איש הטלוויזיה והקולנוע יגאל שילון הלך הבוקר (ד') לעולמו בגיל 78. מבית החולים איכילוב בתל אביב נמסר: "בשבוע האחרון שילון חש שלא בטוב. הוא נפטר הבוקר בשנתו עם חיוך על שפתיו, כשבני המשפחה מסביב למיטתו".
מועד הלווייתו של "מר פספוסים הישראלי" טרם נקבע, והוא הניח אחריו את אשתו זהבה ואת ארבעת ילדיהם.
שילון נולד ב-1946 בתל אביב בשם יגאל שולקיס להוריו פניה ושלמה, בני מעמד הפועלים שעלו ממזרח אירופה. שילון, אחיו הקטן של דן שילון, סיים תואר ראשון בפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון במסגרת העתודה האקדמית, אך העדיף לעסוק בתחום הקולנוע.
"חייך, אכלת אותה"
בשנות ה-80 החל שילון לביים מספר סרטי קולנוע, רובם סרטי מתיחות הנשענים על מצלמה נסתרת. הראשון שבהם היה "חייך, אכלת אותה", אותו יצר יחד עם יהודה ברקן ב-1980. שילון יצר עוד שני סרטים עם ברקן: "המתיחה הגדולה" (1984) ו"ניפגש בסיבוב" (1986).
בסיום כל מתיחה ברקן ושילון אצו לחבק ולחזק את הנמתחים ההמומים ומיהרו ליידע אותם במצלמה הנסתרת. "חייך, אכלת אותה" היה משפט המחץ, והישראלי שנפל בפח שיתף פעולה וזרח כאילו זכה במפעל הפיס.
בין השנים 1986 ל-1990 ביים שילון את הפרסומות למעדן "מילקי", שם השתתפו חלי גולדנברג, אביבה פז ובר רפאלי שכיכבה כילדה.
קריירה טלוויזיונית
בסוף שנות ה-80 זיהה שילון את הפוטנציאל הטלוויזיוני והחל להגיש פינת פספוסים בתוכנית "סופסופ" עם גבי גזית. החומר התבסס אז על פספוסים של אייל גפן בסדרת הפרסומות ל"טוטו" ומתוך מערכונים של דובל'ה גליקמן ומצילומי הקליפ "אצל הדודה והדוד" של דני סנדרסון.
לאחר מכן, הגיש עם אלי יצפאן את התוכנית "פספוסים פלוס" בשנת 1991. ב-1993 החל להנחות את תוכנית המתיחות "מועדים בשמחה" בערוץ הראשון. הוא גם הנחה וביים במשך 15 שנה את תוכנית הטלוויזיה המיתולוגית "פספוסים" בערוץ 2, כהמשך לקריירת בימוי סרטי המתיחות שלו.
ב-1994 עלו באפיק שלוש תוכניות מצלמה נסתרת: "פספוסים" של רשת, "לא דופקים חשבון" של קשת שעלתה חמישה ימים לאחר מכן ו"בננה ספליט" שעלתה חודשיים מאוחר יותר בטלעד. שילון ניצח את הקרב הזה כמעט בלי תחרות. תוך זמן קצר נעלמו התוכניות של קשת וטלעד מהמסך, ושילון מיתג עצמו כמתחן הלאומי.
שלוש שנים לאחר עליית התוכנית, שילון הפך לטאלנט חזק בתעשייה, לאחר שאחיו דן ותוכנית האירוח "המעגל" פינו את הכיסא החם.
ב-2003 שילון יצר וביים את תוכנית הטלוויזיה "המופע של סטיב". בשנת 2012 הוא חזר לטלוויזיה בתוכנית "סתאאאם" של ערוץ הילדים, תוכנית המשך של "פספוסים" לקהל הצעיר, לצד עודד פז, דנה פרידר ואחרים. ב-2013 הוא ביים וערך את תוכנית המתיחות "אמבוש" בערוץ 10 בהנחיית עפר שכטר, ובה "נפלו" על מפורסמים. ב-2015 יצר שילון שעשועון לערוץ 10, הנקרא "תראו מי שואל", בהנחיית השחקן מולי שולמן.
לצד הקריירה הטלוויזיונית, עסק שילון בחידוני כפל לשון שנקראו "שילונדע", אותם החל לפרסם בתוכנית "הלילה" עם גבי גזית והמשיך לפרסם מדי שבוע בעיתון "ידיעות אחרונות" עם הצייר שי צ'רקה, וב"פנאי פלוס". הסמל המסחרי שלו, הסיגר שבפיו, כיכב פעמים רבות בפרומואים ובפרסומות.
"התביישתי, לא רציתי שירכלו עליי"
ב-2022, בסרט "מה קרה ליגאל שילון?" שיצר עם ארז טל ושודר בקשת 12, שילון חשף כי הוא רותק לכיסא גלגלים לאחר שמעד בביתו. בפעם הראשונה לעיני המצלמות, הוא דיבר על הפציעה הקשה ותיעד את השנתיים שבהן הסתתר אחרי עשרות שנים מהציבור.
"קמתי להשתין, הלכתי פה לדלת, מעדתי. מצאתי את עצמי על הפינה עם ראש פתוח, מלא דם... התביישתי", הוא תיאר בדוקו. "לא רציתי להיות בפה של אנשים, שירכלו עליי. אני כבר שנה וחצי לא בכיף, ומצד שני, גיליתי שאני חי. אבל הגוף שלי מת. אני לא הולך, אני עולה למיטה עם מנוף".
בסוף הסרט ציין שילון: "הפספוס הכי גדול של חיי הוא שלא תפסתי את המעקה, ונפלתי".
הכתבה פורסמה לראשונה ב-N12
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
