ישראל החליטה לבדוק כמה היא תלויה באינטל ואז גנזה את הדוח

ב־2019 התחילו לעבוד במשרד האוצר על מחקר פנימי, שלא ראה אור, בנושא שעשוי להיות רלוונטי היום מתמיד: מה יקרה לכלכלת ישראל אם אינטל תיקלע למשבר ותצמצם נוכחותה בארץ?

● ניתוח גלובס | אינטל מתפצלת: מה קדם למהלך ההיסטורי, ההשפעה על ישראל והמכשול שבדרך
● הסיבה המפתיעה בגללה אפל משכה את התביעה נגד NSO
● עדיין כאן: שוק הפייג'רים העולמי עמד ב־2023 על 74 מיליארד דולר

באותם ימים היה מדובר בתסריט היפותטי למדי. אמנם כוחה של ענקית השבבים העולמית החל להישחק בשוק הגלובלי, אבל השלוחה המקומית של אינטל רשמה שנה מוצלחת עם זינוק של 70% ביצוא ותוכנית השקעה בסך כ־17 מיליארדי שקלים לשדרוג המפעל בקרית גת. הקפאת השקעות מצד אינטל, כמו זו שעומדת כיום על הפרק, לא נשקפה באופק. ובכל זאת, התלות שפיתחה המדינה במעסיקה הגדולה במשק לא הפסיקה להטריד את מנוחתם של אנשי האוצר. שם, בין אגפי התקציבים והכלכלנית הראשית, החלו לגלגל את הסיכונים, כפי שנודע לגלובס.

הממצאים הראשוניים הצביעו על הישענות כבדה של המשק הישראלי על אינטל. "היה ברור שיש בעיה", אומר היום לגלובס אחד הגורמים שהיו מעורבים במחקר. "אז נכון, המשק לא יתרסק אם אינטל תקטן, אבל הוא ייפגע. ההערכה שלנו הייתה שגם אם אינטל תיקלע לקשיים, סביר להניח שהיא לא תחסל את הפעילות הקיימת שלה בארץ, אלא בעיקר תעצור את ההתרחבות".

התרחיש המדאיג: אלפי עובדים יפוטרו

חששות אלה של האוצר מלפני חמש שנים עלולות להתגשם כעת. התרחיש המדאיג שעל הפרק הוא שאינטל תחזור בה מתוכנית הפיתוח הענקית למפעל החדש שנמצא בבנייה בקרית גת. בשנה שעברה התפארו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' בהסכם: "אני מברך על הישג אדיר לכלכלת ישראל - 90 מיליארד שקל - ההשקעה הכי גדולה של חברה בינלאומית אי־פעם בישראל", אמר אז נתניהו. סמוטריץ' הוסיף: "השקעה בסדרי גודל חסרי תקדים במדינת ישראל תשפיע על הצמיחה של הכלכלה הישראלית בשנים הקרובות ותקדם תעסוקה איכותית".

למעשה, היה מדובר בשדרוג של הסכמות קודמות בין המדינה לאינטל. לפיהן, במקום שתסתפק החברה בבניית מפעל חדש בגודל בינוני ותקבל מענק של כ־3 מיליארד שקל מהמדינה, היא תרחיב אותו לממדי ענק ותזכה ליותר מ־11 מיליארד שקל מהמדינה - תמריצים בסדר גודל שאף חברה אחרת לא התקרבה אליו בישראל.

כעת, ההרחבה הזו נמצאת תחת חוסר ודאות, בעוד שבניית המפעל לפי התכנון המקורי תימשך. בחודש יוני האחרון נחשף בגלובס כי תריסר חברות קבלניות בתחום הבניין, הבידוד, המיזוג והאינסטלציה קיבלו הודעה כי הרחבת מפעל הייצור החדש בקרית גת נדחית עד הודעה חדשה. גם כיום, שלושה חודשים לאחר מכן, לא חל שינוי. אם יימשך המצב כמות שהוא, אלפי העובדים המועסקים בבניית השלב הראשון של מפעל אינטל, שהיו אמורים לעסוק גם בהרחבתו, ייפלטו לשוק העבודה כבר בסוף השנה הזו.

