משה מילר / צילום: ערן לביא
"הצעד של גיוס אג"ח היה מבחינתנו צעד נכון שהתאים לאסטרטגיה שלנו. שוחחנו על זה בתוך החברה לא מעט, והגדרנו אותו כצעד ראשון לקראת ציבוריות מלאה, וגם כגיוס כסף לפעילויות שונות. ההתעניינות הרבה מצד המוסדיים חיממה לנו את הלב והוסיפה לאגו, אבל אנחנו לא מתרפקים על כך ולא ממהרים להפוך לציבוריים. זו תקופה מאתגרת מאוד. זה צעד לא פשוט במציאות של היום".
● ניתוח | המהלך לביטול היטל ההשבחה: העיריות והשמאים זועמים
● במרחק 100 מטר מהים: אלפי דירות מתוכננות לאורך החופים
כך אומר משה מילר, בעלי קבוצת שובל, שמציין בקרוב 40 שנים להקמת החברה, הפועלת היום בכל רחבי הארץ. לאחרונה גייסה החברה 136 מיליון שקל בהנפקת אג"ח, מתוך הצעות בהיקף של 285 מיליון שקל. "היקף ההצעות ממחיש את האמון שהגופים המוסדיים נותנים בנו", מוסיף מילר. "זה מחמם את הלב כי מדובר ב'בייבי' שלי, מגיל צעיר".
"המחירים מכתיבים את המציאות"
קבוצת שובל בונה פרויקטים בכל הארץ - מבאר שבע בדרום עד לחיפה ולעכו בצפון, דרך רמת גן, ירושלים ותל אביב. מילר, וישי רוט, המשנה למנכ"ל החברה, מעידים על כמות רכישות לא מבוטלת בפרויקטים בפריפריה, כולל 180 דירות שנמכרו בתוך חודשיים בפרויקט "צמרת עכו", שבו החלו בימים האחרונים עבודות השטח. מדובר על מחצית מהדירות בפרויקט.
"בעכו אנחנו בונים בשכונה חדשה, מחוץ לעיר", אומר רוט. "בחודש אחד היו כמעט 15 חוזים או הרשמות לרכישת דירות חדשות - וזה היה בחודש הכי קשה של המלחמה בעיר, עם אזעקות וימים מתוחים. זה לא פגע בכלל במכירות בעכו, וכמות הפניות הולכת ועולה.
"הופתענו, אבל הסיבה לכך היא שבעכו אפשר למצוא דירת ארבעה חדרים ב־1.65־1.67 מיליון שקל, והרוכשים יודעים שבקרוב זה כנראה לא יישאר כך. המחירים בעכו שפויים יחסית למה שקורה בשאר האזורים".
"הפיתוח של הפריפריה נובע מהקושי להישאר קרובים למרכז", מוסיף מילר. "המחירים מכתיבים את המציאות. אנשים לא מסוגלים לקנות דירה אפילו בקריות, שם דירת ארבעה חדרים כבר מגיעה לשני מיליון שקל, אז הם עושים נסיעה של עוד עשר דקות וקונים משהו זול יותר. אנחנו רואים גם מפונים שהם חלק מהמשחק. הם החליטו שכבר לא יחזרו ליישובים שמהם פונו, וקונים שם דירות חדשות".
רוט מוסיף: "אפשר לחלק את הרוכשים בעכו לשלושה סוגים: תושבי עכו עצמה שגרים בדירה ישנה בלי ממ"ד, ומחפשים דירה עם מיגון; אנשים מאזור הקריות שלא יכולים להרשות לעצמם את המחירים שם; ומפונים שלא רוצים לחזור לשלומי ולקריית שמונה, למשל, ומחליטים להשתקע בעכו".
"הממשלה לא עוזרת והסתפקה במס שפתיים"
למרות העסקאות הרבות, מילר ורוט מציינים שהמציאות הכלכלית הנוכחית - ריבית גבוהה כבר חודשים ארוכים, מלחמה מתמשכת, מחסור חמור בעובדים - משפיעים עמוקות על ענף הנדל"ן ועל הפעילות בשטח.
