אף אחד לא יניח לה לחזור לעזה אחרי הפסקת האש. יידרשו שנים למחות את הרושם

הדיון בשאלת החזרה ללחימה בעזה, "45 דקות לציר פילדלפי", הוא לדעתי ביטוי של התכחשות למציאות. אמנם קשה לי לצרף את המילים "ראש הממשלה צודק" באיזשהו עניין, אבל ראש הממשלה צודק בהחלט: לא יהיה אפשר לחזור לפילדלפי. לא יהיה אפשר לחזור לנצרים. לא יהיה אפשר לחזור לאיזשהו חלק של עזה.

הסיבה היא כל מה שיקרה במרוצת ששת השבועות המוקצבים להפסקת אש.

במרוצתם יחזור ויעלה מסך המידע שישראל הורידה על עזה. נחילים של עובדי הצלה בינלאומיים ושל עיתונאים ימלאו את כל פינות עזה, כדי לסרוק, לסמן בניינים, לחלץ גופות, לשקם תשתיות ולדווח. צוותי טלוויזיה מכל העולם, לא רק פרילנסרים של אל־ג'זירה, ישדרו בחי, יום יום, שעה שעה.

כשבולדוזרים יבואו לפנות את ההריסות, אינספור זוגות ידיים יחפרו מתחתיהן. מאות גוויות וחלקי גוויות וחלקיקי גוויות יוצאו משם. אולי אלפים. ראיונות עם ילדים קטועי גפיים ואחוזי טראומה יכסו כל חלקה תקשורתית עלי אדמות. הם ימלאו עמודים ראשונים של עיתונים בחמש יבשות. הם יהיו המובילים הוויראליים של המדיה החברתית.

כל הגינויים שישראל גונתה לפני הפסקת האש יחווירו לעומת מטר הגינויים של ששת השבועות שאחריה. ישראל תוקצה מחמת מיאוס. קריאות לצווי מעצר ולמשפטי ג'נוסייד יופיעו בכל ארץ דמוקרטית.

לחץ לנתק את היחסים הדיפלומטיים והכלכליים עם ישראל יגבר ללא נשוא. שורה של חרמות יוטלו, או יתוכננו, מתחבורה עד ספורט.

כל ישראלי ששירת בצבא בשנה האחרונה יהיה מועמד למעצר על פני חצי כדור הארץ, או אולי שני שלישים שלו. פוליטיקאים ישראלים לא יורשו להניח את כף רגלם באיזשהו מקום.

עיתונאים רעבים ורבי-טינה

מי שאינם בטוחים בתחזית הזאת מוזמנים להאזין לכריסטיאן אמנפור, השדרנית הוותיקה ועתירת ההישגים של CNN. היא דיברה בשבוע שעבר ב־BBC על המחסומים שישראל הציבה בדרכו של סיקור מקצועי של מלחמת עזה.

"מניסיוני זה לא רק בלתי רגיל, אלא חסר תקדים בארץ המכנה את עצמה הדמוקרטיה המובילה", אמרה אמנפור. "רבים מאיתנו בעיתונות הבינלאומית חתמנו פעם אחר פעם על מכתבים לממשלת ישראל להסביר את טענתנו… אנחנו עיתונאים המייצגים דמוקרטיות מסביב לעולם, ובייחוד עיתונאים המייצגים בעלות ברית חיוניות של ישראל, שבלעדיהן לא יהיה לישראל הכוח הכלכלי או הצבאי; ולכל הפחות עלינו לייצג את שולחינו בכל רחבי העולם בזה שנגיד להם מה מתרחש, ואיך בעלת ברית מתנהלת באזור מלחמה".

אמנפור הלא־ידידותית־מאוד מאותתת לנו מה יקרה בעזה ביום שבו תיפסק האש, כאשר השערים ייפתחו בפניה ובפני עמיתיה. ינחו אותם טינתם העמוקה כלפי ישראל, רעבונם לכל פיסת מידע, ונחישותם לגלות ל'שולחיהם' "מה מתרחש ואיך בעלת ברית מתנהלת".

התקפתם לא תדמה לשום התקפה קודמת, אם זה מצד נציגי מפלגת השלטון של דרום אפריקה בהאג, או של התובע שוחר צווי המעצר בבית הדין הפלילי הבינלאומי, או של ראשי הממשלות של ספרד ושל אירלנד. ההתקפה הזאת תזרום יומם ולילה במדיה המסורתית והחברתית, עם שעות של וידאו קורע לב.

פיו של העולם ייפער לרווחה. זוועות שבעה באוקטובר יישכחו, או יידחקו אל שולי הזיכרון. אם משרד החוץ של ישראל כ"ץ מתכונן לקראת יום הדין הזה באותן חוכמה וסובטיליות אשר ייחדו אותו בחודשים האחרונים, אפשר לצפות לאסון מדיני ותקשורתי כבד.

ואחרי כל זה, ישראל לא תחזור לעזה. איש לא יניח לה לחזור. אנחנו יודעים שבנימין נתניהו מתפלל באופן לא כל כך חרישי לניצחון דונלד טראמפ. אין זה מן הנמנע שמבוקשו יינתן לו. אבל גם דונלד טראמפ, בסוף ינואר, לא ירשה לו לחזור לעזה. הוא ירצה שקט. כאשר האש תיפסק, המלחמה תסתיים. לא יהיו "45 דקות לפילדלפי".

רצינותם, או חוסר רצינותם

מי שמפקפקים ברצינותו של התרחיש הזה, יואילו נא לפשפש בכרעיה של המדיה החברתית, ולשלות משם את סרטוני 11 החודשים האחרונים. כל ערוצי הטלוויזיה בישראל שקדו על העלמת המידע הוויזואלי הזה, של גוויות ערופות, של תינוקות מתים בזרועות הוריהם, של אברים קטועים. כל זה יציף את כדור הארץ, וירוקן את קורטובי ההבנה והאהדה. יידרשו שנים כדי למחות את הרושם.

אני אינני מביע כאן דעה על כדאיותה של עסקת החטופים. אני מביע דעה, לעומת זאת, על רצינותם, או חוסר רצינותם, של פוליטיקאים, של פרשנים צבאיים ושל דוברים ציבוריים המטיפים לטובת עסקה מפני שיהיה אפשר לטפל בסינוואר "אחר כך", ו"אפילו לחזור" אל מעבר רפיח.

התוצאה האסטרטגית החשובה ביותר של המלחמה תהיה כנראה תודעתית, לא צבאית או מדינית. היא תעניק לישראלים הזדמנות קריטית להתוודע אל מציאות חדשה, זו של האופציות המצטמצמות.

אני חושב שהחשש מפני הצטמצמות האופציות הנחה מלכתחילה את להיטותו של ראש הממשלה "להימנע מפני מלחמה מיותרת" עם חמאס (11 בנובמבר 2018). מה חבל שהבנתו לא הביאה אותו לנקוט את כל אמצעי הזהירות הנחוצים כדי למנוע את המיותרת ההיא.

מה חבל שהוא אינו אוזר עכשיו את האומץ האישי והפוליטי להודיע שאף כי לא יהיה אפשר לחזור לפילדלפי אין עוד מנוס מלצאת ממנה. המיותרת ההיא הגיעה אל קצה.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes. ציוצים באנגלית @YoavKarny, ציוצים בעברית @KavHamashve