רועי יהודה. ''לספרטתלון הגעתי בטעות'' / צילום: Sparta photography club
לפני כשבועיים עולם האולטרה מרתון הישראלי רעש ונרגש, וזה לא עניין של מה בכך. שיפור תוצאות במרחקי האולטרה לא משתנים בתדירות גבוהה ולכן התוצאה שקבע רועי יהודה (44) באולטרה מרתון בתחרות האייקונית ה"ספרטתלון" שמתקיימת ביוון, גרמה להשתאות נרחבת בקרב העוקבים וחובבי המרחקים הארוכים שבקרב קהילת הרצים המקומית.
● ראיון | הישראלי שרץ 217 ק"מ בעמק המוות ושרד כדי לספר
● ראיון | "אני אישה רגילה": הישראלית שרצה 271 ק"מ וניצחה בתחרות בצ'כיה
● ראיון | הכירו את הישראלית ששחתה 36 ק"מ בין אירלנד לסקוטלנד, בלי לעצור
הספרטתלון, שמסלול הריצה שלו מתחיל באתונה ומסתיים בספרטה, נחשב לאחד האולטרות הקשות והמפרכות בחוגים של עולם הריצה למרחקים ארוכים. הוא נמתח למרחק עצום של 246 ק"מ, כאשר מספר המשתתפים מדי שנה עומד על כ-400 בלבד, שהיו צריכים להשיג קריטריון על מנת לעמוד על קו הזינוק, ורק כ-40% בלבד מצליחים לסיים אותו.
כמו מרבית הרצים בספרטתלון, גם עבור יהודה מדובר בתחביב בלבד ולא בעיסוק העיקרי. ביומיום הוא עובד בסיירת לביטחון עירוני בעיריית תל אביב ואת האימונים הוא עושה בשעות הפנאי. יחד עם זאת כשהאימונים מתקיימים כמעט כל יום למשך מספר שעות רב, מדובר בקצת יותר מתחביב - וזה גובה כמובן מחיר כלכלי לא פעוט.
זו לא הייתה הפעם הראשונה של רועי יהודה על המסלול של הספרטתלון. לפני שנה בדיוק הוא עשה את מרוץ הבכורה שלו שם, אך לאחר 160 ק"מ המציאות הכניעה אותו והוא נקע את הקרסול וכך הוא דידה עוד 86 ק"מ לקו הסיום. האירוע הזה עלול להכניע ספורטאים, אך נראה שיהודה השתמש ברגע הזה על מנת לשחזר שנה אחר כך את המסע הזה שבעיקרו מנטלי.
אימונים בכל שעות היממה
הרוח הנושבת בספרטתלון נשענת היסטורית על דמותו של פידיפידס משנת 490 לפנה"ס, שהיה שליחה של אתונה וקיבל את המשימה להגיע לספרטה ולבקש מהם עזרה כנגד הפרסים ומלכם דרוויש הראשון בקרב מרתון. כ-2,500 שנה מאוחר יותר, בשנת 1982, הגיעו לאתונה חמישה קצינים מחיל האוויר הבריטי שניסו לשחזר את המסע של פידיפידס וכך למעשה החלה התחרות בשנה שלאחר מכן. שני קשיים הופכים את התחרות לקשה וקשוחה. האחד הוא זמני הקאט-אוף (זמנים שהרצים מחויבים להגיע לתחנות בדרך, א.ה) שעל הרצים להגיע אליהם וישנם 75 כאלו לאורכו של המסלול המפותל - במידה והרץ לא הגיע בזמן הקצה לתחנה - הוא נפסל. הדבר השני הוא שחייבים לסיים אותו בפחות מ-36 שעות, מה שמצריך דקדוק ודיוק של הזמנים בהם רצים לאורך היום והלילה.
"לספרטתלון הגעתי בטעות", מספר יהודה, שעד 2019 התמקד בריצות קצרות יחסית של עד 15 ק"מ. "כחובב מיתולוגיה יוונית ניסיתי לראות ביוטיוב סרט על אודיסיוס. קרוב לוודאי שההקלדה הייתה שגוייה וכך נחשפתי לסרטון של הספרטתלון. ככל שראיתי שמדובר במרוץ הכביש הקשה ביותר בעולם, מיד התמכרתי אליו. מדובר במרוץ פיזי ומנטלי קשה מאוד אשר כמעט מחצית המשתתפים ככלל והישראלים בפרט לא מצליחים לסיים אותו. כמי שעסק במכירות במרבית עבודותיו עד לעבודה הנוכחית, תמיד רציתי להיות הכי טוב במשהו שאני עוסק בו".
מה גרם לך להתחיל לרוץ אולטרות?
