מורכבות הבחירות באמריקה ומה ההיסטוריה מלמדת על התוצאות הסופיות

השעון עתה זה תקתק חצות. אתם זקוקים למשקה. איזה צריך להזמין?

את השאלה הזו הציג השבוע המנחה בדיון של מומחי בחירות באתר הרשת של ה"ניו יורק טיימס". הוא דיבר על הרגע הראשון של יום ד', 6 בנובמבר, הלוא הוא היום־שאחרי־הבחירות בארה"ב.

● פרשנות | רגע האמת של ארה"ב: הסקרים, המדינות המתנדנדות ומה באמת מעניין את הבוחר האמריקאי?
● פרשנות | האם נחשול של תמיכת נשים יחלץ את קמלה האריס מן השרטון?

שאלת המשקה היא קוריוזית פחות ממה שנדמה. בחירת המשקה צריכה לשקף את הציפיות. האם בחצות שבין שלישי לרביעי נדע את זהות המנצח/מנצחת? אם כן, זה הזמן להירגע, על יין צונן, או אולי על וויסקי בלי קרח. ואם צריך להתאזר בסבלנות עד עלות השמש, אפשר שזה הזמן לקפה חזק. ואם רק מתחילה דרמה פוליטית ומשפטית עצומת ממדים, שתתארך עד חודש ינואר, אולי מוטב להזמין Red Bull, או משקה אנרגיה כלשהו.

לוח הזמנים של הקורא הישראלי קצת שונה. תוצאות הבחירות בארה״ב יתחילו לטפטף ב־2 לפנות בוקר של יום ד'. הן יהפכו לקילוח מהיר ב־3, ויהיו לזרם סואן ב־4. זמן הבחירה של המשקה באמריקה יהיה זמן ארוחת הבוקר בישראל: חצות של החוף המזרחי בארה״ב תהיה 7 בבוקר בארץ. 

בדרך כלל בשעה הזו נהגנו לדעת את התוצאות. אבל זה היה במאה שעברה. מאז, נאלצנו להתאזר בהרבה יותר סבלנות. לא הקדמנו לדעת את התוצאות בשנת 2000, בשנת 2004 ובשנת 2020. 

שנת 2000 הניבה את הפארסה המפורסמת של ספירת הקולות החוזרת בפלורידה, לאחר שרק 571 מצביעים הפרידו בין שני המועמדים העיקריים. התוצאות הסופיות הוכרזו רק חמישה שבועות אחר כך, ורק לאחר התערבות שנויה במחלוקת של בית המשפט העליון בוושינגטון. 

ב־2004 זה היה רק עיכוב קטן, שנבע מסירוב המפסיד להקדים ולהודות בתבוסתו. המנצח גילה אורך רוח אבירי עד למחרת בבוקר. 

ב־2020 כולנו זוכרים מה קרה. דונלד טראמפ הודיע שהבחירות נגנבו ממנו, ודבק בגרסה הזו עד 6 בינואר, כאשר הקונגרס התכנס לאשר את התוצאות. הוא מוסיף להאמין עד עצם היום הזה שהבחירות ההן נגנבו. יתר על כן, הוא מזהיר שהן עומדות לחזור ולהיגנב ממנו. 

לחזור ולספור, לחזור ולערער

מה הסבירות שנצטרך לחזור ולחכות לתוצאות? ובכן, אנחנו שומעים כי אלה "הבחירות הצמודות ביותר בהיסטוריה", וממילא ההנחה היא שהפרשי הניצחון יהיה כה קטנים עד שלא יהיה מנוס מלחזור ולספור; ואחר כך אולי לערער, ולחזור ולערער, בשורה של ערכאות. 

יש הרבה רבדים משפטיים באמריקה. יתר על כן, נוהלי הבחירות אינם אחידים. הם משתנים ממדינה למדינה, ונאכפים באמצעות חוקים נפרדים ובאמצעות בתי משפט נפרדים. לכל מדינה יש "מזכיר מדינה", המנהל את הבחירות. הכהונה הזו היא פוליטית מפלגתית על פי טבעה. שופט בדימוס אינו יושב בראש ועדת בחירות נייטרלית. בכל מדינה יש בית משפט עליון, ובחלק מן המדינות השופטים העליונים נבחרים בבחירות כלליות, כמו פוליטיקאים. ויש כמובן בתי משפט פדרליים, עד קודש הקודשים של בית המשפט העליון בוושינגטון.

הנחת "הבחירות הצמודות" היא תוצאה של הסקרים. הם מראים פעם אחר פעם תיקו סטטיסטי, או סף־תיקו, בשתי זירות: בזירה הארצית - ובשבע מ־50 המדינות. מקובל להניח כי בשבע האלה, או לפחות בשלוש מהן, יוכרעו הבחירות.

