מגדל המים בקייל, טקסס / צילום: Shutterstock, Ray Shrewsberry
מאז מגפת הקורונה, אנשים ועסקים רבים זרמו לתוך קייל, טקסס, והפכו אותה לעיר השנייה בקצב הצמיחה בארה"ב. הזרם הגובר יוצר עושר, אך גם תורם לבעיה גדולה: קייל מתחממת, והמים שלה מתדלדלים.
פרויקטים של דיור צצים כמו בין-לילה על חלקת הגבעות והערבה הזו שבין אוסטין לסן אנטוניו. אמזון פתחה לאחרונה מרכז מיון בשטח של 308 אלף רגל מרובע בעיר. טסלה בנתה מפעל ענק בקרבת מקום.
● מחקרים חדשים מגלים: זאת הטמפרטורה הכי גבוהה שאנחנו יכולים לעמוד בה
● הטרנד החדש של האירופאים: "חופשות צינון" כדי לברוח מהקיץ
● משבר האקלים מכה ומגיע לכיס של האמריקאים דרך פרמיות הביטוח
אבל שינויי האקלים יכולים להפוך את החיים כאן לאכזריים. מתחת לאדמה, האקוויפר שעליו הסתמכה קייל הולך ומצטמצם. כבר שלוש שנים שהעיר נאלצת לקנות זכויות מים מסן מרקוס הסמוכה, כדי לספקם לאוכלוסייתה ההולכת וגדלה. הטמפרטורות הגיעו ל-38 מעלות צלזיוס כמעט עוד לפני שהקיץ הזה התחיל בכלל, ותנאי הבצורת נמשכים. אנשים הולכים עם מאווררי צוואר, מגבילים את שעות השהות בחוץ לשעות הבוקר המוקדמות והלילה, ומשאירים את ילדיהם בתוך הבית.
ערים ברחבי הדרום ודרום-מערב ארה"ב, במדינות כמו אריזונה, פלורידה וטקסס, גדלו בטירוף, במיוחד מאז המגפה. מגיעים אליהן אנשים חדשים המחפשים מסים נמוכים ומרחב בשפע. האוכלוסיות המתרחבות מושכות מעסיקים ומסחר חדשים, אשר מעלים את ערכי הנכסים ומעלים את גביית המסים.
אבל רבות מן העיירות הצומחות הללו, לרבות קייל, הן חמות ויבשות, והולכות ונעשות כאלה אף יותר. הן מתמודדות עם אתגרים ייחודיים - ויקרים - כמו כיצד להשיג מספיק מים וכיצד למגן מפני חום את מגרש הפוטבול החדש.
ככל שאנשים רבים יותר עוברים לגור בהן, גדל העומס על המשאבים המתדלדלים, ומספר האנשים החשופים למזג אוויר קשה, שעלול להפוך לקטלני, נעשה גדול יותר.
למלא את המחסור במים
המים כאן הולכים ומתמעטים כבר עשרות שנים, אך המחסור הולך ומחמיר. הנחלים ובורות ההשקיה מתייבשים כתוצאה מבצורת ממושכת, ומההתאדות המהירה יותר הנגרמת על-ידי טמפרטורות גבוהות יותר.
מחוז הייס, שבו ממוקמת העיר קייל, צפוי לחוות בצוֹרת קיצונית ברבע שנה אחד לפחות בכל שנה עד 2040, לפי ספקית הנתונים ICE Sustainable Finance.
בקיץ שעבר הגבילו קייל ועיריות אחרות את השימוש בממטרות ובזרנוקי השקיה לפעם אחת בשבוע. זו בעיה, משום שבעלי בתים רבים בטקסס מוכרחים להרטיב את הקרקע מתחת ליסודות שלהם כדי למנוע שקיעה וסדקים. העירייה אסרה על שטיפת מכוניות בבית ועל שימוש במים מקומיים לפרויקטי בנייה.
סטפני מקדונלד, שקנתה את ביתה בקייל ב-2015, מודאגת בקשר ליסודות שלו, משום שהקרקע שמתחתיו עלולה להתייבש ולשקוע במהלך הבצורת אם לא תורטב. בישיבות מועצת העיר באביב, אמרה מקדונלד בת ה-62 לגורמים רשמיים כי אין מספיק מים עבור פיתוחי הדיור החדשים שהם מאשרים.
בזמני השיא בשנה שעברה נזקקו בתים ועסקים בקייל ל-4,382 גלונים של מים לדקה יותר ממה שיכלה העיר לספק, לעומת 571 גלונים ב-2021, לפי דוח הנדסי שהוזמן על-ידי העירייה.
הניסיון למלא את המחסור במים נעשה יקר עבור העיר ועבור תושביה.