"ב-3 ביולי 2019 איבדתי את אבי שבתאי יהודה ז"ל בנסיבות מצערות וככל שחלפו הימים ניסיתי לחפש את עצמי בתוך האבל. מספר ימים לאחר השבעה חזרתי לכל הפחות לנסות לרוץ כדי לשמור טיפה על שפיות. בפועל נוכחתי לדעת שאבא שלי מתחיל 'לבקר אותי' בריצות, וככל שאני רץ רחוק או קשה יותר כך הוא מרבה לבקר יותר".
לספרטתלון השנה הוא התאמן כ-7 חודשים ובמסגרת תוכנית האימונים שכתבה לו המאמנת שלו, ליז מלכה, הוא רץ במצטבר כ-3,800 ק"מ בכל טמפרטורה שהייתה נתונה באותו יום ובכל מזג אוויר. טווח הטמפרטורות משתנה והרצים מתמודדים עם החום היווני בשעות היום לבין הקור של הלילה, לצד הטופוגרפיה המישורית וההררית שמשתנה מעת לעת. לצד זאת הוא ביצע אימוני קרוס-טריינינג (אימונים משולבים שמשפרים ביצועים ועוזרים במניעת פציעות) שהסתכמו בכ-2,000 ק"מ רכיבה על אופניים ועוד הרבה מאוד שעות בחדר הכושר.
מה הסיבה שבחרת לרוץ את הספרטתלון שנה אחרי שנה ברצף?
"אמנם בשנה שעברה לאחר שנקעתי את הקרסול הצלחתי לסיים, אבל ידעתי שאני מסוגל לסיים בזמן הרבה יותר טוב. בנוסף, התאהבתי בפורמט של הספרטתלון ובאתגר שהוא מציב. התחברתי לגלעד קראוז (ראו מסגרת) שהיה הישראלי הראשון שסיים את הספרטתלון ב-2012 ומאז מסייע לרצים ורצות ישראלים להגיע לשם ולהשיג קריטריון. הוא גם הפיק לפני מספר שנים מרוץ אולטרה מרתון ישראלי בשם 'ספרטניון' שמתקיים בפארק הירקון בתל אביב ושם ניתן להשיג קריטריון לספרטתלון. בזכות הספרטניון ישראלים רבים ביניהם אני השיגו כרטיס כניסה לספרטתלון והגשימו חלום. כמו בכל שנה מתגבשת משלחת ישראלית עם רוח של עזרה הדדית לפני ותוך כדי המרוץ".
איך מתאמנים למרחק כזה?
"תחילה דואגים שיעטוף אותך צוות מאמנים איכותי. במקרה שלי המאמנת שלי ליז מלכה היא הישראלית הראשונה שסיימה את הספרטתלון ומי שמחזיקה בתוצאה המהירה ביותר של רצה ישראלית בתחרות ל-24 שעות. כמו כן, אני דואג למעטפת בריאותית משלימה באמצעות שחר ממן הספורטתרפיסט, וכל מה שנשאר לי הוא להתאמן שעות על גבי שעות בריצה, אופניים וחדר כושר. בנוסף התאמנתי גם בתנאי אקלים קיצוניים שהגיעו לעתים ל-40 מעלות בחום ובימי סופות. לשעות אין משמעות והאימונים הם בכל שעות היממה, וכך למעשה אני מרגיל את הגוף לעבוד על אוטומט בכל שעה ומזג האוויר".
"עקב האכילס הוא ההוצאות הכלכליות"
מי שמסיים את האולטרה המפרכת הזו בספרטה אמנם לא יזכה בפרס כספי, גם אם הגיע ראשון, אך יזכה בכבוד והלל, ובטקס שנראה כאילו לקוח מדפי ההיסטוריה. קו הסיום ממוקם בצמוד לפסלו של ליאונידס, מלכה של ספרטה ההיסטורית שנהרג בקרב תרמופילאי כנגד הפרסים עשר שנים לאחר קרב מרתון. הרצים שמסיימים את הדרך הארוכה נוגעים בכף רגלו של הפסל גדל הממדים של ליאונידס וראשם מעוטר בזר של עלי דפנה מתלמידות הלבושות בכיטון (סוג של טוניקה יוונית).
איך מממנים את כל ההוצאה הזו?
"עקב אכילס של העיסוק בספורט כזה הינו ההוצאות הכלכליות. את כלל ההוצאות אני מממן מהכיס הפרטי שלי, בעוד מרבית הרצים בעולם מקבלים חסויות וכספים מנותני חסויות. תחום האולטרה בישראל לא זוכה לסבסוד כלשהו. אני מוציא אלפי שקלים בחודש לטובת תחזוק התחביב ואני יודע לעשות הצרחות ולוותר על מותרות. הסיוע היחידי שאני מקבל הוא מהיבואן הישראלי של תזונת הספורט sis ו-sponser. ככל שהנושא הזה מתסכל אתה מוצא את עצמך מהווה השראה לאלפים, אבל בסוף מה שמעניין את התעשייה זה רק כמות העוקבים והכסף שאתה מכניס לחברה ולא באמת את הערכים שאתה מייצג".