אחת לארבע שנים אנחנו נזכרים בחשיבות הגיאוגרפיה, הדמוגרפיה והפסיכולוגיה של מחוזות קטנים בפנסילבניה, או במישיגן, או בג’ורג’יה, או בנבאדה. אם תצליחו להישאר ערים בעזרת הקפה, או משקה האנרגיה, ותתבוננו למשל בג'ון קינג, אלוף הסטטיסטיקה והדמוגרפיה של סי.אן.אן, הוא יוליך אתכם למסע ארוך בשוליים המרוחקים של אמריקה, שבהם מספר קטנטן של קולות עומד לצבוע מדינות באדום (רפובליקאים), או כחול (דמוקרטים). 

הקלפיות בשבע המדינות יתחילו להיסגר ב־2:00 לפנות בוקר (ישראל). אבל הזמן לזקוף אוזניים הוא בשעה 3:00. אז נסגרות הקלפיות, בין השאר, במישיגן ובפנסילבניה. בשעה־שעתיים הבאות תיעצר נשימתה של אמריקה. אם התמונה תתבהר בשתיים האלה אפשר שהיא תתבהר בכל השאר. וויסקונסין תצטרף ב־4:00 לפנות בוקר. 

צמוד או לא צמוד?

הסקרים, כמעט עד האחרון שבהם, הראו בשבועות האחרונים את המטוטלת במדינות האלה נעה הלוך וחזור בין האריס לטראמפ. כה רבים וכמעט־זהים היו הסקרים עד שבימים האחרונים של המערכה נשמעו פקפוקים גוברים על סבירותם. 

אשף הסטטיסטיקה נייט סילבר, החוזר ומצוטט בכלי תקשורת בכל העולם, כתב כי הסבירות של כל כך הרבה סקרי תיקו היא ״אחת לחמישה טריליון״. הוא ואחרים התלוננו על ״עדריות״ (herding) של הסוקרים, הנמנעים מלפרסם סקרים שיסטו מן ההסכמה. סוקרים כמעט איבדו את מטה לחמם בעקבות טעויות חמורות בכל אחד משלושת סיבובי הבחירות הקודמים. 

לפי סילבר, "המרוץ הצמוד" יכול להפוך על נקלה ל"מפולת אדמה". שגיאה קטנטנה בדגימה עלולה להחמיץ את הכיוון לא במדינה אחת בלבד, אלא בכל השבע. אין זה מן הנמנע שאחד משני המועמדים ינצח בכל השבע, או בשש משבע. או אז לא יהיה שום דבר צמוד ב"מירוץ הצמוד ביותר". 

אבל מה יקרה אם רק כמה מאות קולות יפרידו בין המועמדים במדינה אחת או יותר? סוללות של עורכי דין, משתי המפלגות, ממתינות לרגע הזה. זה חודשים שמשפטנים ימניים מקיפים את ארה"ב ב"רשת יושר הבחירות", המכינה את סך כל הראיות שהבחירות "נגנבו בידי מהגרים לא־חוקיים". 

איך תתחיל העברת השלטון

אין כל מכניזם רשמי להכרזת המנצח בבחירות עד אמצע דצמבר, כאשר בתי המחוקקים של 50 המדינות יתכנסו לאשר את רשימת נציגיה של כל מדינה בחבר האלקטורים. הכרזת המנצח תלויה בנכונותו הוולונטרית של המפסיד/מפסידה להודות בתבוסתם. 

לפני ארבע שנים, טראמפ היה הנשיא הראשון של ארה"ב שסירב להודות בתבוסתו. התוצאה המעשית המיידית הייתה שתהליך העברת השלטון נדחה בשבועות. בהיעדר הוראה של הבית הלבן, משרדי הממשלה אינם יכולים להתחיל את המגע והמשא עם נציגי הממשל החדש. 

תהליך ההעברה כשלעצמו אינו צורך חוקי או חוקתי. אפשר גם בלעדיו. הנשיא החדש יכול להתחיל אותו לאחר שייכנס לכהונתו, ב־20 בינואר. אבל בהיעדר שיתוף פעולה בין הממשלים, ואקום עלול להשתרר ברבדים החיוניים ביותר של ממשלת ארה"ב. 

הפעם, הנשיא ביידן הוא שיצטרך להורות על תחילת ההעברה. קשה להעלות על הדעת שהוא יחזור על הדוגמה של טראמפ מ־2020. תהיה אפוא העברת שלטון סדירה אם טראמפ ינצח. אבל האם טראמפ ירשה העברה סדירה אם יפסיד? האם ינסה למנוע אישור של רשימות אלקטורים בבתי המחוקקים של המדינות, או במליאת הקונגרס? 

ברור למדי שלא נדע את התשובות לשאלות האלה אם יסתמן הפסד של טראמפ. אז אולי בכל זאת נהיה זקוקים למשקה חריף עם או בלי קרח. 

רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר