על רקע המלחמה המתפתחת ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין, בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל במלחמה, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
● "ללא רחמים": כך מנצלת ישראל את הכאוס שנוצר לחיזבאללה
● ניתוח גלובס | צרפת, קטאר וטורקיה מנסות למנוע מלחמה כוללת, ויש להן אינטרס כלכלי
1שישה לקחים שהעולם חייב ללמוד ממלחמת לבנון השנייה
"בשנת 2006 פתח חיזבאללה בפשיטה על ישראל. מלחמה בת 34 יום החריבה את לבנון, יצרה טראומה בישראל, והסתיימה בהחלטת האו"ם שהייתה אמורה לפרק את הארגון מנשקו ולהרחיק את כוחותיו מהגבול - אך לא עשתה את אף אחד מאלה", נכתב במאמר דעה שפרסם בניו יורק טיימס ברט סטפנס, כתב מדיניות חוץ, פוליטיקה פנימית וסוגיות תרבותיות של העיתון. "במקום זאת, ציפיות בינלאומיות לא מציאותיות ותמיכה מאיראן הובילו למצב הנוכחי, שבו יש חשש מסכסוך גדול יותר מהמלחמה בעזה". נשאלת השאלה "האם הלקחים של 2006 יכולים להוביל לתוצאה טובה יותר כיום. ראשית, הצלחה טקטית אינה מחליפה אסטרטגיה מוצקה. בשנת 2006, חיל האוויר הישראלי השתמש במודיעין חזק כדי להשמיד רבות מהרקטות ארוכות הטווח של חיזבאללה, והציל חיים ישראלים רבים. אולם לאחר מכן, לא הייתה לישראל תוכנית ברורה. שנית, חיזבאללה אינו האויב העיקרי של ישראל - זו איראן. אבל הדרך היחידה שבה ישראל מחזירה את ההרתעה היא על ידי הטלת מחיר ישיר על מנהיגי חיזבאללה. טהרן, לא ביירות, היא מרכז הכובד האמיתי בקרב הזה".
שיעור שלישי: "אסור להפוך את העם הלבנוני לאויב. פרט למעוזיו השיעים, לפי סקרים של הברומטר הערבי, חיזבאללה אינו פופולרי בקרב רוב הלבנונים. ישראל לא יכולה לקוות להפוך את לבנון לסוג של בעלת ברית - אבל היא לא צריכה לחזור על הטעות ב-2006 עם ניסיון ליצור הרתעה באמצעות הפגנות של כוח גס. שיעור רביעי: הרחיקו את האו"ם. בעוד שהחלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם, שסיימה את מלחמת 2006, הייתה אמורה למנוע מחיזבאללה להציב כוחות ליד גבול ישראל, כוחות שמירת השלום של האו"ם לא עשו דבר לאכוף זאת, למרות מחירים כבדים".
שיעור חמישי: "ארה"ב לא צריכה להתמקד בדיפלומטיה במשבר הזה, אלא לתמוך בישראל בהשגת ניצחון מכריע. לפני ה-11 בספטמבר, חיזבאללה הרג יותר אמריקאים מכל קבוצת טרור אחרת. זה גם לא אמור להיות האינטרס של המערב שקבוצת טרור עם קשרים מתפתחים עם הקרמלין תשמור על שליטה אפקטיבית במדינה ים תיכונית בזמן שהיא מטיל אימה על שכונתה".
מה שמביא אותנו ללקח שישי: "מפתה לראות את הקרבות השונים של ישראל כעניינים אזוריים, הרחוקים מהדאגות המרכזיות של אמריקה. אך זה גם טיפשי. אנו נמצאים כעת בשלבי פתיחה של תחרות נוספת בין העולם החופשי והלא חופשי. זה סכסוך שמגיע מהגבול של נורבגיה עם רוסיה ועד למאבק של העם האיראני נגד ממשלתו שלו ועד לים סין הדרומי. זה כנראה יימשך עשרות שנים. במאבק הזה ישראל בצד שלנו, וחיזבאללה בצד השני".
