כמו תקדימים רבים שנקבעו אחרי טבח 7 באוקטובר, גם תחום הרכש הצבאי קבע שיא משלו: לאחר שרבים מאנשי מילואים שגויסו בבת־אחת זעקו על מחסור באפודים קרמיים ובציוד לחימה נוסף, נרתמה החברה האזרחית בישראל ומחוצה לה למסע תרומות שהכניס לצה"ל ציוד המוערך בכ־200 מיליון דולר בחודשים הראשונים של המלחמה, כך נודע לגלובס.
● בצל המלחמה, אף אחד לא יודע מה יהיה תקציב הביטחון בשנה הבאה
● 64.5 אלף עדיין מפונים, המדינה לא יודעת איפה שני שלישים מהם גרים
● ההרוגים, הפצועים והנכים: היקף הנפגעים במלחמה הוא חסר תקדים
כעת, בסביבת הצבא אומרים כי הסערה הציבורית סביב המחסור לא תמיד הייתה מוצדקת, כאשר בין היתר ביחידות רבות התגייסו יותר חיילים משנדרש, ולא כל חייל היה זכאי לאפוד קרמי. יתר על כן, בצבא ניטש ויכוח אם פלטה קרמית הוא בהכרח ציוד חיוני מציל חיים - ורק חודש לאחר פרוץ המלחמה נקבע כי כל חייל שנכנס לעזה יקבל אפוד קרמי.
ובכל זאת, עשרות קבוצות נרתמו באותם ימים למהלך התרומות: מהתארגנויות שכונתיות, דרך מסגרות קיימות כמו ארגוני עובדים בחברות מסחריות, ומתנדבים - החל מאחים לנשק והחמ"ל האזרחי, ועד קבוצות תורמים יהודיות גדולות שהתארגנו סביב אנשי עסקים בולטים.
מעל לראש האגודה
כדי לטפל בהיקף התרומות המסיבי שהתקבל באותם ימים הוקמה מינהלת של עשרות אנשי מילואים במפא"ת (המנהל לפיתוח אמצעי לחימה במשרד הביטחון) ומז"י (מפקדת זרוע היבשה). באמצעות המינהלת נבנתה במערכת הביטחון תמונת מצב מפורטת של כלל התרומות והייעוד שלהן. לכל משלוח גדול של אפודים או קסדות נשלח קצין מילואים שהיה נוכח בבדיקות הבליסטיות שלה. "כמעט כל אחד באותם ימים רצה להכניס לארץ פלטות קרמיות - החל מאשתו של המילואימניק שגויס ועד שדולות היהודים הגדולות בארה"ב", אומר לגלובס אדם שהכיר את עבודת המינהלת. "מצד שני, הידע בתחום היה אפסי - לא בפלטות ולא בשילוח ציוד לישראל, ובמכס החלו להיערם מכולות של ציוד מבלי שאיש יודע מה לעשות איתם".
לאחר מכן, הגיעו הרחפנים. תחילה נאסר על תרומות של כלי הטיס המעופפים, ובצה"ל ביקשו להעביר אותם דרך משרד התקשורת. אולם, לאחר שהתברר הצורך האקוטי בהם, בהתחשב בעובדה שצה"ל היה כמעט נטול כלים שכאלה, אושר בנוהל מזורז גם תרומה שלהם. כיום, צה"ל לא מקבל רחפנים כתרומה, לאחר הזמנת הענק של אלפי רחפנים סיניים מתוצרת DJI ואוטל, כפי שנחשף בעבר בגלובס. עם זאת, בצבא עדיין חשים במחסור ברחפנים ומנסים להדביק את הפער באמצעות פנייה לחברות ישראליות כמו אקסטנד ורובוטיכאן.
לקראת סוף השנה שעברה חשו בלשכת הייעוץ המשפטי של משרד הביטחון שלא בנוח עם מנגנון התרומות הגדול שנבנה מתחת לאפם. עד אז הגדיר החוק את האגודה למען החייל כיעד היחיד והבלעדי לתרומות אזרחיות לכוחות הביטחון. אלא שפטור זמני שהושת זמן קצר לאחר הטבח איפשר לעקוף את האגודה ולתרום ישירות לצבא. בדצמבר החליטה הממשלה שלא להאריך את הפטור שניתן למערכת הביטחון, וקבלת תרומה בצבא הפכה בלתי חוקית החל מינואר. אנשי המילואים שעסקו בקבלת התרומות בצבא שוחררו בזה אחר זה בחודשים הראשונים של 2024.
