטיקה המזכירה את התנהגותם של חיילי סין לאורך הגבול הארוך עם הודו, בהרי ההימליה. גם שם הסינים וההודים נזהרים שלא להיקלע למלחמה חמה, והם מכים זה את זה רק באגרופיהם, לפעמים באכזריות.

ג'ייק קופץ לעיר האסורה

ההסלמה בים סין הדרומי מתרחשת בו בשבוע שסין וארה"ב עושות מאמץ יוצא דופן לשכך מתח, ולחדש דו־שיח ברמה הגבוהה ביותר.

באמצע השבוע שעבר ביקר בבייג'ינג ג'ייק סליבן, יועץ הנשיא ביידן לביטחון לאומי. זה נשמע כמו ביקור דיפלומטי שגרתי, אבל שגרתיות הייתה ממנו והלאה. זו הפעם הראשונה מאז 2016 שיועץ לביטחון לאומי אמריקאי מבקר בסין. הוא נפגש עם השליט, שי ג'ינפינג, אבל התקשורת האמריקאית נטתה להטעים את חשיבות פגישתו עם הקצין הבכיר ביותר של צבא סין, גנרל ג'אנג יושיה. גנרל ג'אנג הוא סגן יו"ר הוועדה הצבאית של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית. יו"ר הוועדה הוא הנשיא שי ג'ינפינג. התואר הלא מרשים הזה מעניק לנושאו את עמדת הפיקוד העליון על הכוחות המזוינים.

הקשר בין צבאות ארה"ב לסין היה בדור האחרון מרכיב חיוני בשמירת השלום באסיה. הוא התרופף במידה מסוכנת בשנים האחרונות, ונותק למעשה ב־2022, לאחר שיו"ר בית הנבחרים האמריקאי דאז, ננסי פלוסי, ביקרה בטייוואן. חמתם של הקומוניסטים הסיניים בערה בהם להשחית, והם ניתקו כל מגע עם הצבא האמריקאי. בשנה שעברה, שר ההגנה הסיני דחה בקשה של עמיתו האמריקאי להיפגש, במהלך ועידה בין לאומית בסינגפור.

אחת הסיבות החשובות לקשר ישיר בין הצבאות הוא הצורך למנוע התלקחות בים סין הדרומי. והנה, בעצם השבוע הזה, על רקע הדיפלומטיה המואצת בבייג'ינג, סין עורכת גיחות אגרסיביות נגד הצי הפיליפיני. מדוע? זו שאלה התלויה ועומדת במשך שנים.

עוד לפני כמעט 25 שנה, ג'ורג' בוש הבן, שעמד להיבחר לנשיא, הציע הגדרה חדשה ליחסי ארה"ב־סין, בתערובת של פיכחון ושל פסימיות. "סין אינה 'שותפתנו האסטרטגית', אבל גם אינה אויבתנו", הוא אמר. "עלינו להכיר, ללא טינה, שסין היא המתחרה שלנו". מאז, סין מתחרה בארה"ב כמעט בכל תחום העולה על הדעת, מסחר עד מרוץ בליסטי בחלל החיצון; מבינה מלאכותית עד אנרגיה ירוקה; והיא מתחרה על תחומי השפעה גיאוגרפיים בסביבתה המיידית - והרחק מהם.

המסר של שי

מסעו של היועץ סליבן לבייג'ינג בא בזמן קריטי, 70 יום לפני הבחירות לנשיאות. מסע סליבן חשוב לשלום העולם, אבל הוא גם עוזר לפוליטיקה האלקטורלית של קמלה האריס, המועמדת הדמוקרטית לנשיאות.

הוא עוזר במובן הזה שהוא מחליש את התיימרותו של דונלד טראמפ שהוא היחיד המסוגל למנוע "מלחמת עולם שלישית". הוא מרבה לדבר על חוסר היציבות הגלובלית, שהוא מייחס לשגיאותיו של ג'ו ביידן. עליו הוא מטיל את האחריות למלחמות באוקראינה ובמזרח התיכון. אבל משבר האמון ביחסים עם סין הוא מרכיב נוסף. אין זה מקרה שטראמפ חוזר ומתפאר ביחסים האישיים ההדוקים שלו עם עריצים. שי ג'ינפינג הוא אחד מהם.

נראה עכשיו שהנשיא שי שולח מסר הפוך מזה של טראמפ, כאשר הוא מזמין אליו את יועצו של ביידן, ומחדש את הדו־שיח של צבאו עם הפנטגון. מן העיר האסורה של בייג'ינג מגיע איתות ברור, שהמשטר הקומוניסטי אינו חושב את טראמפ לבן־השיח היחיד, או ההכרחי.

עצם התנהגותה של סין היא עניין אחר. שי הסתייג בשבוע שעבר במפורש מן האפיון של יחסי ארה"ב עם סין כתחרות בין יריבים. כוונות סין "מונחות על השולחן", הוא אמר, וסין מחויבת ל"התפתחות בדרכי שלום". המשימה המשותפת היא "למצוא את הדרך הנכונה שתאפשר לשתי הארצות להסתדר זו עם זו".

אבל אין צורך להתרחק מבייג'ינג כדי לעמוד על הנתק בין ההכרזות הדיפלומטיות לבין מה שמתרחש בשטח. ברחבי ים סין הדרומי, שבע ארצות אינן בטוחות כלל שסין מחויבת ל"התפתחות בדרכי שלום".