מתוך הניו יורק טיימס, מאת ברט סטפנס. לקריאת הידיעה המלאה.
2בטלגרף משבחים את ישראל: "השראה לכל מי שחירות חשובה לו"
בימים האחרונים פורסמו מספר כתבות ומאמרי דעה בטלגרף שמשבחים את ישראל. "חסרת מעצורים, ישראל משפילה את אויביה", נכתב בכותרת של מאמר דעה שפרסם האמיש דה ברטון גורדון בעיתון הבריטי בשבוע שעבר. השיטה בה השתמשה ישראל במבצע הביפרים "המרשים" אולי "נראית כמו משהו מתוך סרט ג'יימס בונד, אבל היא המציאות של מלחמה נגד הטרור", נכתב שם. עוד הודגש כי תבוסתם של ארגוני טרור כמו חמאס וחיזבאללה "צריכה לעורר השראה לכל מי שחירות חשובה לו".
בכותרת של מאמר דעה שפרסם האליסטר הית', עורך הסאנדיי טלגרף, הית' כתב כי "גבורתה של ישראל חשפה את השקר שבלב מדיניות החוץ של סטארמר", והסביר כיצד המערב, "לאחר שאיבד את המצפן המוסרי שלו, ואינו יכול עוד להבחין בין טוב ורע, אינו יכול לחגוג כשהטוב מנצח את הרע". הטקטיקה הגאונית של ישראל להגיע לביפרים של חיזבאללה ולפוצץ את מכשירי הקשר שלהם היא ניצחון משמעותי לציוויליזציה, נכתב. צוין כי "ישראל, אומה קטנה של 9.3 מיליון איש, מובילה את המאבק בברבריות. החיילים הצעירים שלה עושים את מה שפעם דרש קואליציה מערבית שלמה. עם זאת, רבים בבריטניה, אירופה ואמריקה כבר לא תומכים בישראל בקרב המכריע הזה, מה שמדגיש הידרדרות תרבותית ומוסרית".
בכותרת של מאמר דעה נוסף נכתב: "ישראל ואוקראינה מגינות גם עלינו: מדוע בעלי המוסר המערביים אינם מכירים בכך?". "איך הרגשת כששמעת בתחילת השבוע שישראל פוצצה אלפי ביפרים שסופקו למחבלים של חיזבאללה? אני חייב לומר שהרגשתי טוב", כתב שם צ'ארלס מור, לשעבר העורך של הדיילי טלגרף, הסאנדיי טלגרף והספקטטור. "ואיך הרגשת למחרת, כששמעת שישראל פוצצה את מכשירי הקשר של אותו ארגון? הרגשתי אפילו יותר טוב", כתב. "לאחר אותו יום נורא שבו ביצע חמאס את אותן הזוועות, ולאחר התקפות חיזבאללה שבאו לאחר מכן והתגברו לאחרונה", התגובות הישראליות האחרונות "הן ענישה לגיטימית ואמצעי נגד יעילים", כתב מור.
מתוך הטלגרף, מאת האמיש דה ברטון גורדון. לקריאת המאמר המלא.
מתוך הטלגרף, מאת האליסטר הית', עורך הסאנדיי טלגרף. לקריאת המאמר המלא.
מאמר מערכת מתוך הטלגרף. לקריאת המאמר המלא.
מתוך הטלגרף, מאת צ'ארלס מור, כתב לענייני פוליטיקה. לקריאת המאמר המלא.
3הדילמה האיראנית: לתמוך במלחמה כוללת או להשאיר על אש קטנה?
"למרות ספקולציות עזות לגבי סכסוך צבאי ישיר בין איראן וישראל בעקבות הריגתו של איסמעיל הנייה בטהראן ביולי, נותרו סימנים מועטים לכך שחיל משמרות המהפכה האיסלאמי מתכוון לנקום על ההשפלה", נכתב בערב ניוז הסעודי. "כעת, כשהמצב בלבנון מסלים במהירות, ייתכן כי למשמרות המהפכה אין ברירה אלא לבוא לעזרת בעלי בריתה בחיזבאללה, ולו רק כדי להגן על נכס אזורי שנחשב זה מכבר כפוליסת הביטוח שלו מפני התקפה מקדימה של ישראל על תוכנית הגרעין של איראן".