"בבת אחת גרעו מהענף עשרות אלפי עובדים, ואף אחד לא עשה שום דבר רציני ביחס לזה מאז. הממשלה לא עוזרת, והסתפקה במס שפתיים: הביאה עובדים מהודו ומסרי לנקה, שלא מספיקים לא באיכות ולא בכמות. היא לא הכירה בפגיעה בענף ולא העניקה שום הקלות.
"המצוקה מתחילת המלחמה עדיין קיימת, ובמובנים מסוימים היא אפילו הולכת ומחריפה, כי הפערים הולכים וגדלים על ציר הזמן. הפיגורים בהתקדמות הפרויקטים הופכים להיות גדולים הרבה יותר. אנחנו מקרטעים, ומנסים למשוך את השמיכה מפה או משם, אבל היא קצרה מדי. יש עיכובים בפרויקטים וחריגות תקציביות, ומדי פעם אנחנו שוקלים אם לקחת פרויקט חדש, או לחכות עם פרויקט שתכננו. אבל אנחנו חברה שעובדת בתוך מסגרות זמן ברורות, וכשאנחנו מתחייבים - אנחנו עושים הכול כדי לעמוד בזמנים שקבענו מראש, גם בימים כאלו.
"כולם רואים את עליות המחירים, וברור מאיפה זה מגיע: הריבית, המחסור בעובדים, התמשכות העבודות, ההתייקרות של עלויות הבנייה. בבאר שבע אחרי 27 חודשים התחלנו למסור 800 יחידות דיור, היום אי אפשר לחשוב על זמנים כאלו. אם היינו בונים עד לאחרונה דירה בסכום מסוים, היום עלות הבנייה היא של 300 או 400 אלף שקל יותר, על אותה דירה בדיוק. לאן המדינה רוצה להגיע? זה פשוט חוסר אכפתיות מצד הממשלה".
מצד שני, ואל מול הקשיים הללו, קצב רכישת הדירות החדשות ממשיך לגדול ולעלות - פחות או יותר מתחילת השנה. לדברי מילר, הגורם לכך הוא דווקא חוסר הוודאות הגדול שאיתו מתמודד המשק: "זה מוביל אנשים לעשות צעדים כאלו ואחרים, שאי אפשר לדעת אם הם טובים או לא כרגע - אבל בכל זאת נעשים, כי הם לא יודעים מה יהיה".
לדבריו, אותו חוסר ודאות הוא גם זה ה"מתדלק" את מבצעי הקבלנים: "המבצעים הנהוגים כאן בתקופה האחרונה רק דוחפים עוד ועוד רוכשים לקנות דירה. אנחנו רק מקווים שלא מדובר בדחיית הקץ, ושכשיגיעו אנשים לפרוע את החוב, בעוד שנתיים־שלוש, הם יצליחו לעשות זאת. הרוב יצליחו, אבל יהיו כאלו שיהיה להם קשה יותר".
"להפסיק להיות תלויים באחרים"
שובל היא גם יזמית וגם מבצעת, ולדברי מילר ורוט הדבר מקל עליה לעמוד בלוחות הזמנים. "עלינו כחברה להגיע לעצמאות גדולה ככל הניתן, גם בביצוע וגם בתפקוד", אומר מילר. "באירופה, כך היה לכל הפחות עד לפני כמה שנים, חברת בנייה מחזיקה בכל הציוד שלה בעצמה, ולא שוכרת אותו כמו שנהוג בארץ.
"זה מה שאנחנו צריכים לשאוף אליו כמטרה כללית: ללכת למהלכים בכיוון הזה, כדי שנפסיק להיות תלויים באחרים כמו שהיינו עד היום, בנושא הפועלים הפלסטינים, בכל הקשור ייבוא חומרי הבנייה מחו"ל ובכל תחום אחר בענף".