בית המשפט העליון / צילום: Shutterstock
בית המשפט העליון קיבל שלשום (ב') בקשת רשות ערעור שהגישה אישה נגד ההחלטה לקבל מסמכים שהתקבלו בהליך גישור המכונה "הליך ליישוב הסכסוך", במסגרת תביעות הדדיות בינה ובין בן זוגה לשעבר בבית המשפט לענייני משפחה.
זאת בניגוד לחוק, הקובע כי מסמכים המתקבלים בהליך הם חסויים, אלא אם הצדדים ויתרו במפורש ובכתב על החיסיון.
● 10 שנות זוגיות הסתיימו, והאישה סירבה לעזוב את הבית. מה קבע בית המשפט?
● עבר סופית: התיקון לחוק שיקל על חייבים בהוצאה לפועל
השופטים יעל וילנר ואלכס שטיין קבעו בדעת רוב, בניגוד לדעת המיעוט של השופט יצחק עמית, כי אין מקום להגשת מסמכים שהתקבלו בהליכי גישור בניסיון להגיע להסכמות.
נקבע כי מסמכים שהוכנו לצורך משא-ומתן ייוותרו חסויים ולא ישמשו כראיה, אלא אם הצדדים הסכימו לכך מפורשות ובכתב - ובמקרה הנוכחי לא ניתנה הסכמה כזו.
בני הזוג הם הורים לחמישה שעמדו בפני גירושים וחלוקת הרכוש ביניהם. הם פנו להליך יישוב סכסוכים בהתאם לחוק ל"הסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה", המחייב כל מי שמבקשים לפנות לבית המשפט בסכסוך משפחתי. הליך זה הוא למעשה גישור שבמסגרתו הצדדים מגיעים ל"יחידת הסיוע" של בית המשפט למשפחה. במסגרת הפגישות מתקבלים לא פעם מסמכים, בהם טיוטות הסכם, חוות-דעת כלכליות, הערכות שווי ומידע נוסף שבני זוג משתפים בו.
הכלל אינו ייחודי לסכסוך בתחום המשפחה
החוק הנוגע להליכים במשפחה קובע באופן ברור כי המידע שנמסר בפגישות הוא חסוי, ולא ישמש כראיה במסגרת תביעה בין הצדדים, אלא אם הם הסכימו לכך בכתב. כלל זה אינו ייחודי לסכסוכים בתחום המשפחה. גם חוק בתי המשפט קובע כי מידע ומסמכים שהתקבלו בהליכי גישור לא ישמשו ראיה בהליכים אזרחיים.
במקרה הנוכחי בני הזוג הגיעו בתחילה להסכמה על תקופת השיתוף ביניהם ועל מינוי אקטואר ושמאי להערכת נכסי הנדל"ן שבבעלותם. הם לא השיגו הסכמה על זהות המומחים, והגישו לבית המשפט לענייני משפחה את ההסכמות. הם ביקשו כי יכריע על זהות המומחים לאחר שכל צד יעביר רשימת מומחים.
בהמשך הם פעלו בהתאם, מונו מומחים, והוגשו חוות-דעת מטעמם. אלא שלאחר מהלך זה, הצדדים לא הצליחו לסיים את המחלוקות, והליך יישוב הסכסוך נסגר ללא הצלחה. בני הזוג פנו להגשת תביעות רכושיות זה נגד זה.
האיש ביקש להכריע במחלוקת על בסיס חוות-דעת המומחים שהתקבלו בהליך הגישור, ושהוגשו לבית המשפט במסגרת הסדר הביניים. האישה התנגדה, אך בית המשפט קבע כי מאחר שבני הזוג הגישו את ההסכמות לבית המשפט - הם מחויבים לו, גם אם ההליך ליישוב הסכסוך כשל.
האישה ערערה לבית המשפט המחוזי ונדחתה. היא לא ויתרה והגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון - שהתקבלה. נקבע כי חוות-הדעת של המומחים, שהתקבלו בהליך המשא-ומתן ביניהם, אינן קבילות בהליך המשפטי שבו פתחו הצדדים.
השופטת וילנר, שאליה הצטרף שטיין, הדגישה כי כללי החיסיון בהליכי גישור נחוצים להצלחת ההליכים, כאשר יש חשיבות מיוחדת להליכים בין בני משפחה. נקבע כי חוות-דעת מומחים שהוגשו בהליך המשא-ומתן לפשרה אינן קבילות, זאת גם אם בית המשפט אישר הסדר ביניים. "הסכמות אלה לא כללו אף לא ראשית הסכמה לתחולת הסדר הביניים, או חוות-דעת המומחים, מחוץ להליך יישוב הסכסוך".
