חברי כנופיות בכלא באל סלבדור. כ–70 אלף אסירים ללא משפט / צילום: Associated Press
שני משברים, הנוטים לקצר את חייה של דמוקרטיה: אינפלציה דוהרת ופשיעה גואה. שתיהן מאיימות על ביטחון היחיד באופן המוחשי ביותר, שתיהן מבטאות את קוצר ידם של הפוליטיקאים. שתיהן מעודדות עסקה עם השטן: ויתור על דמוקרטיה לטובת ביטחון.
● פרשנות | מתי מחליפים את הנבחרת בשעת מלחמה? כשהיא מפסידה
● פרשנות | במערב בוחרים לעצום עיניים מול השותפות האסטרטגית מוסקבה־טהרן
● פרשנות | אירופה מוזהרת: להשתנות מיד או למות; ולשכור פרד כדי שירוץ במקומך
דמוקרטיה מועמדת במבחן חמור, אם מצטייר הרושם שהמשך קיומה נועד לשרת יעדים מופשטים; אם החברה משתכנעת שהיא זקוקה לממשלה חזקה יותר ממה שהיא זקוקה להגבלות חוקיות על פעולתה. רעיון החירות מופשט מדי אם כרוכות בו עכבות, המונעות ממשלה חזקה; חזקה מספיק כדי לשכך פחדים מיידיים מפני שחיקת חסכונות ומפני אבדן חיים.
התקווה שאזרחים ינהרו אל הרחובות כדי להגן על רעיונות מופשטים אינה מופרכת מעיקרה, כפי שראינו בתל אביב, אבל היא רחוקה מלהיות מובנת מאליה.
מריו ורגס יוסה, הסופר הפרואני הגדול, נפעם לפני 35 שנה מנכונותם של רבבות מבני ארצו לצאת לרחובות כדי להתנגד להלאמת הבנקים. זו הייתה התקוממות ליברלית נגד פופוליזם, והיא נתנה לוורגס יוסה רעיון: להתמודד בבחירות לנשיאות על מצע כלכלי ופוליטי ליברלי.
ואז בא מהנדס חקלאות אלמוני, בנם של מהגרים יפניים, שכינויו היה 'צ'ינו'. הוא התחיל לשלהב את ההמונים. במקום דמוקרטיה ליברלית קפיטליסטית הוא הבטיח ליישב שני משברים: אינפלציה דוהרת (7,600%) ומלחמה נגד גרילה קומוניסטית (70,000 הרוגים).
המודל של פוחימורי
שמו של המהנדס היה אלברטו פוחימורי (או פוג'ימורי). הוא הביס את ורגס יוסה (62% לעומת 37%), ומשל בפרו ביד רמה בעשר השנים הבאות. הוא מיגר את האינפלציה והביס את הגרילה. הוא גם הרס את הדמוקרטיה. אבל הפופולריות שלו גאתה. הוא חזר ונבחר ברוב עצום ממדים.
המודל של פוחימורי נעשה מקור השראה. אבל שעתו הגיעה. הוא נמלט ליפן, חזר לדרום אמריקה, נעצר בצ'ילה, הוסגר לפרו, נידון ל-25 שנות מאסר, ריצה 16 מהן, שוחרר לבסוף לפני שנה, ותכנן לחזור ולהתמודד על הנשיאות. הוא מת בשבוע שעבר בגיל 86. המונים השתתפו בהלווייתו, וקראו "צ'ינו, צ'ינו".
אמריקה הלטינית אמנם אינה מעניקה השראה ישירה לפוליטיקה שלנו, אבל היא העשירה את דמיוננו בדוגמאות של אנשים חזקים, הבאים לעזרת חברות חלשות באמצעות דמגוגיה פופוליסטית: מחואן דומינגו פרון של ארגנטינה לפני 80 שנה עד אוגו צ'אווס של ונצואלה לפני 25 שנה; ושל גנרלים מצילי מולדת מסטרואסנר של פרגוואי לפני 70 שנה ועד פינוצ'ט של צ'ילה והחונטה של ארגנטינה לפני 50 שנה.