יותר איום מסיוע
בקיץ חל מהפך בחוות הדעת שמאמצים בצבא באשר לתרומות, זאת אולי בשל נזקים שנגרמו לחיילים בשל ציוד לא תקני שנתרם. מפקד מז"י, האלוף תמיר ידעי, החליט ביולי האחרון לאסור את קבלתן של כל התרומות לצבא שאינן נעשות באופן מסודר דרך האגודה למען החייל.
מאחר והארגון המנטר תרומות אזרחיות פורק, אין כיום מי שיבצע סינון וטיוב, ובצה"ל רואים בתרומות הציוד כאיום יותר מאשר כסיוע. "שימוש בציוד לא תקני עלול ליצור סיכון משמעותי של היעדר אפקטיביות מבצעית או אפילו סיכון בטיחותי", מסר דובר צה"ל עם פרסום האיסור, זאת לאחר מקרים רבים של ציוד תרומות לא תקני שהתגלה והורחק מהיחידות. לפי ההערכה, מאות לוחות קרמיים הוצאו מיחידות צה"ל השונות.
משטר התרומות הלא־רשמי לא רק מילא את שורות צה"ל בציוד לא־תקני, אלא הוא גם יצר עיוותים במערכת. "הביקוש הגבוה מצד התורמים הביא לעליית מחירים בקרב הספקים ובסופו של דבר הקשה על משרד הביטחון לבצע את הרכש בעצמו", אומר אדם שמכיר היטב את עבודת מפא"ת בתחום. "כולם הבינו שיש בעיה, ובסוף מנהל הרכש מצא את עצמו אחרון בתור", אומר הגורם. "אנשים בזבו מיליונים בלי להבין מה הם קונים ולעיתים קרובות הציוד היה 'תקול'. במפאת ומז"י הפעילו מאמצים כבירים כדי להוריד חלק מהתורמים ולוודא שהציוד שהם מביאים הוא תקין". במקרים אחרים, קיצוניים יותר, התגלו לזרוע היבשה מקרים של עסקאות לא כשרות שנעשו על חשבון מדיניות התרומות המתירנית של הצבא.
ערן אפרת, משקיע פרטי שהפך לאחד ממארגני התרומות הבולטים לצבא בחודשים הראשונים של המלחמה, מכחיש את העובדה שהתרומות הביאו לעליית מחירים, ואף טוען כי הן סייעו לתורמים הגדולים לארגן משלוחים במחירים נמוכים ממחיר העלות. העובדה שסך התרומות הסתכם בפחות ממיליארד שקל מעודדת אותו: "זה אומר שאפשר לסגור את רוב הפער בהצטיידות בצבא בתקציב של שלושה מיליארד שקל - טיפה בים לעומת תקציב הרכש הצבאי שעומד על 130 מיליארד שקל", הוא אומר.
ערן אפרת, משקיע פרטי שהפך לאחד ממארגני התרומות הבולטים לצה''ל / צילום: Ivan Fois
"המחסור נמשך"
למרות מדיניות ה'אפס סובלנות' כלפי תרומות מבחוץ, אפרת מספר לגלובס על בקשות לתרומות שהוא מקבל גם היום, אם כי בנפח קטן הרבה יותר ביחס לתחילת המלחמה. "יש חוסרים ועוד יהיו חוסרים, כיוון שהצבא לא יכול להשתנות בשנה אחת. הזמנה גדולה של קסדות, למשל, לוקחת בין שנה לשנתיים עד שהיא מגיעה במלואה. גם אם הצבא יקבל תוספת תקציבים של מיליארדים, הוא עדיין יתקשה לסגור את הפערים. בתחום הרחפנים, למשל, צה"ל קיבל החלטות רכש חשובות, אבל הבלאי הוא אדיר והמחסור נמשך כל הזמן".
עמית בן־נון, מנכ"ל עמותת צנחנים למען דמוקרטיה, מספר כי בחודשי המלחמה הראשונים התמקדו בארגון בתרומות רחפנים, בעיקר מסוג DJI Avatar - רחפנים המסוגלים לשייט במבנים - לחטיבת הצנחנים וחמש חטיבות הצנחנים במילואים. עם האיסור לקבלת תרומות עברו בעמותה לסייע לצבא בפיתוח מוצרים שמסייעים לחיילים, כמו למשל תיק נשיאה טקטי לרחפן, מוצר שצה"ל איננו רוכש באופן מסודר ותרומתו ליכולת נשיאת הרחפנים היא דרמטית.
"אנחנו לא תורמים משחות שיניים, סוללות או אפודים", הוא אומר לגלובס. "אנחנו לא תמיד יודעים מה מקור האפודים ולא רוצים בטעות לתרום מוצרים שיכולים לסכן את החיילים. אז הלכנו על נישת הרחפנים וכעת אנחנו מתמקדים בהדרכה בשימוש ברחפנים ובפיתוח מוצרים שאין בצבא".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.