את השורה התחתונה של תחזיות האוצר לנפילת אינטל לא נדע. משבר הקורונה שפרץ ב־2020 שינה את תוכניות העבודה של האוצר והמחקר נגנז. המלצות על איך להיערך לתרחיש שמאיים על המשק לא פורסמו, ותוכניות מגירה ליום שבו יתממש התרחיש, לא הוכנו גם כן. עכשיו זה כבר עלול להיות מאוחר מדי.

 פט גלסינגר, מנכ''ל אינטל / צילום: Reuters, Jonathan Ernst

השנה הלא־שמחה של אינטל, ותרומתה לישראל

לפי התוכניות המקוריות של אינטל ישראל, שנת 2024 הייתה אמורה להיות שנה שמחה. 7,000 עובדי הפיתוח בחיפה ופתח תקווה ו־4,000 העובדים בקרית גת היו אמורים לחגוג בתקופה זו 50 שנה בדיוק להקמת החברה בישראל. הכל התחיל כאשר בתחילת שנות ה־70 ביקש דב פרוהמן, מהנדס חשמל גאון שהתגורר בעמק הסיליקון ועבד בפיתוח השבבים הראשונים של אינטל, לעזוב את החברה בשל רצונו לחזור לישראל. המנכ"ל והמייסד רוברט נויס הציע לו בתגובה הצעה שלא יוכל לסרב לה: להקים מרכז פיתוח בסמוך לביתו בחיפה.

בחלוף יובל מאז ייסד פרוהמן את מרכז הפיתוח הראשון בישראל ב־1974, הוחלט באינטל להשהות את החגיגות. המדינה קרועה ממלחמה ממושכת ואינטל נמצאת כעת במאבק הישרדותי - כשהיא מנווטת בין תחרות הולכת וגוברת, משבר טכנולוגי ועסקי ומחויבות להשקיע עשרות מיליארדי דולרים במפעלים חדשים בכל העולם ובפיתוח טכנולוגיית ייצור חדשה שתאפשר לה לכל הפחות להשתוות למתחרות. בתוך זה, אינטל כעת מנהלת קרב מאסף להפחתה משמעותית בהוצאות, ומקצצת בכ־17 אלף משרות, או 15% מכלל העובדים בה - מהלך שעשוי להביא לעזיבה של מאות עובדים בישראל.

למרות המשבר המימוני והטכנולוגי אליו נקלעה אינטל, אחיזתה בכלכלה הישראלית רק הולך וגדל. סך היצוא של אינטל מישראל הגיע ב־2022 לשיא של כל הזמנים, עם 8.7 מיליארד דולר ביצוא שבבים מהמפעלים בקרית גת - מספר הכפול מזה שנרשם ב־2015. שיעור היצוא של אינטל מהתמ"ג עמד בשנתיים האחרונות שבהם פורסמו נתונים - 2021 ו־2022 - על היקף של 1.75%, נתון הגבוה מרוב שנות העשור האחרון - ושיעור משמעותי כשלעצמו. את הנתונים לשנת 2023 אינטל טרם פרסמה וזאת באופן חריג מההרגל שסיגלה לעצמה כחברה המקבלת מימון ממשלתי: לדווח בכל שנה על תפקידה בכלכלה הישראלית.

גם בהיקף העובדים, אינטל היא עדיין המעסיקה הפרטית הגדולה ביותר במשק, עם כ־11 אלף עובדים - וזאת למרות הקיצוצים וירידה של אלף עובדים ביחס לשיא ב־2021. לשם השוואה, אנבידיה מעסיקה כ־4,000 עובדים, רובם בהתבסס על רכישת מלאנוקס הישראלית; מיקרוסופט מעסיקה כ־2,700 עובדים וגוגל 2,000 עובדים.

ולא רק עובדים, אלא גם עסקים רבים - החל מקבלני בניין, מומחי מערכות ייצור, חשמל ומיזוג ועד עובדי קייטרינג ונהגים - תלויים בענקית השבבים מסנטה־קלרה. בשנת 2022 הגיע רכש הגומלין של אינטל ישראל לשיא של כל הזמנים עם 3.5 מיליארד דולר - או כ־12.2 מיליארד שקל שהוזרמו לכספי עסקים ישראלים בגדלים שונים. אין לנתון הזה אח ורע במגזר העסקי: עבור המשק הישראלי, אינטל היא אירוע כלכלי ענק שיש לו השלכות בענפים רבים במשק.

