ביצה עם תבלין שרק בני הכפר מכירים: זה המקום לעצור בו לארוחת בוקר

עוד יום סחוף ידיעות מרות עמד בפתח, אבל אנחנו אספנו את עצמנו ויצאנו לקושש בדלים של תקווה מהולים בניחוחות סתיו, סיידר ואוכל טוב. גלשנו לכביש מספר 1, ובאופן כמעט אקראי ירדנו במחלף חמד. כפי שנכתב כאן בעבר, בכל אחת מהיציאות מהמחלף יש אוצרות קולינריים, אז פשוט בחרנו באחת. בעקבות המלצה של מקומי אנין חך ירדנו לכפר השליו עין ראפה, שבימים כתיקונם הומה גרגרנים, שבאים לטרוף את צפונותיו. הנה טעימה מההיצע. 

● רגע של שלווה ואשליה בממלכת מאפים שמסתתרת במרכז הארץ
● בבית הקפה הזה תמצאו מנת ברד פודינג שהיא מופע זיקוקים בפה
● המתחם בו תמצאו לחמים דשנים וגם שיכר לימונדה והיביסקוס

10:00 - משהו לאכול: מאפה גבינות וזעתר וסלט ריג'לה

הגענו לבית הקפה Cafresco, שבמרכז הכפר, למרגלות רכס צובה. החלל ספון העץ והתפריט שרשום בפשטות אינם מרמזים דבר על ההפתעה שציפתה לנו, עת התיישבנו אל מול נוף הטרסות, כשמולנו מדלגים צבאים, בעמק שתחתינו מגדלים את הירקות שהגיעו לצלחתנו, וסמוך לנו קורא המואזין. תאמינו או לא, זה הרגיש נורמלי, נעים וטעים.

כהרף עין התמלא השולחן בפנכות וצלחות צבעוניות, שאותן הרעיפו הגיסות יסמין ומונדר, ובעוד ראשנו סחרחר מהשפע, ומיץ הרימונים שזה עתה נסחט מהול בניחוחות המאפים שזה עתה בקעו מהטאבון, נזפה בנו מונדר: "תאכלו מהר, שהביצה לא תתקרר". אותה ביצה, כתומת עין ובזוקת מחרוד, תבלין סודי שעובר בין משפחות הכפר, נבקעה בעזרת פיתה שחומה ונטבלה בכרישה מתקתקה. עוד בתפריט: קראס, מאפה מטריף ובו זעתר וגבינה, קישוא ביוגורט וסלט טרי של ריג'לה חמצמצה שנקטפה מהגינה, סלטים ומתבלים אינסוף.

 עוגיות ומאפים בקפרסקו / צילום: ליהי רוזנברג

כל אלה לוו בסיפור הקמת המקום של מונדר ובשאייר ברהום, שחלמו על פינה קטנה ושקטה מול הנוף, כשהגיסה יסמין והאח מוסא, מורה דרך שסקר בפנינו את ההיסטוריה של עין ראפה, יושבים עימנו עד שכבר כרסנו התפקעה.

אמרנו די, ואז הגיעה כנאפה מתוקה, חמה ובעלת מעטה פריך של קדאיף טחון. כנאפולוגים מדופלמים לבטח יבחינו בדקויות הסמנה המשובחת, גבינת העזים העדינה ועוד רבדים שהופכים את המנה המסורתית למצטיינת במיוחד. 
קפרסקו, עין ראפה 

12:00 - משהו לשתות: סיידר עם ציפורן וכוכבי אניס

בואנו היישוב נווה אילן עולם חדש נגלה בפנינו, שם סוחטים פירות ומשדרים חדשות. התקבלנו במאור פנים במרכז המבקרים החדש של המתססה, הניצב בכניסה למושב.

קשה שלא להתאהב במקום שמגדיר את עצמו כ"בית עיבוד פרי בהרי ירושלים", ועוד יותר קשה - כששומעים את סיפור החלוציות החקלאית של תומר צור, היזם והבעלים. צור עבד במטעי הפרי של קיבוץ צובה, וליבו נחמץ נוכח כמויות הפרי שנותרו גלמודים במטע רק כי לא היו מספיק ראויים לשיווק.

 מיצי פירות ומעדני פרי במתססה / צילום: ליהי רוזנברג

הוא תבע את עלבונם של הפירות שנשכחו, והפך אותם למיצי פירות ולמעדני פרי. תחילת הדרך הייתה בלול קטן בגבעת יערים, מעין מעבדה קטנה שהדיפה ריחות משכרים של תסיסות ופירות. עשור אחרי כבר התרחבה המתססה וקו מוצריה גדל, וכיום הוא כולל מיני סיידר אלכוהולי משובחים כמו זה המתובל בקינמון, ציפורן וכוכבי אניס, שרק מחכה לטיפות גשם וקורטוב של חדשות טובות.

אפשר לבקר במרכז בסיור טעימות, ובערבי חמישי הופך המקום ל"סיידרייה" תוססת ועליזה המגישה מיני לגימות מלוות בצלחות אוכל קטנות. 
המתססה, נווה אילן 

14:00 - משהו לעשות: סדנת קרמיקה גם למתחילים

בדרך לסדנת הקרמיקה בביתה היפהפה של מיכל מושי אברמסקי שבתוככי היישוב עצרנו לבקר בחדר החביות המרשים של יקב קסטל, השוכן בסמיכות למתססה. המקום, איך לומר בעדינות מהולה בעצב, אינו תוסס, בשל המצב העגום שנכפה על עסקי התיירות בארץ. זה הזמן והמקום להפציר ולבקש לצאת כשמתאפשר, לתמוך בעסקים מקומיים, הם זקוקים לנו ואנחנו להם.

 קרמיקה בסטודיו Mooshipottery / צילום: חגית אברון

חזרה לביתה של מושי, כך היא מכונה בפי קרוביה. מושי היא טיפוס תוסס כמו התפוחים במכלים, מקבלת את פנינו בצהלה, ועורכת לנו סיור שומט לסתות בביתה היפהפה, עתיר הטעם ומשובץ בפסליה של הניה אברמסקי, חמותה, שהיא אמנית ירושלמית מפורסמת.

בסטודיו הרחב שבביתה מארחת מושי, שבכלל התחילה את דרכה בהייטק, סדנאות קרמיקה גם למתחילים המבקשים להתנסות בעבודת ידיים ואובניים. 
Mooshipottery, נווה אילן