"הנשיא פז'קיאן לא באמת מדבר בשם משמרות המהפכה או הצד הקשה של הכוח האיראני", אמר פול סאלם, סגן נשיא המחלקה למעורבות בינלאומית במכון המזרח התיכון, לערוץ הטלוויזיה של בלומברג אתמול, על רקע דברי נשיא איראן על הנכונות להרגיע את המתיחות. "לא פעם באיראן שולחים הודעות רכות באזור אחד והודעות קשות באזור אחר", אמר. "אבל זה גם נכון שאיראן לא רוצה שחיזבאללה ייכנס למלחמה כוללת עם ישראל. היא רוצה לשמר את חיזבאללה כאמצעי הרתעה לטווח ארוך עבור איראן עצמה, לא עבור חמאס או כל דבר הקשור לנושא הפלסטיני".
נכתב כי "נראה כי הימנעות משמרות המהפכה מסכסוך ישיר עם ישראל נעוצה ברשת מורכבת של שיקולים אסטרטגיים, צבאיים ופוליטיים. בעוד שאיראן עומדת בפני לחץ להגיב לפרובוקציות ישראליות, סיכוני ההסלמה, כוח ההרתעה של הצבא האמריקאי, אתגרים פוליטיים וכלכליים פנימיים והיתרונות של לוחמת פרובוקציות תרמו כולם ככל הנראה לגישה הזהירה של טהראן. כל עוד הדינמיקה הזו נשארת במקומה, איראן צפויה להמשיך להסתמך על שלוחותיה ועל הלוחמה האסימטרית שלה, במקום להסתכן במלחמה כוללת עם ישראל".
מתוך ערב ניוז, רזיה רוקנודין דסאי, רוברט אדוארדס. לקריאת הכתבה המלאה.
4נשיא אירלנד מאשים את ישראל בהדלפת מכתב מחניף לנשיא איראן
היחסים בין אירלנד לישראל, שהיו מתוחים ממילא בשנה האחרונה על רקע הצעדים של דבלין נגד ישראל בזירות הבינלאומיות, הצטננו עוד יותר בעקבות האשמות מצד נשיא המדינה נגד השגרירות הישראלית באירלנד; כך מדווחת רשת השידור האירית (RTE). מדובר במכתב רווי שבחים שנשלח בקיץ לנשיא האיראני הנבחר החדש, שמתעלם מביקורת על מצב זכויות האדם במדינה.
ביום ראשון האחרון האשים הנשיא, מייקל היגינס, את השגרירות הישראלית בדבלין בכך שהיא זו ש"הדליפה" את המכתב לתקשורת, ואז ביקרה אותו על התוכן. "אתם צריכים לשאול את עצמכם מאיפה הגיעה הביקורת, מי הפיץ את המכתב ולאיזו מטרה", אמר. לאחר מכן האשים ישירות את השגרירות הישראלית בדבלין ב"שימוש לא הוגן במכתב".
למעשה, כפי שחשף העיתונאי דב גיל-הר, המכתב פורסם בציוץ רשמי של שגרירות איראן ב-28 ביולי. בינתיים הציוץ עם עותק המכתב נמחק. ראש ממשלת אירלנד סיימון האריס הביע תמיכה בנשיא ואמר כי "הייתם רוצים לחשוב שישראל תהיה יותר מעוניינת בעובדה ש-14 אלף ילדים בעזה מתו", מאשר בתוכן המכתב. כלי התקשורת באירלנד לא דיווחו על פרסום המכתב על ידי האיראנים.
מאת פול קנינגהם. מתוך RTE. לקריאת הכתבה המלאה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.