''עלייה הדרגתית ברצון לחתום על העסקה'' / צילום: ap, Oded Balilty
"החברה הישראלית עברה את חמשת שלבי האבל בעקבות מתקפת 7.10. עכשיו אנחנו בשלב המיקוח, לקראת השלמה, עם מבט לעתיד", אומר לגלובס נמרוד ניר, פסיכולוג פוליטי מהאוניברסיטה העברית. במשך יותר משנה הוא ואסא שפירא מאוניברסיטת תל אביב מעבירים שאלונים מקיפים ומרובי שאלות לקבוצה של 4,000 משיבים, תוך שינויים קלים בלבד בין שאלון לשאלון. התוצאה היא תמונת מצב מקיפה של העמדות והתחושות בתחומים שונים בציבור הישראלי, והשינויים שחלו בהן.
מהלם למבט לעתיד
"בתחילת המתקפה היו תשובות רבות שהביעו הלם, שוק, חוסר אוריינטציה. כמעט כל שאלה ששאלנו נענתה ברוב של 'לא יודע'. אחרי כן היו תקופות שאופיינו בכעס, בימין כלפי הפלסטינים ובשמאל כלפי הממשלה והימין עצמו, לא פחות מאשר על חמאס. אחר כך ראינו את הייאוש, את הדיכאון, שהתבטא בכך שהקיטוב נתפס כאיום הכי גדול על ישראל וגם כבעיה בלתי פתירה. ראינו פסימיות רבה לגבי העתיד בחודשי הדשדוש במלחמה בדרום, כשאיום החיזבאללה מרחף כענן מעלינו, ללא פתרון נראה לעין.
"עכשיו, בעיצומה של המערכה מול חיזבאללה, הגענו לשלב המחשבה על העתיד, השלמה מעורבת עם מיקוח. כעת יש לנו הישג מול לבנון, וגם השלמה עם כך שלא נוכל לחזור לתחושת הביטחון שהייתה לנו לפני 7.10 באופן מלא, ולא נוכל להחזיר באמצעות הלחימה את כל מה שאבד. נראה שהציבור חש שזה הזמן להתמקח ולסיים את האירוע. כך עולה מהתשובות לשאלות ששאלנו.
"לדוגמה, כשאנחנו שואלים שאלה בינארית - האם לסיים את המלחמה ולחתום על הסכם לשחרור אסירים תמורת החזרת החטופים שנותרו בחיים, או להמשיך במלחמה במחיר מותם של רוב החטופים, אנחנו רואים עלייה הדרגתית ברצון לחתום על העסקה, עם רוב של 68%. ככל שהציבור מרגיש יותר מכוון עתיד, ככה הוא רוצה יותר את העסקה. אנחנו רואים את השינוי יותר במחנה הליברלי, אבל זה קיים גם בימין".
מיואשים מהקיטוב
נכון לסקר האחרון, שהתקיים בימים שבין חיסול נסראללה למתקפה האיראנית, הציבור הישראלי היה חלוק ביחס לעתיד המדינה, הביטחון האישי ועתיד הילדים.
37% מהמשיבים חשים אופטימיות לגבי עתיד המדינה, לעומת 34% שחשים פסימיות. מעניין לראות את השינויים שעבר נתון זה בשנה האחרונה. מתחילת המתקפה עד מאי 2024 מדד האופטימיות היה בירידה, ורק המתקפה המוצלחת על חיזבאללה הקפיצה אותו לפתע לרמות גבוהות מאלה שהיו בטבח. ממצאים אחרים של ניר הראו שהציבור הישראלי תופס את הקיטוב הפנימי כאיום הגדול ביותר על המדינה. זו כנראה הסיבה לכך שככל שהקיטוב חזר להעמיק אחרי הטבח, כך עלה הייאוש מהעתיד, עד שהישראלים התלכדו לרגע מול אויב משותף בתחילת אוקטובר.
