איראן | פרשנות

לישראל אסור ליפול לבור שאיראן טומנת לה

במשטר האייתוללות מנסים למשוך את ישראל למערכה רב־זירתית בהיקף מלא גם עם איראן, בניסיון לאפשר לחיזבאללה לשרוד • לישראל יש כמה אפשרויות פעולה אשר יכאיבו קשות למשטר בטהרן ובהן פגיעה במתקני הנפט

מודעה המציגה נשק איראני ברחוב בטהרן / צילום: Reuters, Majid Asgaripour
מודעה המציגה נשק איראני ברחוב בטהרן / צילום: Reuters, Majid Asgaripour

181 טילים בליסטיים שיגרה איראן הערב (ג') לישראל. מתקפה שלא רק מצריכה תגובה, אלא מחייבת כזו. עם זאת, אין המשמעות הדבר שישראל צריכה ליפול לבור שאיראן טומנת לה, כזה שדומה לחלוטין לאסטרטגיה שניסה מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה ליישם במשך 11 חודשים של מערכה רב־זירתית בהיקף מלא, בזמן שגם חמאס מתפקדים.

כמה זמן לוקח לטיל בליסטי ששוגר מאיראן להגיע לישראל? 
המדינה שגינתה והמזכ"ל שלא הזכיר את איראן: כך הגיבו בעולם למתקפת הטילים 

כעת, הזרוע הצבאית של חמאס מוכרעת, כוחות צה"ל מתמרנים בדרום לבנון, ההנהגה הצבאית של חיזבאללה נמחקה - וארגון הטרור השיעי נמצא בשפל היסטורי. זו בדיוק הסיבה שבגינה איראן ביצעה את המתקפה הזו. הרי לא בכדי הם הפכו את המתקפה הזו למעין "עסקת חבילה" של תגובה אחת לחיסול שלושה: אסמעיל הנייה, עבאס נילפרושאן וחסן נסראללה. לאיראן לא אכפת מהנייה הסוני, ולכן לא הגיבה עד שחיזבאללה לא היה מצוי בסיטואציה כזו.

במשטר האייתוללות מנסים, למעשה, בהיקף רחב יותר - למשוך את ישראל למערכה רב־זירתית בהיקף מלא גם עם איראן. כל זאת, בניסיון לאפשר לחיזבאללה לשרוד. על כן, ישראל צריכה לבחון היטב את התגובה שלה. קו המסרים של תקיפה "ברחבי המזרח התיכון" הוא נכון במסגרת קרב התודעה, אבל בשטח הוא דורש אסטרטגיה ולא קרב פלנגות. ולא, נקמה היא לא אסטרטגיה - נקמה היא נקמה. ותו לא.

איראן מנסה למשוך את ישראל להגיב לבדה

בטהרן מבינים היטב כי הממשל הדמוקרטי בארה"ב לא שש אלי קרב, כשהבחירות של סגנית הנשיא קמלה האריס מול הנשיא לשעבר דונלד טראמפ יתקיימו ב־5 בנובמבר. על כן, בשלב הנוכחי הם מנסים למשוך את ישראל להגיב לבדה, ללא מעורבות אמריקאית ישירה. עבור קו המסרים הנוכחי של וושינגטון כי "לישראל יש את הזכות להגנה עצמית", לא צריכים את ארה"ב. הזכות להגנה על האזרחים מפני מדינת אויב מעוגן בסעיף 51 למגילת האומות המאוחדות.

בניגוד לאינטרס האיראני, ישראל נדרשת בראש ובראשונה לפעילות דיפלומטית אינטנסיבית מול הממשל האמריקאי, ולהבהיר כי הגיע שלב היישום של דברי הנשיא ג'ו ביידן כי אסור שלאיראן יהיה איום גרעיני. כל בר־דעת בעולם המערבי מבין מהן ההשלכות של גרעין צבאי במדינה שכזו. די להביט בידידה של טהרן, קוריאה הצפונית, בשביל להבין את ההשלכות. אם ירתמו את ארה"ב למתקפה משולבת ישראלית־אמריקאית נגד מתקני הגרעין האמריקאיים, אזי זו תהיה האפשרות המיטבית.

אופציה נוספת שתכאיב מאוד למשטר האייתוללות ועשויה להיות בעלת השפעה משמעותית יותר על החברה האיראנית היא פגיעה בתשתיות הנפט. בעוד התמ"ג האיראני צמח אשתקד ב־4.7%, כך לפי נתוני קרן המטבע הבינלאומית, רכיב הנפט זינק ב־19%. כלומר, פגיעה בתשתיות הנפט של איראן תרסק את כלכלתה, לא פחות. עם זאת, היא גם תזניק את מחירי הנפט, התפתחות נוספת שלא ישמחו לראות הדמוקרטים בוושינגטון.

ניתן להכאיב לאיראנים ללא מתקפות ראווה

במידה והאמריקאים לא יירתמו לפעולה צבאית קינטית, אין זה אומר כי ישראל לא צריכה להגיב. היא תידרש להגיב בשום שכל. לפי פרסומים זרים, מתקן העשרת האורניום בנתנז נפגע בשנת 2010, באמצעות תולעת המחשב סטקסנט. בפעולה שיוחסה לשיתוף פעולה ישראלי־אמריקאי, נפגעו מערכות בקרה מתוצרת "סימנס". כעבור עשור, יוחסה לשתי המדינות פגיעה קיברנטית בנמל בנדר עבאס האסטרטגי, מה שהוביל לכאוס. מעבר לכך, כמובן, לפי פרסומים זרים ישראל תקפה את חיזבאללה באמצעות פיצוצי ביפרים ומכשירי קשר.

בסיכומו של דבר, אותן המתקפות מעידות כי ניתן להכאיב לאיראנים ללא מתקפות ראווה, ובעת הנוכחית מתקפת ראווה לא תשרת את האינטרס הישראלי. בירושלים נדרשים לתגובה, אך כזו שתעמוד במטרות המלחמה: השבת החטופים, והחזרת תושבי הצפון והעוטף לבתיהם בביטחון. אם מעוניינים להגשים זאת, תגובה מאסיבית וראוותנית היא לא הדרך.