אמריקה הלטינית הראתה לנו איך אינפלציה ואלימות פוליטית הורסות חברה, ממוטטות דמוקרטיה, ומעלות דיקטטורה. כל אלה כמובן אינם פטנטים בלבדיים שלה. מושיעי מולדת רכבו על סוסים לבנים אל פריז ואל מדריד; צעדו בלי סוסים, אבל עם הרבה כידונים, אל רומא ואל ברלין; וניסו את כוחם גם במקומות אחרים.
אסירי הנוח'בה של אל סלבדור
עכשיו, דגם החיקוי וההערצה של אמריקה הלטינית נמצא באחת הארצות הקטנות ביותר ביבשת, אל סלבדור ידועת הייסורים. עד לפני ארבע שנים היא הייתה בירת הפשע האלים של העולם. כנופיות עשו ברחובותיה כבתוך שלהן. הן רצחו, התעללו, שדדו והשפילו. המשטרה עמדה מנגד, אם מתוך פחד ואם מפני שהכנופיות קנו אותה.
הצלחתן יצרה אפילו ענף יצוא מכניס: הגנגסטרים הסלבדורים פלשו לארה"ב, ויצרו בסיסי כוח בערים אמריקאיות גדולות. כאשר דונלד טראמפ רצה לצייר קריקטורה של מהגרים לטינו־אמריקאיים אלימים, הוא דיבר על M13 של אל סלבדור, שבחינות הקבלה לשורותיה כללו מעשי רצח סדיסטיים.
לפני חמש שנים, הבוחרים באל סלבדור קצו בשתי המפלגות הגדולות, ובחרו פוליטיקאי צעיר ונועז, נאיב ארמנדו בוקלה (Bukele), בנם של מהגרים פלסטינים. הוא הבטיח לנהל מלחמת חורמה נגד הכנופיות, ועמד בדיבורו. הוא פטר את המשטרה מכל העכבות החוקיות, שיסה אותה בגנגסטרים, ומילא את בתי הכלא באיזה 70,000 אסירים־ללא־משפט. הם מוחזקים בתנאים של אסירי הנוח'בה בבתי הכלא של ישראל, חוץ מזה שהם אינם טרוריסטים זרים, אלא אזרחי המדינה השוללת את כל זכויותיהם האזרחיות.
בוקלה הרס את שלטון החוק, קיעקע את המוסדות הדמוקרטיים (שלח צבא אל מליאת הקונגרס/פרלמנט), עורר גינויים בינלאומיים לרוב - וחזר ונבחר בפברואר השנה ברוב של 84%. יש הרבה מהגרים סלבדורים באזור וושינגטון, ואני נתקל בהם מפעם לפעם, כולל המכונאי המתקן את מכוניתי. הם נוטפים הערצה לבוקלה. דמוקרטיה־שממוקרטיה, הם אומרים, הוא החזיר את ביטחונם האישי. אנשים פחדו לצאת מבתיהם באור יום, עכשיו נערות מתהלכות ברחוב באישון לילה ללא צל של פחד.
אכן, זה פיתוי ניכר בכל חברה, המדדה על פי תהום. תמונות בלתי נראות של נאיב בוקלה ושל אלברטו פוחימורי תלויות עכשיו אל נכון בלשכתו של השר לביטחון לאומי. רק היועמ"שית עומדת בין איתמר בן גביר לייעודו הטבעי. לא התאנפפויותיו האינטלקטואליות של פורום קהלת נחוצות לעוצמה יהודית, אלא בית הספר לפופוליזם אוטוריטרי מיסודה של אמריקה הלטינית. שם אין כל ערך לעצמאות שיפוטית. בתי משפט עליונים הופכים לשלוחות של מפלגות השלטון בוונצואלה, בניקרגואה ובשבוע שעבר אפילו במקסיקו הגדולה.
הטבח ברמלה, בו נהרגו 4 אנשים בפיצוץ, קירב את החברה הישראלית אולי במידה חסרת תקדים אל סף עסקת השטן: קחו את הדמוקרטיה שלכם ותנו לנו ביטחון. הנה האקדחים, יגיד אז כבוד השר.