מאפייה מושחתת, מוזיאון יפהפה וגלידת לחם וחמאה: זה הרחוב להעביר בו יום שלם

סמוך לשאון הרחובות שינקין ואלנבי צץ לו מתחם תרבותי־אורבני משגע בקפסולה שהיא רחוב אחד, רחוב ביאליק. מומלץ להקדיש לו לפחות חצי יום של שוטטות בטלה. בתמורה הוא מתחייב לספק לכם מנה גדושה של הנאה המורכבת מכל הרכיבים הנהדרים של תל אביב - תרבות מהולה בניחוח היסטורי, בתי קפה ומאפה וגינות נסתרות שלא היו מביישות שום עיר בעולם.

● ביצה עם תבלין שרק בני הכפר מכירים: זה המקום לעצור בו לארוחת בוקר 
● רגע של שלווה ואשליה בממלכת מאפים שמסתתרת במרכז הארץ
● בבית הקפה הזה תמצאו מנת ברד פודינג שהיא מופע זיקוקים בפה

10:00 | משהו לאכול ולשתות: קפה גל שלישי וריבוע דחוס שוקולד

באחד מימות חול המועד, לאחר מנת האזעקות היומית, נצפו אנשים בבתי קפה הסובבים את כיכר ביאליק, ישובים משל היו סביב כיכר וושינגטון בניו יורק, טרדותיהם ומצוקת קיומם כמו לא היו מעולם.

מצוידות בספרה של שולמית וידריך "ביאליק הרחוב" (הוצאת פורת), על ההיסטוריה והאדריכלות לאורך הרחוב, החלטנו בת לווייתי ואני למשש את הדופק התרבותי-קולינרי שלו ולבחון את התעוררותו המחודשת.

אבל כמנהגנו בכל שיטוט, קפה תחילה. לאחר גיבוש אסטרטגיה שתעזור לנו לבחור את המקום המיועד פצחנו בכוס אספרסו מדויקת בקפה אלג'יר החדש, השוכן במרכז פליציה בלומנטל למוזיקה. אלג'יר מתמחה בקפה מ"הגל השלישי" (תפיסה המתעמקת בזנים, פולים ואזורי גידול של קפה) ומרפסתו צופה אל הכיכר.

 קפה אלג'יר / צילום: נמרוד רייף

המשכנו לבית המאפה עמיתה, שפתח סניף במוזיאון בית העיר, שם עמדנו פעורות לסת נוכח מבחר המאפים המקוריים, מלוחים ומתוקים. בחרנו צמד פרוסות לחם כפרי משוח בחמאת עשבים, גבינת גרויר ומלפפון חמוץ תוצרת בית.

 רוגלעך בעמיתה / צילום: דן פרץ

קינחנו בריבוע קטנטן דחוס שוקולד בגינה הנסתרת בבית הקפה לב, השוכן בבית ליבלינג היפהפה.
קפה אלג'יר, מרכז פליציה בלומנטל למוזיקה; קפה עמיתה, מוזיאון בית העיר; קפה לב, בית ליבלינג

12:00 | משהו לראות: הטיולים הליליים של ביאליק והצייר ראובן

בעודנו מוחות את פירורי המאפים, התחלנו בהעלאת הדופמין התרבותי, שהרחוב מספק למכביר. התחלנו במוזיאון העיר, שתמיד יש בו דבר מה לעשות. המקום שימש כבית של ראשי העיר ממאיר דיזנגוף ועד למרדכי נמיר. מהקומה השנייה השקפנו על הכיכר, ולרגע הצלחנו לדמיין כיצד היא נראתה עת התכנסו בה ההמונים בחגיגות ובלוויות שיצאו אל בית הקברות טרומפלדור ההיסטורי הסמוך.

 צילום: איל תגר, באדיבות עיריית תל אביב-יפו

פסע משם ואתם בבית ביאליק, שבו גרו המשורר חיים נחמן ביאליק ורעייתו מינה. הבית הטובל ביופי, בעל הקשתות המקומרות והחדרים בצבעים עזים, שופץ תוך הקפדה על שימור האותנטיות המלאה של חדריו, על חפציהם השונים. בכל פינה, פריט וחפץ מרחפת רוחו מעוררת ההשראה של המשורר הלאומי, אותו ניתן לדמיין יוצר, מהרהר ומארח את גדולי היישוב.

המשכנו לשוטט לאורכו של רחוב ביאליק הקצר, שאוצר בקרבו מבנים ארכיטקטוניים והיסטוריים שבכל אחד מהם מקופל סיפור. הגנבנו הצצה לבית הצייר ראובן, שכנו לרחוב וידידו של ביאליק. על השניים מסופר כי היו נוהגים ללוות זה את זה הלוך ושוב הביתה בעודם פוסעים ברחוב, תוך כדי שיחה ערה. כיום משמש הבית מוזיאון יפהפה לציוריו, שהנציחו ותיעדו את תל אביב בתשוקה.

המשכנו לתור את הרחוב הקטן, עמוס בסיפורים גדולים, מתעכבות ליד כל ביתו וקוראות את סיפורו. תושבת הרחוב, לעומת זאת, שחפצה להישאר בעילום שם, המתיקה עמנו עוד סודות כמוסים וסיפרה לנו את מה שלעולם לא ייכתב בשום ספר: בבית מספר 9 נוהגים דייריו האמידים לארח אישיות רמת-דרג. וכך חלפו להן שעות ודקות, בהן אנחנו צוללות לתוככי הרומנטיקה של התקופה, מתענגות על האדריכלות של המבנים ובעיקר על הסיפורים.
מוזיאון העיר; בית ביאליק; מוזיאון בית ראובן

14:00 | משהו לקנח איתו: הסוד השמור של מכורי הג'לטו

"מתחשק לי גלידה", הכריזה חברתי איילת לאחר שהפגינה יכולת התעמקות תרבותית אמיתית, ולא פספסה את סיפורו של שום לא בית אחד ברחוב כולו. "אקח אותך לגלידה הכי טובה שאכלת בארץ".

 גלידת Bread&Butter בארטה / צילום: דניאלה קונטיני

נחרתי בהתנשאות קלה, ובהמשך נאלצתי לאכול גם את הכפית. ארטה, גלידרייה בנחלת בנימין, היא כנראה הסוד השמור של מכורי הג'לטו, שכן היא חפה מטרנדים, גימיקים ועודף סוכר. בעליה, מרקו קאמורלי וסיסי פגאני, נסעו לסיציליה ושבו עם ידע, תשוקה ויצירתיות ליצור גרסה איטלקית משובחת, בעלת מתיקות מאוזנת וטעמים מיוחדים לצד טעמים קלאסים.

שעה ארוכה עמדתי כילדה מול המקרר, טועמת את גלידת "לחם חמאה", מתעלפת מגלידת "עוגת מרקו" - ענן לבן של גבינה, פירות יער וקרמבל שקדים - ונשבעת לחזור ולטעום את "גן העדן", גביע שמימי של גלידת גבינת ריקוטה, תאנים מקורמלות, בזוקת אגוזי מלך ודבש.
ארטה, נחלת בנימין