חשבון המים המינימלי למשקי בית עלה בממוצע ב-6.8% מדי שנה מ-2012 עד 2022, על-פי דוחות תקציב העירייה. עלייה של כמעט כפול מן הממוצע של כ-3.5% בדרום ארה"ב באותה תקופה, על-פי צוות חשיבה של איגוד מפעלי המים האמריקאי (American Water Works Association).
טראוויס מיטשל, ראש עיריית קייל, אמר כי העיר תסתגל. ההגבלות על השקיית הדשא כבר עזרו, אמר, וצינור חדש אמור להתחיל לייבא מים לקייל במהלך השנה הבאה.
העירייה שוקלת גם למחזר שפכים לשימוש חקלאי ומסחרי, ולדרוש מבתים חדשים לשתול צמחייה שדורשת מעט מים, אמר.
"אין לנו אפשרות לבחור בין צמיחה מתונה לצמיחה איטית", אמר מיטשל בראיון בבניין העירייה החדש של העיר, ששטחו 64 אלף רגל מרובע. החוק בטקסס מספק לעיריות פחות כלים לבלימת הבנייה מאשר במדינות אחרות, אמר מיטשל, ולכן קייל מתמקדת במשיכת מפתחים, ואז מתמקחת איתם כדי להבטיח שהם בונים באופן בר-קיימה.
בניית הצינור החדש המתוכנן עולה כ-250 מיליון דולר, והיא מנוהלת על-ידי חברת שירות בשם Alliance Water. הפרויקט אמור להזרים מים אל קייל, ולערים אחרות שמימנו אותו, מאקוויפר תת-קרקעי במרחק של כ-40 קילומטרים.
Alliance תכננה להתחיל לספק מים בשנה שעברה, אך התמודדה עם עיכובים בבנייה. Alliance אומרת כעת כי הצינור יתחיל להזרים מים לתוך קייל ב-2025.
גרהם מור, מנכ"ל Alliance Water, אמר כי הצינור אמור לספק מים לערים קייל, סן מרקוס ובּוּדה למשך 50 שנה לפחות.
רוברט מייס, מנכ"ל מרכז Meadows למים וסביבה באוניברסיטת טקסס סטייט, אמר כי האקוויפר עלול להתייבש בשלב מוקדם בהרבה, ככל הנראה בתוך 10 עד 20 שנים. גם חברות שירות המספקות לפרברים אחרים של אוסטין ולסן אנטוניו משתמשות באותו אקוויפר, וכך תורמות להאצת התרוקנותו, הוא אמר.
בוב גרגורי רואה בתנאים הקשים הזדמנות. הוא החל להתפיל את המים המעט מלוחים המצויים בעומק של 700 רגל מתחת לעסק המטמנה שלו, Texas Disposal Systems, הממוקם 13 מייל צפונית לקייל. החברה מתכננת להתחיל לייצר מים ראויים לשתייה ולמכור אותם בשנה הבאה.
"זה עניין של זמן עד שמחיר המים יעלה כך שיקזז את המחיר שאני משלם עבור התפלה", אמר גרגורי.
38 מעלות ויותר
ניהול חום עולה כסף, החל מחשבונות רפואיים וימי עבודה שהוחמצו ועד לתיקוני כבישים מוגברים וכמה הוצאות חריגות יותר. בודה, העיר שמצפון לקייל, שכרה תא קירור נייד למצעד יום העצמאות שלה, "Red, White & Buda", כדי שלחוגגים שהתחממו יתר על המידה יהיה מקום להיכנס אליו.
מזג האוויר במחוז הייס משלב תערובת מסוכנת של חום ולחות גבוהים, המקשים על הגוף לקרר את עצמו.
מדד עומס החום, המודד חום ולחות, הגיע לשיא של 118 מעלות פרנהייט (48 מעלות צלזיוס) באזור אוסטין ביוני 2023, ול-115 מעלות ביוני השנה.
בחודש מאי, הגיבו שירותי רפואת חירום באזור אוסטין ל-125 קריאות הקשורות לחום, יותר מכפול מן המספר של השנה הקודמת. מקרי מוות הקשורים לחום ברחבי המדינה הגיעו בשנה שעברה לשיא של 341.
"טיפלנו באנשים שעבדו במפעלים או במחסן של אמזון, שנקטו אמצעי זהירות והלכו לעבודה עם בקבוק מים גדול, ועדיין הגיעו לאי-ספיקת כליות", אמר ג'ון טרנר, המנהל הרפואי של ארבעה מתקני חירום וטיפול דחוף באזור.
אי-ספיקת כליות מתרחשת כאשר כתוצאה מהתייבשות מצטברים רעלים בדם, שעלולים לגרום נזק לכליות. כמה חולים הגיעו למצב של תמס שריר (rhabdomyolysis), הגורם לרקמת השריר להתפרק ועלול להיות קטלני.