התלות באינטל בולטת במיוחד על רקע בחירתן של מספר חברות ענק שלא להקים מפעלים בישראל לאחר גישוש מצידן - בהן סמסונג, נוברטיס וג'ונסון אנד ג'ונסון - ועל רקע העובדה שטאואר, יצרנית שבבים ישראלית מובילה, בחרה להקים את המפעל הגדול הבא שלה בהודו.

למה ישראל לא הוזכרה במכתב הקיצוצים?

בהתאם לכל זאת, גם להתרסקות של אינטל בשנים האחרונות יש השלכה ישירה על השוק הישראלי. בשנה האחרונה עדכנה החברה מחדש את תחזית ההכנסות והרווחים שלה כלפי מטה, מנייתה צנחה בכ־56% והיא שוקלת כעת להתפצל ואולי אף למכור כמה מנכסיה. מנכ"ל אינטל, פט גלסינגר, אמנם לא הזכיר את ישראל ב"מכתב הקיצוצים" ששלח השבוע למשקיעים, אך העיכוב המתמשך בבניית ההרחבה של המפעל החדש מעורר דאגה בתעשייה ובדרגים הממשלתיים.

יש כמה סיבות לכך שגלסינגר השאיר את ישראל בחוץ באותו מכתב: ראשית, החלק הראשון של מפעל הייצור החדש שנבנה בקרית גת, "פאב 38" ( Fab38) עומד לקראת סיום בנייתו בסוף השנה - כך שהקיצוצים נעשו קודם כל במפעלים שבנייתם טרם החלה או נמצאת בשלבים מוקדמים; הסיבה השנייה היא אהדתו של גלסינגר לישראל - הוא נחשב לנוצרי אדוק ומאמין, ומחזיק בסנטימנט חיובי למרכזים בישראל כעובד אינטל ותיק; ולבסוף, אתרי הייצור בישראל כבר הוכיחו את עצמם באינטל העולמית, כך שאין צורך להשקיע הון על מנת לבנות מחדש - המכונה המשומנת, במובן הזה, עושה את העבודה ואין צורך לפגוע במה שעובד.

לפי גורמים במשרד האוצר, לא מתקיימים כיום כל מגעים מול אינטל לפתיחת ההסכם ושינמוכו מחדש. לעמדת האוצר, ההסכם הוא בגדר "הכל או כלום". כלומר, באם תחליט אינטל לסגת מהמתווה שסוכם ותחזור לרעיון המקורי של הקמת מפעל בינוני בקרית גת - יטענו באוצר שהיא אינה עומדת בתנאי הזכאות לקבל מענק מהמדינה. אמנם, המענקים משולמים לפי אבני דרך לאורך הפרויקט, אבל באוצר עשויים לראות בבנייה חלקית אי־עמידה בהתחייבויות במסגרת הפרמטרים שנקבעו.

במשרד האוצר מגלים אופטימיות זהירה באשר לתוכניות החברה. הם מעודדים מההודעה שפירסמה אינטל העולמית השבוע, בה לא הוזכרה ישראל ברשימת עיכובי המפעלים.

"את ההטבות יש לשקול היום הרבה יותר בזהירות"

ירום אריאב, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, מכיר לעומק את היסטוריה של אינטל בישראל. בתחילת דרכו באוצר, בשנות ה־80 וה־90, בילה שעות עבודה ארוכות עם פרופ' פרוהמן, שהביא את אינטל לארץ, ודן עמו בנושא העידוד הממשלתי לחברה. "כשאינטל הגיעה, עוד לא היו אז חברות כאלה בארץ", הוא אומר. "אינטל זכתה לעידוד תעשיות ינוקא בארץ, למרות שכבר הייתה חברה די גדולה. אני חושב שהמדיניות הייתה נכונה: קשה היה לעמוד בפיתוי של היקף ההשקעה של אינטל בהיקף הייצור בארץ".