וילנר קבעה כי "אם צדדים למשא-ומתן כבענייננו יחששו כי הסכמה מסוימת שלהם - למשל לגבי תקופת השיתוף - תחייב אותם גם בהתדיינויות משפטיות עתידיות, הרי שהם לא יתפשרו", ובכך יסוכלו הליכי משא-ומתן עתידיים.
השופט עמית היה בדעת מיעוט, ולעמדתו, היה מקום לדחות את הערעור. הוא הסכים לעקרונות שפרסה וילנר, אך סבר כי הפעולות הרבות שנעשו בהליכי הגישור - לקבלת חוות-דעת מומחים, העברת שאלות ופניית בני הזוג לאישור הסדר הביניים - ממחישות כי הליכי המשא-ומתן גלשו מחדר הגישור לבית המשפט, ויש לראות בכך הסכמה מפורשת שלהם לוותר על אי-הקבילות.
"סוף לשימוש פסול בדיני משפחה"
"פסק הדין מבקש לשים סוף לשימוש פסול שלעתים נעשה בדיני משפחה", אומרת עו"ד יהודית מייזלס, מומחית בדיני משפחה וירושה ומרצה במכללה למינהל בתחום. "החוק מנסה להושיב את הצדדים לשולחן המשא-ומתן אפילו במידה מסוימת של כפייה. ככל שהמידע שמצוי על שולחן זה הופך לבר-שימוש בהליכים המשפטיים - תום-הלב והשקיפות שאמורים להיות, יהפכו אותו לעוד שלב אסטרטגי לקראת ניהול ההליך וכך יעקרו אותו מתוכן. אנשים יניחו על השולחן מסמכים חלקיים בלבד וינהלו את הגישור באופן מגמתי, וכך סכסוכים שיכולים היו אולי להיפתר בדרכי שלום, ימצאו את דרכם למסדרונות בתי המשפט".
עו"ד מייזלס מדגישה כי לפסק הדין יש משמעות לכלל הליכי הגישור: "פסק הדין מחזק את הצורך בסודיות ובחיסיון של כלל הליכי גישור, גם מעבר לדיני המשפחה, ומבקש לחזק מוסד זה כדי לנסות לעודד סיום הליכים מחוץ לכותלי בתי המשפט".
"מדובר בהחלטה דרמטית של בית המשפט העליון בגלגול שלישי", מוסיפה עו"ד ליאת שקלרז ממשרד שקלרז תירוש המתמחה בתחום המשפחה. "בית המשפט מקדש את החיסיון של המשא-ומתן על חשבון יעילות הדיון. מדובר במקרה שבית המשפט בעצמו מינה את המומחים, אך נקבע כי למרות זאת לא ניתן לעשות שימוש בחוות-דעת של המומחים".
עורכי הדין רונן ברומר ממשרד ש.הורוביץ, גלית לוי, שרון הולדר ורוברט ליכט-פטרן, שייצגו את האישה, מסרו: "אנו מברכים על פסק הדין, שהוא בעל חשיבות לתחום יישוב הסכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט ולתחום דיני המשפחה בפרט. פסק הדין מעביר מסר ברור לפיו דברים ומסמכים שהוחלפו במסגרת משא-ומתן והליכי פשרה - הן ככלל והן במסגרת הליך יישוב סכסוך בדיני המשפחה בפרט - הם חסויים ובלתי קבילים לשימוש בהליכים עתידיים, אלא אם הצדדים נתנו את הסמכתם המפורשת. בית המשפט העליון הכיר בכך שעל-מנת לנהל משא-ומתן אפקטיבי, ודאי כאשר נדרש בירור עובדתי וכלכלי במהלכו כדי להבין את החלופות הקיימות, אי-אפשר לכבול את הצדדים לתרחישי הפשרה. בכך בית המשפט עשה צדק עם האישה - אחרת היא הייתה מנושלת מרכוש משמעותי לו היא זכאית על-פי דין".
עו"ד סיגל אלון, שייצגה את הבעל, מסרה: "אני סבורה שפסק הדין שגוי, ונגיש בקשה לדיון נוסף. זו סוגיה משפטית עקרונית. הצדדים הפכו את חוות-הדעת למחייבות באופן שבו הם התנהלו. להתחיל מבראשית יסרבל את ההליך, יכביד בהוצאות ויפגע בהיתכנות לנהל תיקי יישוב סכסוך".