בניגוד לממצאים על האופטימיות לגבי העתיד, תחושת הביטחון האישי שהייתה מעורערת מאוד מיד אחרי המתקפה נמצאת במגמת שיפור עקבית. אם באוקטובר 2023, 74% מהמשיבים ציינו שהם חוששים לביטחונם האישי במידה רבה או בינונית (מהם 48% במידה רבה). כעת 47% חוששים במידה רבה או בינונית.
עם זאת, נכון לאוקטובר 2024, רק כ־32% מהישראלים חשים שילדיהם יחיו במציאות טובה יותר משלהם. 14% מהמשיבים משוכנעים שהילדים יחיו במציאות גרועה משלהם. היתר, 54% לא בטוחים. במדד הזה, חוסר הוודאות שולט, והוא הולך וגדל עם הזמן.
הרוב, 66%, אינו שוקל לעזוב את הארץ, אך 9% כן מעוניינים בכך, 13% שוקלים זאת ועוד 11.3% רוצים אך לא יכולים.
הפחד שולט בציבור הערבי
כאשר מחלקים את קבוצת הנשאלים ליהודים וערבים, רואים הבדלים דרמטיים בכל המשתנים הקשורים לסנטימנט כלפי המדינה. "מבחינתי אלה הנתונים הכי עצובים במחקר", אומר ניר. 57% מהערבים פסימיים לגבי עתיד המדינה, לעומת 29% בלבד מהמגזר היהודי. בהתאם, 27% מאמינים כי לילדים שלהם יהיה רע יותר כאן, לעומת 14% מהיהודים. בחברה הערבית גם לא נצפה שיפור בתחושת הביטחון האישי. 67% חוששים לביטחונם במידה רבה או בינונית ורק 3% אינם חוששים כלל. רק 50% אינם רוצים לעזוב את ישראל.
ההבדלים מופיעים גם כאשר מבקשים מהנבדקים לתאר את מצבם הנפשי. בקרב נשאלים יהודים מופיעות מילים שליליות רבות: אכזבה, ייאוש, הפקרה, חרדה ומחדל, אולם במרכז הבמה מופיעה המילה תקווה, משאלת לב למצב טוב יותר עם שביב של אמונה שניתן להגיע אליו.
בקרב הנשאלים הערבים, פחד הוא הרגש השולט, ומקיפות אותו מילים כמו עצב, ייאוש, דאגה, אכזבה וחוסר אונים. הפחד הוא לא רק לביטחון האישי, במישור הלאומי והפלילי, אלא גם כלכלית. 50% מהנשאלים דיווחו שמצבם הכלכלי הורע מאז המלחמה, אבל אם מסתכלים על הנשאלים הערבים בלבד, מדובר בכ־70%.
לדברי ניר, אחד הדברים החשובים לשיפור הסנטימנט של הציבור הערבי, הוא שיפור המטא־תפיסות. "הכוונה היא להראות להם שלא כל הציבור הישראלי נגדם", הוא מסביר. במקביל, ישראלים יהודים מדווחים על נטייה ימינה. לפי הממצאים של ניר, חלה עלייה של 7% במי שמגדירים את עצמם ימנים, מול ירידה של 3% כמי שמגדירים את עצמם שמאלנים. ההפרש חונה במקום של חוסר ודאות. המגמה הזאת מעמיקה בהדרגה מאז המתקפה.
"הערבים לא סתם חוששים", אומר ניר. "גם בסקר אנשים אומרים עליהם דברים איומים, אם כי לא כולם ורוב הציבור דווקא רוצה לשפר את הקשר בין המגזרים. במחקר מעמיק יותר שערכנו בקרב ערבים, רואים שהמצב מאוד נפיץ, והסיבה העיקרית שלא ראינו שחזור של אירועי מאי 2021 היא עבודה של הרבה מאוד גורמים מהחברה הערבית כדי להרגיע את הרוחות. אבל מהממשלה הם לא מקבלים שום אופק, ואפילו לא מגורם כמו יאיר גולן. לכן אין להם גם תקווה".