העלויות לקראת אולטרה שכזו כוללות מעטפת מרובה של צרכים הנדרשים על מנת לעמוד על קו הזינוק של הספרטתלון, או של כל אולטרה מרתון בעולם. ההוצאות כוללות בדרך כלל מלבד עלויות מאמן, גם עלויות של תזונה ושתייה טכנית לכל אורך האימונים והתחרות, ביגוד, פיזיותרפיה, טיסות, לינה, רכב שכור ומימון המלווים שתומכים ונמצאים עם הרץ ברכב הליווי לאורך כל הקילומטרים.
את התוצאה הישראלית הטובה ביותר בספרטתלון עד השנה קבע האולטראיסט אריאל רוזנפלד עם זמן של 3 0:11:47 שעות, אותה קבע בשנת 2017. מאז הזמן הזה נשאר על לוח התוצאות הישראלי ולא היה נראה כי יש באופק מישהו שיצליח לרדת מהזמן הזה. רועי יהודה שם לנגד עיניו את המטרה לשבור את התוצאה הזו ולאחר חודשים של אימונים מפרכים סיים את הספרטתלון השנה בזמן של 26:24:24 שעות במקום ה-15 הכללי, תוצאה אשר רחוקה יותר מ-3:47 שעות מהתוצאה של רוזנפלד. בשדה הבינלאומי התוצאה הטובה ביותר שייכת לרץ היווני פוטיס זיסימופולוס שקבע 19:55:09 שעות ב-2023 והשנה סיים גם כן במקום הראשון עם זמן של 20:18:43 שעות.
חשבת שאתה תשבור את הזמן הטוב ביותר של ישראלי בספרטתלון?
"חד משמעית, כן. תחילה אציין שאריאל רוזנפלד וליז מלכה המאמנת שלי, הם דמויות עליהן גדלתי מאז התחלתי להעמיק את תחביב הריצה שלי, אותן הערצתי והם היו מושא ההערצה שלי. לפני כחצי שנה שברתי שיא נוסף של אריאל רוזנפלד בתחרות של 24 שעות והצהרתי בריש גלי שאני מתכוון לעשות לכל הפחות 228 ק"מ (השיא דאז היה 227.65 ק"מ, א.ה), לשמחתי סיימתי עם תוצאה רשמית של 234 ק"מ. גם לתחרות הספרטתלון השנייה שלי הצהרתי כי אני מגיע לשבור את השיא".
מהי העצה הכי טובה שהמאמנת שלך נתנה לך לקראת הספרטתלון הנוכחי?
"להיצמד לפרוטוקול הריצה שבנתה כל העת, לא להיות מושפע מרעשי רקע במהלך המרוץ אלא להיצמד למספרים שבנתה מצד אחד ולפרוטוקול התזונה והשתייה שהתאמנו לפיו".
תכננת לרדת מ-30 שעות ובסוף ירדת מ-27 שעות. חשבת שזה יכול לקרות?
"חד משמעית, כן. תוכנית הריצה נבנתה לרדת אל מתחת ל-29 שעות, אך התוכנית עצמה נבנתה כ-26.30 שעות ריצה נטו לא כולל זמן עצירות בתחנות ביניים - לטובת זה ניתן טווח כולל של שעתיים ורבע לכלל העצירות - דאגתי לשמור על ריצה רציפה ולא לבזבז זמן בתחנות וסיימתי בזמן של 26:24:24 שעות".
כמה מהאולטרה הזו היא פיזית וכמה מנטלית?
"הייתי אומר שזה כמו תאוריה ומבחן מעשי (חצי-חצי), מדובר בתחרות המצריכה יכולות פיזיות גבוהות מאוד מצד אחד ותחרות הנושאת עימה מספר רב של רגעי שבירה".
מה עומד מאחורי הרצון לעשות אתגרים כאלה?
"בסופו של יום הרעיון של להנציח את אבי באמצעות הריצה והתחרויות הם נר לרגליי. הדלק שמניע אותי הוא מקור ההשראה שאני מהווה לאלפי רצים באופן ישיר ולהמוני ילדים באופן עקיף, באמצעות הרצאות ללא תשלום שאני מבצע בבתי ספר על מוסר עבודה, הקרבה והתמדה".
יש לך כבר יעד חדש בראש?
"בימים הקרובים אשב עם המאמנת שלי ואתן לה להחליט מה טוב בשבילי מתוך ההכרות שלה איתי. מבחינה אישית אני יודע שאני אחזור שנה הבאה לספרטתלון בוודאות ואנסה לרדת מתחת ל-25 שעות".