במרכז המיון של אמזון בקייל יש מיזוג אוויר, המבטיח טמפרטורה פנימית ממוצעת של 74 מעלות פרנהייט (23 מעלות צלזיוס), אמרה דוברת החברה. שום עובד שעבד שם לא דיווח על מחלות הקשורות לחום ב-2023 או 2024, לדבריה.
אלכס סטוקטון הוא חבר באיגוד הפועלים הבינלאומי של צפון אמריקה (Laborers’ International Union of North America), והוא מנהל צוותי בנייה שקדחו מתחת לאדמה כדי להניח תעלות לתקשורת אלקטרונית בפרויקט דיור חדש בקייל. הוא עבר לעיר בודה לפני שנה מפרבר של מילווקי.
הוא מאושר בחייו החדשים, ולאחרונה התארס וקנה בית ומשאית. טקסס היא ארץ ההזדמנויות המודרנית, הוא אמר, והיא מושכת אליה המוני אנשים, בדומה לקליפורניה בבהלה לזהב של 1848.
ועדיין, החום קיצוני. "ראיתי אנשים מאבדים את ההכרה", אמר סטוקטון. "אני בעצמי איבדתי את ההכרה".
רשמית, הצוות שלו מקבל הפסקה של 30 דקות בלבד במהלך היום, אמר. אבל עכשיו, אם איש צוות מחוויר או מתחיל למלמל, סטוקטון אומר להם לשבת לנוח. "הרבה חברות לא אוהבות את הסגנון הזה", אמר סטוקטון. "הם באים ואומרים, 'למה הוא יושב שם?' אני כאילו, 'לא יודע, כדי שהוא לא ימות?'".
צמיחה מוגזמת
ובכל זאת, החום והמחסור במים לא הרתיעו אנשים מלעבור לגור בקייל, שמונה כיום כ-63 אלף תושבים.
גל של אנשים חדשים מערים שהמחייה בהן יקרה יותר הביא לגידול של 35% באוכלוסיית קייל מ-2020 עד 2023, על-פי הנתונים הזמינים העדכניים ביותר של לשכת מפקד האוכלוסין של ארה"ב. אחת הערים הבודדות בארה"ב שצמחו מהר יותר באותה תקופה, ג'ורג'טאון, נמצאת ממש בצד השני של אוסטין.
בקייל, סימני הצמיחה נראים בכל מקום. קמעונאית המזון האורגני Sprouts Farmers Market פותחת חנויות לצד חנויות הכול-בדולר שעמדו לאורך זמן לאורך הכבישים. חברת מטענים לרכב חשמלי XCharge Technologies פתחה מפעל דגל בארה"ב. ההכנסות השנתיות של העיר ממסים ומאגרות גדלו פי ארבעה בעשור האחרון, ל-65 מיליון דולר.
ביל קוראן הגיע לקייל במאי 2022 מעיירה קטנה בניו המפשייר. הוא עבר לגור עם חברים מעיר הולדתו, שקנו בית חדש שנבנה בפרויקט ענק בשם Plum Creek, הכולל 6,000 יחידות. הבית יפה בהרבה - וזול יותר - מכל מה שהם יכלו להרשות לעצמם בצפון-מזרח ארה"ב. קוראן, בן 30, מצא משרה אדמיניסטרטיבית של תמיכה בהכנת דוחות מס באוסטין, במשכורת גבוהה יותר מפי שניים מזאת שהרוויח בצפון.
המהלך גם נתן לו ביטחון להרחיב את המעגל החברתי שלו. "מצאתי את המקום הקטן שלי כאן," הוא אמר.
אבל החום אילץ אותו לשנות את שגרת היומיום. הוא מתאמן בשעות הבוקר המוקדמות עכשיו, נשאר יותר בבית ושותה המון מים כדי לא להתייבש. קוראן עזב את קייל במרץ, כי האוכלוסייה הגדלה האטה את התנועה בכבישים והאריכה את הנסיעה לעבודה של 45 הדקות לשעה. הוא עבר לאוסטין - שגם הצמיחה שלה גברה משמעותית הודות לזרם של אנשים אמידים שעברו אליה מערי מהחוף וחברות טכנולוגיה כמו אורקל ואפל - כדי להיות קרוב יותר לעבודתו.
בקייל, מתכנן ראש העיר מיטשל מתחם ספורט שיוקם על-ידי העירייה בעלות של 98 מיליון דולר, כדי לארח טורנירים של אתלטיקה, שלדבריו ימשכו מלונות ומסעדות. הדשא הסינתטי במגרשי הכדורגל והפוטבול יזדקק לצל מלאכותי או להשקיה, כדי שלא יתחמם יתר על המידה. הצעה לבנות מתחם התזה לילדים עוררה התנגדות מצד חבר מועצת העיר המודאג מן המחסור במים.