אריאב נזכר בדילמה שהעסיקה אותו ואת חבריו לאגף התקציבים דאז: "אין ספק שיש לאינטל תרומה ענקית למשק ובפרט לפריפריה. מצד שני, השאלה שנשאלה בזמנו הייתה אם מענקי הענק שניתנו מוצדקים. הייתה התלבטות לא קטנה בעניין הזה, כי תפרו חבילה של מענקים והקלות מס כדי להעתיק את מפעלי הייצור לארץ ולהרחיבם". כעת, סבור אריאב שהגיעה העת לשנות את מדיניות ההטבות של המדינה לאינטל, לקראת הסכמים עתידיים שייחתמו. "המשק כיום הרבה יותר מגוון מכפי שהיה באותן שנים, ולכן צריך גם את נושא התמריצים וההטבות לשקול עכשיו הרבה יותר בזהירות".

ואכן, אותו מחקר פנימי של האוצר, שבדק את חשיפת הסיכונים של המדינה למשבר באינטל העולמית, הציע לשנות את מבנה התמריצים והיקפם. "ראינו שחוק עידוד השקעות לא עובד נכון, בסוגיה של אינטל במיוחד. הבנו שצריך לצמצם את הסיטואציה שבה יש גוף עסקי שתלוי בסובסידיה ממשלתית", אומר גורם אוצרי שהיה מעורב בעבודת המטה.

חזי צאיג, שהיה מנהל מרכז ההשקעות במשרד הכלכלה במשך כעשור עד 2013, והיה אמון על כמה מהמענקים הגדולים שאושרו לאינטל, מספר כי המדינה ראתה בחברה כמעין כרטיס ביקור. "ראינו בזה כדוגמה לסיפור הצלחה שמוכיח לחברות אחרות שכדאי להשקיע בישראל", הוא אומר. "אינטל גם הכשירה דורות של עובדים איכותיים שבאמצעותם היה אפשר למשוך חברות נוספות. ידענו שמדובר ב'חתונה קתולית', וכאשר אינטל נכנסת בהשקעה אדירה, גם יהיה לה קשה לצאת, וזה היה שיקול חשוב. אבל האם העדפנו להסתפק באינטל כיצרנית הזרה הגדולה בישראל? ודאי שלא. רצינו להביא לכאן חברות נוספות, אבל בסופו של דבר לא הגיעו לכאן כאלה שהיו מוכנות להשקיע כאן מיליארדים כמו שאינטל משקיעה. גם כאשר אינטל מקבלת מענקי מדינה, כ־90% מההוצאה על המפעלים יוצאים מכיסה ומדובר במיליארדים רבים".

"היום אנחנו משלמים על כך את המחיר", מוסיף צאיג. "אינטל ומובילאיי שנרכשה על ידה במצב לא טוב, וזה עלול להשפיע עלינו". על ההקפאה של הרחבת המפעל בקרית גת אומר צאיג: "ניתן לתת להן דחייה של שנה או שנתיים ולא להזרים את המענקים מרשות ההשקעות - אבל אי אפשר לוותר לגמרי. לאינטל יש מצבורים שמהם היא יכולה לשלם מיליארדים גם היום ואפשר לחייב אותה לעשות זאת אם מעוניינים בכך - למשל באמצעות דרישה לשלם מרווחים כלואים או התייחסות אל ההשקעה כאל דיבידנד שאפשר לגזור ממנו מס".

 צאיג חזי / צילום: איל יצהר

קשה להביא מפעלים לישראל, גם בלי המלחמה

גם אינטל לא תמיד הקלה על בכירי האוצר ומשרד הכלכלה, וההשקעות מצדה לא היו אוטומטיות. ישראל פספסה לפחות פעמיים הקמה של מפעלים נוספים על ידי הענקית: אינטל העדיפה להקים מפעל באירלנד ב־2006 על חשבון מפעל בישראל בגלל הקלות במס ומענקים גבוהים יותר, לאחר שממשלת ישראל עשתה שריר. בפעם נוספת, בשנת 2011, ויתרה אינטל על יוזמה שקידם צאיג להקים מפעל אריזת שבבים בבית שאן. מפעלי אריזת שבבים מאפשרים לחברה להעסיק עובדים בשכר נמוך, לכן העדיפה אינטל להקים מפעלים שכאלה במדינות כמו מלזיה, קוסטה ריקה ופולין.

"היה מיקוח ער בין אינטל לממשלה, ובנקודה מסוימת אינטל לא היססה לבחור את אירלנד על פני ישראל", אומר דדי פרלמוטר, לשעבר סגן נשיא בכיר באינטל. "כשמנכ"ל אינטל מגיע לדירקטוריון הוא מציג טבלה עם מספרים - שבה עליו להצדיק מדוע הוא מוותר על מיליארדי דולרים בתמריצים שמגיעים ממדינה אחרת, כמו אירלנד, כדי להעדיף את ישראל - כך שתמיד היה ויכוח, ועובדה שפעם אחת ישראל עמדה על הרגליים האחוריות ואינטל הלכה לאירלנד".

 דדי פרלמוטר / צילום: איל יצהר

האם היה מקום מצדה של ממשלת ישראל לפעול אקטיבית להבאה של מפעלי ייצור אחרים וחברות ענק - כך שלא תיווצר תלות גדולה מדי באינטל? פרלמוטר סבור שהתשובה לכך חיובית, אם כי הוא לא בטוח שהאווירה הציבורית היתה תורמת לכך. "המענקים לאינטל זכו לביקורת בציבוריות הישראלית - קמה למשל זעקה, מדוע לא להשקיע את אותו הסכום בעסקים קטנים. באווירה שכזו, ספק אם היה למשרד הכלכלה או האוצר מרחב תמרון כדי להעניק מיליארדי שקלים לחברה גדולה נוספת, כמו טייוואן סמיקונדקטור או מיקרון. ולמרות זאת, אני טוען שגם היום יש מקום להביא אותן לישראל. ישנם מנהלים ישראלים בחברות זרות שעובדים עם הדרגים הכי בכירים בחברות שכאלה ויכולים להיות השגרירים שלנו בהן".

דני בירן, עמית מחקר במכון רייז (RISE) ישראל, סבור שטייוואן סמיקונדקטור, כיום יצרנית השבבים הגדולה בעולם, תתקשה להגיע לישראל בשלב זה. "הבעיה של החברה היא מיקומה הנוכחי בטייוואן - אי שסין עלולה לפלוש אליה", הוא אומר לגלובס. "אם היא תקים מפעל זה לא יקרה במדינה אחרת שפלשו לשטחה בשנים האחרונות. גם מפעלי אריזת שבבים לא יגיעו לכאן בגלל הדרישה לעלוּת כוח אדם זולה. מפעלים כמו טאואר מקבלים סובסידיות נדיבות מממשלות זרות, כמו בהודו - שם תשקיע החברה יחד עם קבוצת אדאני 10 מיליארד דולר בהקמת מפעל חדש. הזירה הופכת ליותר ויותר תחרותית עם סובסידיות של מיליארדי דולרים - כך שלישראל יהיה קשה יותר להתחרות על הבאת מפעלים, גם ללא קשר למלחמה.

"אבל האם הגענו למצב שבו ישראל תלויה באינטל כמו שכלכלת פינלנד היתה תלויה בהצלחתה של נוקיה? אני חושב שהמצב רחוק מכך: נוקיה עמדה על 4% מהתמ"ג בעוד שאינטל תופסת כ־1%־2%. נוקיה תפסה בשיאה 70% מנפח המסחר בבורסה של פינלנד, ולאינטל אין השפעה על שוק ההון בישראל. ייתכן ופיצול באינטל כפי שמדברים עליו כעת - הפרדה בין חטיבת הפיתוח והייצור לשתי חברות נפרדות - יעשה לה ולישראל רק טוב. עצמאות פעילות הייצור תאפשר לה לגשת למפתחות שבבים אחרות שנמצאות בישראל כמו אנבידיה או קוואלקום, וכל זמן שאינטל משאירה את מרכז הפיתוח בבעלותה היא לא תפגע מהותית בפעילות הישראלית בחברה.

"השאלה היא מה יקרה אם אינטל תחליט למכור חלק מפעולות התכנון לחברות אחרות - וזו שאלה כבדה כי לא בטוח שיהיו לכך הרבה קונים. אנבידיה מגייסת כבר היום עובדים רבים מאינטל ואין לה סיבה לשלם על רכישת חטיבה שלמה ממנה".